המכשול הוא הדרך ע"פ מרקוס אוריליוס

"הנפש צבעה את עצמה בצבע מחשבותיה" – מרקוס אוריליוס

קשיים ומכשולים מעכבים התקדמות, מורידים מוטיבציה ולעיתים מונעים התחלה ויוזמה בגלל החשש מהם. עד שמפנימים שהמכשול הוא הדרך עצמה.

בין עמודי הסטואה

באור ראשון של אתונה העתיקה, במרגז שדרת עמודי ה"סטואה", היו יושבים הוגים עטויי גלימות ופולטים רעיונות עמוקים על טבע האדם והיקום. זנון מקיטיון, מייסד הזרם הסטואי במאה השלישית לפנה"ס, לימד בפשטות תחת קשתות האבן לא רק תיאוריה, אלא גם דרך חיים. בשונה מפילוסופים שהתבודדו במדבר או במנזר, הסטואים חיו בלב העיר, בין אנשים, ושאלו: איך לנהל חיים של תבונה, איזון וגדולה מוסרית, מול מציאות בלתי צפויה ורוויה הפתעות?

בבסיס הסטואיזם עומדות ארבע מידות מרכזיות: חוכמה, צדק, אומץ וריסון עצמי.

אלו כללים מעשיים להתמודדות יומיומית. הדגש מושם על כוח השיפוט הרציונלי של האדם, היכולת להבחין בין מה שבשליטתנו למה שאינו, ולהתמקד תמיד במה שאפשר לשנות: עצמנו, רגשותינו, גישותינו.

בהיסטוריה של הסטואיזם, לצד זנון, בולטים שמותיהם של סנקה, אפיקטטוס ולבסוף מרקוס אוריליוס, קיסר רומי ומחבר "הרהורים", אשר החיה במעשיו את הדוקטרינה. בדבריהם, בולט האקט של קבלת העולם כמות שהוא, מתוך חוסן פנימי: "אינך יכול לשלוט במה שקורה, אך ביכולתך לשלוט כיצד תגיב".

החיים בתקופה היוונית־רומית היו סוערים ואכזריים, ומסיבה זו פנו הסטואים לשאלה הבסיסית, איך ליצור שקט פנימי ועמידות במצבים משתנים. עבורם, תבונת האדם מתחילה במודעות עצמית מדוקדקת, התמודדות עיקשת עם פחדים ויצרים, ואחריות מוסרית כלפי הכלל.

הסטואיזם מזכיר שאף שאי אפשר לתכנן את התפתחות המציאות, ההחלטה על התגובה לאירועים, הגישה שלנו והערך שאנו מעניקים לדברים, מצויה תמיד בידינו. כך הופכת הפילוסופיה של ה"עמודים" לאבן יסוד פרקטית ויעילה, לחיים של יציבות, עוצמה ורוגע גם בימינו אנו.

יעניין אותך לקרוא:    עמנואל קאנט ומציאת המצפן הפנימי

קיסר עם יומן בכיס

מרקוס אוריליוס, שנחשב לאחרון "הקיסרים הטובים" של רומא, האיש שעל שמו נחרתה תקופה מפוארת בהיסטוריה, אמנם נולד למשפחה מיוחסת אך חייו לא היו גזרת משי. כבר מילדותו ניחן בסקרנות יוצאת דופן וחיבה לספרים, שהובילה אותו אל חיק הפילוסופיה הסטואית. את מסעו לשלטון החל בצעדים איטיים ונחושים, תחילה כיורשו המאומץ של אנטונינוס פיוס, ולאחר מכן כקונסול, וכשותף לשלטון שבנה לעצמו שם של שליט מאוזן, הוגן וחכם.

מרגע שהוכתר לקיסר רומא בשנת 161 לספירה, עסק בניהול משברים באימפריה סוערת: מלחמות נגד שבטים פראיים, מגפת דבר נוראה שקטלה מיליונים, ואתגרי כלכלה ויחסים בינלאומיים. אולם תחת הלחץ, מרקוס לא איבד את יושרו וערכיו, ואף נהג לומר: ״הפילוסופיה היא אמי האמיתית, והמלוכה, אמי החורגת״. הייחודיות בו הייתה בפיכחון, מנהיגות שמהותה היא שליטה עצמית ומוסר אישי, במקום גינוני פאר ושליטה באמצעות הפחדה.

בלילות קרים בהם בילה עם חייליו ומפקדיו במחנות הצבא בחזיתות, ובין בהתמודדות פוליטית עם טלטלות השלטון, פתח את יומנו וכתב את מחשבותיו ביוונית פשוטה, כך נולדו ״המדיטציות״: שנים-עשר ספרים של התבוננות עצמית, תובנות על טבע האדם וקור רוח באמצע המולת עולם.

״הנפש צבעה את עצמה בצבע מחשבותיה״, משפט זה, שחזר שוב ושוב בספריו, מסמל את השקפת עולמו: כל אחד יוצר את עולמו על ידי בחירת המחשבות והתגובות, לא באמצעות בריחה מהמציאות אלא בְּהפנמתה.

מדיטציות הוא ספר מיוחד, שכשנכתב לא נועד להפצה, אלא להתבננות פנימית של הקיסר עצמו, לעצמו.

במסעותיו, דרך קשייו והחלטותיו, הפך מרקוס אוריליוס לדמות מופת לחוסן אישי. הוא לא רק הנהיג, אלא חינך למעשה, מתוך אמונה עיקשת שאחריות, צדק והקטנת האגו הם מדריך יומיומי, גם לקיסר וגם לאדם הפשוט.מרקוס אוריליוס, האיש שעל כתפיו נשאה אימפריה שלמה, היה לא רק קיסר אלא גם הוגה דעות עמוק, אולי אחרון הפילוסופים-מנהיגים של העת העתיקה. את דרכו לשלטון החל בצעירותו: בן למשפחה מיוחסת, אומץ בידי אנטונינוס פיוס, ובנה לעצמו שם של מדינאי עֵר, הוגן ועיקש. בגיל 18 כבר מילא תפקידים חשובים, והיה ברור שדרכו לשלטון סלולה אך אינה פשוטה, שכן נדרש ממנו להתמודד עם אינטריגות ועולם מדיני מסובך ורווי סכנות.

אוריליוס שימש כקונסול וכשותף לשלטון, וכשהגיע לעמדת הקיסר ב-161 לספירה, ניצב מול אתגרים חסרי תקדים: מגפות, מלחמות עקובות מדם, פלישות ברבריות וקשיים כלכליים. אך המתח והלחץ לא ריפו את ידיו, אלא חידדו את השקפתו הפילוסופית. הוא האמין בכל מאודו ביכולת לשלוט בנפש ובגישה, וכשהעולם סער, בחר לרשום ביומנו את הרהוריו בשעות הלילה הקרות, בדרך כלל ביוונית פשוטה.

כך נולדו "המדיטציות", שנים-עשר ספרים שמאגדים תובנות על טבע האדם, חוסן ומוסר, שאותם כתב בבדידות לצד אש המדורות בגבול הדנובה. שם, בשטח הקרב, נולד המשפט "הנפש צבעה את עצמה בצבע מחשבותיה", לצד אמירות נוספות שממחישות את עומק השקפת עולמו: עיקר הדרך היא יצירת עולם פנימי יציב, גם בתוך סערה, ולא בריחה מהמציאות. עבור מרקוס אוריליוס, הפיכחון אינו חולשה אלא כוח: התמודדות יומיומית עם הלא צפוי, בחירה מוסרית עיקשת וגאווה בצניעות, כך הפך לדמות חינוכית, משאב לחוסן אישי, ולמודל לדורות על מנהיגות המונחית על ידי עמוד שדרה ערכי.

יעניין אותך לקרוא:    אקזיסטנציאליסטים מוצאים משמעות

רלוונטיות נצחית

החיים במאה ה־21 רצופים תמורות, חוסר ודאות ואתגרים אישיים וחברתיים. עם זאת, עקרונות הסטואיזם הקדומים מתגלים כרלוונטיים בצורה מפתיעה: הם מעניקים כלים יעילים להתמודדות עם לחצים, חרדות ושינויים מהירים, בלי לאבד ביטחון או משמעות. מה שמרקוס אוריליוס תיאר במחנות הקרב ברומא העתיקה, הפך היום לתפיסת עולם שמאומצת על ידי אנשים ברחבי העולם שמבקשים שלווה בתוך המולת היומיום.

הליבה הסטואית היא שאין לנו שליטה על רוב מה שמתרחש, אבל תמיד נשארת בידינו זכות הבחירה איך נגיב. זה לא רישיון לאדישות,להפך: זו קריאה לאקטיביות מושכלת, לריכוז מאמצים בצעדים הנכונים ולאחריות על עצמנו. ההבנה שהיחס הפנימי שלנו, ולא הנסיבות, הוא זה שמעצב אותנו, מעניקה חוסן נפשי ושקט גם כאשר העניינים משתבשים. במשפט שכדאי לזכור: "לא הנסיבות משנות אותנו, אלא היחס שלנו אליהן".

גישת המכשול־כדרך הפכה במאה האחרונה לאבן יסוד גם בפיתוח תפיסות טיפוליות מודרניות ובניהול חיי היומיום: לדעת להעריך תרחישים שליליים מראש, לשאול "על מה יש לי באמת שליטה?", ולקחת פרספקטיבה רחבה לכל כישלון זמני, אלה כלים שמאפשרים להמשיך לפעול בנחישות גם כשסדרי העולם משתנים.

הלקח הסטואי הוא מדריך מעשי בזמנים חדשים: לשמור על ראש שקט במציאות סוערת, למצֵא זיק של שליטה במציאות כאוטית, ולהבין כיצד אירועי החיים אולי אינם תלויים בנו, אך המשמעות שלהם תלויה תמיד בבחירת הגישה והתגובה שלנו.

 כאשר המכשול הופך לדרך

כשהדרך נטרקת לפניך, והשער הנראה כנסתום מתגלה כחוזר ונפתח, זה אינו סתם מכשול אלא הזמנה ליצירתיות ולקדמה. מרקוס אוריליוס לימד אותנו כי "מה שעומד בדרך, הוא הדרך", לא רק אמירה פילוסופית, אלא גישה לחיים שבה המכשול איננו סוף המסע, אלא חלק חיוני מתוכו.

המשמעות העמוקה היא כי הקשיים עצמם אינם הפרעה בדרך אל היעד, אלא מורים ומשמשים כפיתולים חשובים בנתיב ההתקדמות. במקום לנסות להימנע מהם, הסטואיסט מתבונן בהם כליש עבורו, נקודת מפנה המאפשרת לצמוח, לתקנן ולהתחדש. הגישה מאפשרת להפיק מהקושי כוח, לכונן דרך אלטרנטיבית, ולשחרר מן האשליה שדרוש מסלול ישר ונטול מחסומים.

כאשר מרקוס אוריליוס עמד מול פלישות צבאיות ומגפות ששטפו את האימפריה. במקום לזעוף או להתייאש, הוא כתב ביומנו, מצויד בכוח הפנימי שנובע מהלוגוס: "כל מה שקורה, הוא מדמיוני, כלי לעיצובי ולטובתי", והצליח להפוך הקשיים למניע למנהיגות נבונה והתמדה.

כך גם מעסיקים או מורים שנפגשים בנסיבות בלתי צפויות: משברים כלכליים, משברים אקולוגיים או שינויי נורמות חברתיות. לאירועים אלו יש, כמעין "שערים נסתרים", פוטנציאל להפיכת דלתות חדשות, לפיתוח כישורים, ולהגשמת מטרות חיוניות.

הדיאלוג הפנימי של הסטואיסט, אינו רק שאלה של "מה עכשיו?", אלא "איך אוכל להפוך את המכשול הזה למקור כוח?" כך נוצרת כמעט קסם, מהמכשול נבנית הדרך.

יעניין אותך לקרוא:    הגליאנים מסנטזים לחיבור קצוות

פתיחה במבט בוחן (זיהוי הגירוי)

לפני שנוכל להתמודד עם מכשול או אתגר, עלינו קודם להבין מה בדיוק מעורר אותנו. במילים אחרות, החלק הראשון בתהליך הוא זיהוי הגירוי הפנימי, התחושות, המחשבות או הרגשות שמופיעים בראש ובראשונה כאשר אנו עומדים מול סיטואציה. מרקוס אוריליוס מציין כי התבוננות מדוקדקת על התגובות הראשוניות שלנו היא מפתח לשליטה עצמית אמיתית.

הכוח לטפל במצב לא מגיע מתוך דחף רגעי או תגובת בטן, אלא מתוך הבנה עמוקה של מקור התחושות. "חווה את התחושה, אך דע לזהות את מקורה", זה משפט מפתח שמלמד אותנו להיכנס פנימה ולהבדיל בין הרגש האמיתי לבין הפרשנות שלנו אליו. האם זה כעס? פחד? תסכול? או שמא תגובה אוטומטית שנובעת מהפחד מהלא נודע?

כלי מעשי לזיהוי זה יכול להיות רגע של שקט ושלווה, בו עוצרים לכמה נשימות ומנתחים את הרגש בלי לשפוט. דמיינו תרשים שבו במרכז עומדת סיטואציה חיצונית, ואחריה מתפתחות מספר אפשרויות של תגובה פנימית, כל אחת מובילה לדרך שונה. מטרתנו היא לבחור את הנתיב הנכון, המתבונן והמודע.

ניהול פנימי של הגירוי הזה הוא הבסיס להתקדמות. כשאנו מבינים מה מפעיל אותנו באמת, אנו יכולים לשלוט טוב יותר במעשים ובמחשבות, ובכך להפוך כל מכשול להזדמנות.

להפריד בין תגובה למציאות (ניתוק משיפוט רגשי)

לפעמים, מה שמפריד בין שלווה לאי שקט הוא היכולת להבחין בין מה שנמצא באמת מול עינינו, לבין הדרך שבה אנו מפרשים ומשפיעים רגשית על אותו הדבר. סטואיזם מלמדת אותנו לנתק את השיפוט הרגשי מהעובדות, כי פעמים רבות תחושות שליליות נוצרות לא מהאירוע עצמו, אלא מהפירוש שאנו מעניקים לו.

ניתן לדמות את השיפוט כמשקפי צבעים שאנו בוחרים ללבוש. אם המשקפים אדומים, כל מה שנראה סביבנו ייראה כאיום או הכשלון. משקפי הצבע הללו הם בבחירתנו, ואנו יכולים להחליט להחליפם לכחולים, ירוקים או בלתי נראים, כדי לראות את המציאות כפי שהיא, נקייה מפרשנויות מצמצמות.

כדי לפתח את היכולת הזו, ניתן לפעול בשלושה שלבים פשוטים: ראשית, להפסיק מיד את תגובת האוטומטית; שנית, לשאול את עצמנו, "מהי העובדה האובייקטיבית כאן?"; ושלישית, לשקול כיצד תגובה חדשה, מנוטרת ומודעת, תאפשר לנו להמשיך הלאה.

הסטואיסט מוצא בתרגול כלי משמעותי לשליטה פנימית, המפחית מצבי לחץ ורוגז ומגביר בהירות ושקט נפשי. כך, במקום להיות כוח שמפחיד ומחליש, השיפוט הופך לבחירה מודעת והשכל לכוח שולט ומשפיע.

כפי שאמרו הסטואיקנים: ״השיפוט הוא משקפיים, ביכולתך לבחור את הצבע״. זו אינה רק מטאפורה, אלא תזכורת יומיומית שמעצימה כל רגע מחדש את האפשרות לשלוט בשקט הנפשי, גם במציאות סוערת.

יעניין אותך לקרוא:    האינסטרומנטליסט מתמקד במה שעובד

לתכנן את הדרך (הגדרת תכלית ותוכנית פעולה)

"מי שיש לו תכלית ימצא את הדרך, גם כשהיא משתנה". משפט זה מעביר את הליבה של האסטרטגיה הסטואית לתכנון החיים: יצירת תוכנית פעולה שמבוססת על המציאות כפי שהיא, לא על פנטזיות או אידיאולוגיות, וחופשית מגמישות מובנית לשינויים בדרך.

דמיינו אדם שמתחיל להקים גינה. אם הוא מתכנן רק על פי דימוי מושלם בראשו, הסיכוי להתאכזב גדול. לעומת זאת, מי שמפשיל שרוולים ומתכנן בהתאם לקרקע, לעונה, למים הזמינים, יציב תכנית שמותאמת למציאות ותוכל להתעדכן כשהעולם סובב. כך גם בתהליך התכנון הסטואי: קודם כל להבין את המצב הקיים, להציב יעד ריאלי, ולבחון את המשאבים והאתגרים בזמן אמת.

השיח הפנימי חשוב כאן: "מה ניתן באמת להשיג? מהם המכשולים? איך אפשר להתכונן לשינויים?" במקביל, מופעל עיקרון לקיחת האחריות, היכולת לקחת בעלות מלאה על המעשה ועל התגובה שלנו לתוצאות, לא משנה מה יקרה.

טיפים לביצוע:

• הגדירו יעדים קונקרטיים במקום לקוות כללית.

• סעו בשלבים ובצעדים קטנים עם בדיקות חוזרות.

• שילבו גמישות מראש כדי להתאים לשינויים.

• קחו אחריות על כל שלב, גם כשמתמודדים עם כשלונות.

כך מתקבלת תוכנית פעולה שיכולה לעמוד גם בסערות, ולהוביל להישגים משמעותיים, עמוקים ומתמשכים.

לצאת לדרך ולפעול (ניסיון, פעולה והתכוונות)

כל תוכנית, גם הטובה ביותר, נשארת בגדר רעיון כל עוד לא יוצאים לדרך. בעולם אמיתי, התקדמות מחייבת פעולה פעילה, שבה כל צעד מביא איתו תגליות חדשות, הפתעות, קושי ואפילו כישלונות. כשסטואיסט עובר לתוצאה, הוא מכין עצמו מנטלית וצפוי לא רק הצלחות אלא גם מכשולים, וחוסן זה מרכזי במסעו.

הניסיון הוא המורה הטוב ביותר. כל ניסיון הוא הזדמנות ללמוד: מה עבד? מה כשל? ואיך ניתן לשפר? לא מדובר ביציבות נוקשה אלא בתנועה דו-כיוונית של תיקון מתמיד. הסטואיסט שומר על איזון פנימי בין רכות וקבלה, לבין עקשנות וכוח פנימי שמאפשר לשוב ולעמוד על הרגליים.

דוגמה מהעולם החינוכי ממחישה זאת היטב: מורה שמיישם מתודה חדשה בכיתה ידע כבר מההתחלה כי לא הכל יצליח. במקום להשתגע מהטעויות, הוא מתייחס לכל קושי כהזדמנות להתאים, לשפר, להקשיב לתלמידים ולשנות גישה, וכך הלמידה משתפרת פלאים לאורך זמן.

אל תחששו מהלא צפוי, אלא חבקו אותו כבוחן יקר ומשמעותי. במעגל הניסיון-פיתוח-הערכה, הפעולה היא לב התהליך. רק כשאנחנו מכניסים את הגישה לפועל, עם התכוונות מודעת ופתיחות ללמידה, המסע ממשיך, אפילו אם הדרך מלאת סיגנלים של תיקון ושינוי.

יעניין אותך לקרוא:    הפדאיסטים מפעילים את כח האמונה

כשהקיר גבוה מהמצופה (מפגש עם מכשולים)

בדרך משמעותית כלשהי, אין ספק שיתקלו בדרך במהמורות וקירות שיגיעו להפתיע. סטואיזם מלמדת שכל מכשול הוא חלק לגיטימי ולא משפיל אלא הזמנה לגדילה. ממש כפי שאור עצים לא נבנה כשום רקמה חלקה, כך גם האדם, מעוצב ומתפתח דווקא בתהליך של התמודדות.

סיפור קטן: מנהיג מכובד אחת עמד מול משבר עסקי ללא תקדים שדרש קבלת החלטות קשות ושינויים אדירים. במקום לוותר או להתייאש, הוא חזר פנימה ולקח אחריות עצמית מלאה על המצב. הוא שלט בכאוס על ידי שמירה על הכיוון, הצבת מטרות ריאליות ועדכון מתמיד של התוכנית. ההתמדה במציאות השתנתה לו לחשוב שהכישלון אינו מורה לסגירה אלא להזדמנות חדשה.

הסטואיציזם דוחק אותנו לשמירה על אמפתיה כלפי עצמנו, לא להזניח את עצמנו גם ברגעי משבר, ולזכור שהכוח האמיתי הוא באחריות על התגובה שלנו לאירועים, לא באירועים עצמם. המשמעות של המשפט "המכשול לא נועד להכאיב אלא לעצב" באה לידי ביטוי בכך שהכאב הוא לא סוף הדרך אלא הזדמנות ללמוד, לחזק את התחושה הפנימית ולגבש כוחות חדשים.

דרך זו של התמודדות עם מכשולים מאפשרת לנו להמשיך קדימה, לשמור על תקווה ולצלוח תקופות קשות בשלווה ובנחישות, גם אם הקיר נראה גבוה מהמצופה.

לזקק את השיעור (זיקוק ההכרה ש׳המכשול הוא הדרך׳)

בתוככי המכשול טמון מפתח יקר, מפתח אישי שממתין להתגלות על ידי מי שמוכן להפנים את העיקרון הפשוט אך העמוק: הקושי אינו רק מכשול, אלא כלי צמיחה. התהליך מתחיל במאבק פנימי, בו יש לך הזדמנות לבחור לעבור מכעס, תסיסה וייאוש אל קבלה מודעת, קבלה שמאפשרת לראות במכשול שיעור ולא פשוט מעצר.

הדרך הזו אינה חד־כיוונית. היא מצריכה למידה מודעת, שבו כל קושי הופך למאמן פנימי. שאל את עצמך בשקט ובאמת: מה לימד אותי המכשול הזה על עצמי? אילו כישורים התפתחו בעקבותיו? האם יכולתי לנהל את התגובה שלי כך שתהיה בהתאם לערכים שאני שואף אליהם?

"בתוככי המכשול, נמצא המפתח האישי שלך" אינו סתם משפט מעורר מוטיבציה, אלא גישה פרקטית שמחזירה לך את הכח לקחת אחריות ולהשתפר. כאן אין מקום לפחד או להימנעות, אלא הזמנה למשימה ולניסיון מחודש ושליטה עצמית.

בכל פעם שאתה מתמודד עם מכשול, קח רגע לעצור, לכתוב, לחשוב ולזקק את השיעור. התחייב ללמידה מתמדת ותזכור: אין לאתגר חופש לשלוט בך, אך אתה כן יכול לשלוט במה שהוא מביא לך מבחינת צמיחה, כוח וחכמה.

יעניין אותך לקרוא:    ישעיה ברלין וחירות כדרך חיים

להתאים, להסתגל, לנצח (התאמה, גמישות, הישגים)

לעיתים הדרך שאנו מתכננים לא מתרחשת כמתוכנן. כאן טמונה אחת מהחוכמות הגדולות של הסטואיזם — היכולת להתאים, להסתגל ולזוז עם השינויים, במקום להתעקש בנחישות על מסלול מתוכנן מראש ולהיתקע. הסטואיסט יודע ש"גמישות מחשבתית היא כוח", ואנו למדים שההצלחה לא נמדדת רק בהגעה למטרה המקורית, אלא במה שנצליח להשיג לאורך הדרך, גם אם בדרך שונה ממה שקיווינו.

סיפור: ספורטאי שהחליט לשנות תחום מקצועי בעקבות פציעה. במקום להתייאש, אימץ דרך חדשה שפתחה בפניו הזדמנויות שלא דמיין. הוא טיפח גאווה שקטה ביכולת הסתגלותו, והבין שההצלחה שונה אך לא פחותה במרכיבים הערכיים שלה.

טיפים ליישום:

• קבלו כי החיים רצופים שינויים ויכולת הגמישות היא המפתח להישגים.

• פתחו גמישות מחשבתית בתגובה במהירות לשינויים.

• העריכו הישגים בשלבים, גם כשהם שונים מהתכנון.

• טיפחו גאווה שקטה על היכולת שלכם להסתגל עם אמונה ובלב שלם.

במקום להיאבק בכוח בשינוי, למצוא את הכוח לשנות את הדמיון או התוכנית ללא וויתור על הערך והעוצמה האישית. "לעיתים ההצלחה שונה ממה שתכננת, אך לא פחותה".

מדריך להתמודדות עם דרך של מכשולים

הגיע הזמן להפוך את הרעיון לכלים לביצוע מעשי. להלן מדריך פרקטי, צעד אחר צעד, להתחלה מיידית בנושא "המכשול הוא הדרך" לפי מרקוס אוריליוס:

1. זהה את הגירויים
קח רגע כל יום לעצור ולהקשיב למה שעולה בראשך ברגעים של מתח או קושי. שאל את עצמך: "מה אני באמת מרגיש? מהו מקור הרגש הזה?"

2. הפרד בין תגובה למציאות
תן לעובדות לדבר בעד עצמן, ואבחן את תגובותיך הרגשיות כמסננים. האם הם תורמים או מגבילים אותך?

3. הגדר תכלית ויעד ריאלי
קבע מטרות ממוקדות המבוססות על האתגר מולך והמשאבים שברשותך. זכור: "מי שיש לו תכלית ימצא את הדרך, גם כשהיא משתנה".

4. פעל מתוך מודעות
התחל לפעול עם התכוונות ומוכנות לשינוי. למידה מניסיון וקבלת הכישלון כשיעור חשוב הוא ההבדל בין עצירה למצוינות.

5. פיתוח גמישות מחשבתית
היה פתוח לשינויים בדרך, ואל תפחד לשנות תכנית ולזהות הזדמנויות חדשות שנוצרות מתוך הקושי.

6. שמור על חוסן ואמפתיה עצמית
כשהמכשול מגיע, זכור ש"המכשול לא נועד להכאיב אלא לעצב". הענק לעצמך הקרבה וגם אהבה פנימית.

7. זקק את השיעורים, למד ויישם
כתוב ביומן שלך, חשב מחדש ושפר. כל מכשול הוא מורה דרכו אתה מתפתח.

יעניין אותך לקרוא:    פרגמטיזם יחסי לפעול במציאות כפי שהיא

מחשבות לסיכום

• "מה שעומד בדרך הוא הדרך." – מרקוס אוריליוס

• "אינך יכול לשלוט במה שקורה, אבל ביכולתך לשלוט כיצד תגיב" – מרקוס אוריליוס

• "הכוח להיות עצמך מתחיל בבחירותיך."

• "לעיתים ההצלחה שונה ממה שתכננת – אך לא פחותה."

בכל פעם שאתה פוגש מכשול, עצור, נשום, זהה את הרגש, הפרד בינו לבין המציאות, הגדר מטרה ופעול. הישאר גמיש, שמור על עצמך ולמד מהדרך, כך מתפתחת דרך אמיתית ואישית, שזורה בעוצמה פנימית והגשמה.

הדרך של כל אחד מאיתנו מתחילה עכשיו.

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/