האינסטרומנטליסט מתמקד במה שעובד

 "נקה ראשך. היה חסר צורה, כמו מים. שים מים בכוס, הם יהיו כוס. שים מים בבקבוק, הם יהיו בקבוק. שים מים בקומקום, הם יהיו קומקום. מים יכולים לזרום, או שיכולים לרסק. היה מים, ידידי" - ברוס לי

פעמים רבות מנסים להגשים חזון, אידאל, אידאולוגיה או רצון עז שנראה "נכון". ולאחר בזבוז זמן,משאבים ואכזבה, מגיעים למקום גרוע יותר. תהליך שהאינסטרומנטליסטים מנסים למנוע.

האם "נכון" חשוב יותר מ"עובד"?

תחשבו שאתם מתמודדים עם בעיה.
זה יכול להיות משהו קטן כמו עוגה בתנור שלא נאפתה כמו שצריך, או משהו גדול יותר כמו דילמה בקריירה, בזוגיות, או משהו מורכב בחיים.
מה השאלה הראשונה שעולה לכם בראש? אולי "למה זה קורה לי?" או "איך אני אמור לפתור את זה?".
אבל מה אם זו דרך גישה לבעיות שלא ממש יעילה?

ניקח לדוגמה את המדע. כשאנחנו מדמיינים מדענים, הם במעבדות, מנסים לגלות את "האמת" על משהו ביקום.
לגלות איך הכול באמת עובד. ואנחנו מצפים מתיאוריה מדעית להיות "נכונה", מדויקת, מקיפה, חפה מטעויות. אבל בפועל, המדע בכלל לא מחפש את האמת המוחלטת. למעשה, רוב המדע מנסה פשוט ... למצוא משהו שעובד.

זה הלב של פילוסופיה פרקטית להפליא שנקראת אינסטרומנטליזם.
גישה שאומרת: תיאוריה, רעיון, או מערכת יחסים, לא נבחנים לפי "האם הם נכונים במאה אחוז?"
אלא לפי "האם הם עובדים?". במילים אחרות, האם הם מביאים את התוצאות? האם הם יעילים? האם הם מאפשרים לנו להתקדם?

נשמע מוזר? אולי קצת נוגד את האינטואיציה, שחונכנו לחפש דיוק ואמת מוחלטת בכל דבר.
אבל תחשבו על זה: כמה פעמים בחיים יצא לכם להיתקע על משהו כי ניסיתם למצוא את הדרך ה"נכונה" במקום את הדרך ש"עובדת"?
האינסטרומנטליזם, שצמח מתוך עבודתם של פרגמטיסטים אמריקאיים כמו ג'ון דיואי, מציע לנו דרך חשיבה שונה לגמרי, כזו שמשחררת, ממוקדת פתרונות, ואולי משנה את האופן שבו מתנהלים ביום-יום.

העולם, לפי האינסטרומנטליזם, הוא לא חידה שיש לפצח כדי לחשוף "אמת" אובייקטיבית ונסתרת. הוא יותר מעבדה ענקית, שבה אנחנו בודקים כלים, מודלים, ותיאוריות כדי לראות איזה מהם משרת אותנו בצורה הטובה ביותר.

תחשבו: האם חשוב לכם שמפה בה אתם משתמשים תהיה האמת המוחלטת של כל סנטימטר בשטח, או שחשוב שהיא תעבוד ותוביל אתכם ליעד?

יעניין אותך לקרוא:    ג'ון לוק מטאבולה ראסה לקניין וחירות

איך הכל התחיל?

בימיה הראשונים של המאה ה-20 באמריקה. מדינה צעירה, תוססת, שמשתנה במהירות, מלאה באנשים פרקטיים שרוצים לפתור בעיות, לבנות, ליצור. בתוך ההמולה הזו, קבוצה של פילוסופים, ובראשם ג'ון דיואי, החלו לחשוב אחרת על "אמת" ו"ידע". הם לא הסתפקו בתיאוריות מופשטות, אלא רצו לראות איך רעיונות פילוסופיים יכולים לעזור לנו לחיות טוב יותר. זו הייתה הלידה של הפרגמטיזם האמריקאי, ומתוכו צמח האינסטרומנטליזם.

מהות האינסטרומנטליזם פשוטה: הערך של רעיון, תיאוריה או אפילו אמונה, אינו טמון ב"נכונות" האבסולוטית שלהם, אלא ביכולתם לעבוד בפועל. במילים אחרות, המטרה אינה לחשוף אמת מוחלטת שקיימת שם בחוץ, בלי קשר אלינו, אלא לפתח כלים ושיטות שיהיו שימושיים ויעילים עבורנו בעולם.

חשבו על מפה. האם אתם מצפים שהמפה תהיה "האמת המוחלטת" של כל עץ, אבן וגרגר חול בשטח? כנראה שלא. מה שחשוב לכם הוא שהמפה תעבוד, שתכוון אתכם ליעד, שתעזור לכם לא ללכת לאיבוד, שתהיה כלי אפקטיבי לניווט. אם היא עושה את זה, היא מפה טובה, גם אם היא לא שיקוף מדויק של כל המציאות. באותו אופן, תיאוריה מדעית, לפי האינסטרומנטליזם, טובה אם היא מאפשרת לנו לנבא, לשלוט או להבין תופעות באופן שמקדם אותנו, לא בהכרח אם היא "נכונה" במשמעות הפילוסופית העמוקה ביותר.

דיואי ועמיתיו ראו את העולם כמעבדה ענקית. לא מקום לגלות בו סודות נסתרים, אלא סביבה שבה אנחנו מנסים כל הזמן פתרונות שונים. "האם זה עובד?" זו השאלה המרכזית, והתשובה נמצאת בתוצאות המעשיות, לא באיזושהי התאמה ל"אמת" חיצונית. גישה כזו משנה את כללי המשחק, והיא רלוונטית מתמיד בחיינו במאה ה-21.

יום בחייו של אינסטרומנטליסט

השנה היא 1910, ואנחנו פוגשים את אלברט, מורה בבית ספר יסודי בעיירה קטנה באוהיו. אלברט אינו פילוסוף, אבל הוא חי את האינסטרומנטליזם בכל יום.
הבוקר שלו מתחיל בשאלה: "איך אני יכול לעזור לילדים ללמוד היום?". כשאחד התלמידים נאבק בבעיה במתמטיקה, אלברט לא רק נותן לו את התשובה "הנכונה". הוא מציע גישות שונות, מעודד את הילד לנסות ולטעות, ושואל: "מה עובד בשבילך כדי להבין את זה?".

אחר הצהריים, כשאשתו, אליס, מתלבטת לגבי סידור הרהיטים בסלון, אלברט לא קובע מה "נכון" מבחינה עיצובית. הוא מציע: "בואי ננסה את הספה כאן, ונראה אם זה עובד לנו ביום-יום – אם זה נוח, אם זה יוצר זרימה טובה". הוא מאמין שאין אמת אסתטית אחת, אלא פתרונות פרקטיים שמשפרים את חווית החיים. בערב, כשהוא קורא את מהדורת החדשות, אלברט לא מחפש את האמת המוחלטת מאחורי הפוליטיקה. במקום זאת, הוא שואל: "האם המדיניות הזו תעבוד עבור הקהילה? האם היא תביא לתוצאות הרצויות?".

עבור אלברט, החיים הם ניסוי מתמשך. הוא לא מחפש תשובות סופיות, אלא דרכים לגרום לדברים לעבוד טוב יותר. בין אם זה בכיתה, בבית, או בחברה, הוא תמיד מחפש את הפתרון היעיל ביותר, מתוך הבנה שהעולם משתנה, וגם הפתרונות שלנו צריכים להיות גמישים ולהסתגל. זה לא להיות ציני, אלא להיות פרקטי ומוכוון תוצאות, מתוך רצון אמיתי לשפר את המציאות.

יעניין אותך לקרוא:    שפינוזה רואה את האלוהות בטבע

ג'ון דיואי הפך בתי ספר למעבדות

בסוף המאה ה-19, כשרוב בתי הספר נראו כמו מפעלי ידע קטנים, שורות-שורות של תלמידים יושבים בדממה ומשננים עובדות, ג'ון דיואי חלם על משהו אחר לגמרי. הוא לא האמין שלמידה אמיתית מתרחשת רק דרך קריאה מתוך ספרים או שינון בעל פה. עבורו, חינוך היה צריך להיות תהליך אקטיבי, חווייתי ורלוונטי לחיים. זו הייתה לידתו של בית הספר הניסויי באוניברסיטת שיקגו, שהקים דיואי ב-1896, שהפך למעין "מעבדה לחיים" עבור ילדים.

דיואי, הוגה מרכזי בפרגמטיזם ובאינסטרומנטליזם, האמין שהידע צריך להיות כלי להתמודדות עם בעיות, לא מטרה בפני עצמה. לכן, בבית הספר שלו לא לימדו רק "מתמטיקה" או "היסטוריה" באופן מופשט. ילדים למדו מתמטיקה על ידי בניית מודלים וחישוב עלויות, היסטוריה על ידי שחזור אירועים היסטוריים, וגאוגרפיה על ידי תכנון טיולים ומיפוי סביבתם. הוא דחף ל"למידה דרך עשייה", שהפכה לסימן היכר של חינוך מתקדם.

דיואי טען: "אם אנו מלמדים את ילדי היום כפי שלימדנו אתמול, אנו שודדים מהם את מחר." הוא התכוון לכך שהעולם משתנה, וה"אמת" שהייתה רלוונטית אתמול, לא בהכרח "תעבוד" מחר. לכן, במקום להנחיל לתלמידים ידע קבוע, הוא רצה לצייד אותם בכלים לחשוב, לפתור בעיות ולהסתגל. הוא עודד ניסוי וטעייה, שיתוף פעולה וחקירה עצמאית. אם שיטה מסוימת לא עבדה כדי להביא להבנה, הוא היה גמיש מספיק לשנות אותה, כי מה שחשוב היה שהלמידה תעבוד עבור התלמיד.

הפילוסופיה של דיואי, ששמה דגש על רלוונטיות מעשית ויעילות התפתחותית, השפיעה עמוקות על מערכות חינוך ברחבי העולם ועדיין מהווה השראה למורים ומחנכים שמחפשים דרכים ללמד לא רק "מה נכון", אלא "מה עובד" כדי להכין את הדור הבא לאתגרי החיים.

"האמת" של המדע

מאז שהיינו ילדים, לימדו אותנו שהמדע מחפש את האמת. את החוקים הבלתי משתנים של היקום, את העובדות הקרות והמדויקות. אבל הנה סוד קטן: למרות המצג הפומבי והדיבורים הגבוהים על "גילוי האמת", ברוב המקרים, המדענים עסוקים במשהו קצת אחר, למצוא את מה שעובד.

זהו גרעין האמת הנצחי של האינסטרומנטליזם: רוב העשייה המדעית, הלכה למעשה, מונעת על ידי יעילות תפעולית. כלומר, האם המודל, התיאוריה או הניסוי הזה מאפשרים לנו להבין תופעות, לחזות אירועים או לפתח טכנולוגיות בצורה יעילה? קחו לדוגמה את הפיזיקה: מצד אחד יש לנו את הפיזיקה הקלאסית (ניוטון), שמתארת בצורה נפלאה איך כדורים מתגלגלים או איך מכוניות נוסעות. מצד שני, יש לנו את פיזיקת הקוונטים, שמתארת את העולם התת-אטומי באופן שונה לחלוטין. שתיהן "נכונות" בטווח היישומים שלהן, וחשוב מכך – שתיהן עובדות באופן מבריק בתחומן. אין אחת שהיא "האמת המוחלטת" של הכל.

גם ברפואה, רופאים בוחנים טיפולים ש"עובדים", כלומר, משפרים את מצב החולה – גם אם המנגנון המדויק מאחורי הטיפול עדיין אינו מובן במלואו. בטכנולוגיה, מה שחשוב הוא שהאפליקציה תפעל, שהטלפון יתחבר לרשת, שהמכונה תבצע את תפקידה. נכון, יש יופי בלגלות את "האמת" לשם האמת, אבל בפועל, החיים (והמדע) דורשים מאיתנו כלים שימושיים. "האמת היא רק כלי", כפי שאמר פעם אחד הפילוסופים. כלי, ולא תמיד המטרה הסופית.

יעניין אותך לקרוא:    ג'ון סטיוארט מיל וליברליזם מעשי

אינסטרומנטליזם כמפתח להצלחה

אנחנו חיים בעולם שמשתנה בקצב מסחרר. מידע זורם ללא הפסקה, טכנולוגיות חדשות צצות בכל יום, וה"אמת" של אתמול יכולה להפוך ללא רלוונטית מחר. בעידן כזה, הגישה המסורתית של חיפוש אחר אמת אבסולוטית עלולה לשתק אותנו. כאן נכנס האינסטרומנטליזם, ומציע לנו מפתח זהב להתמודדות: התמקדות במה שעובד.

אז איך הפילוסופיה הזו יכולה לשנות את חיינו במאה ה-21?

1. גמישות והסתגלות לשינויים:
   אם אין אמת אחת קבועה, אז אנחנו חופשיים להתאים את הגישות שלנו. בעולם דינמי, היכולת להיות גמישים ולשנות כיוון כשמשהו לא עובד היא קריטית להישרדות ולהצלחה.
2. חשיבה מכוונת פתרונות:
   במקום להתמקד ב"למה הבעיה קיימת?", האינסטרומנטליזם דוחף אותנו לשאול "איך אני פותר אותה באופן יעיל?". זהו מעבר ממצב של הקפאה למצב של עשייה ושיפור.
3. התמודדות עם מורכבות ואי-ודאות:
   בעולם שבו אין לנו את כל התשובות, האינסטרומנטליזם מאפשר לנו לקבל החלטות גם תחת אי-ודאות. אנחנו בודקים, מתנסים, רואים מה עובד, ומתקדמים צעד אחר צעד. זה כמו לנווט בסירה בערפל – אתה לא רואה את כל הנמל, אבל אתה יודע לנווט בעזרת הכלים שיש לך, כשהמטרה היא להגיע ליעד בבטחה.
4. ניהול סיכונים חכם:
   כשאתה מבין שכל פעולה היא ניסוי, אתה פחות חושש מכישלונות. במקום לראות בכישלון סוף העולם, האינסטרומנטליסט רואה בו משוב יקר ערך, דרך ללמוד מה לא עובד, ולנסות משהו אחר.

שיר, יזמית צעירה שפתחה עסק אינטרנטי. היא לא התחילה עם תוכנית עסקית מושלמת שחשבה שהיא "האמת" היחידה להצלחה. במקום זאת, היא השיקה מוצר בסיסי MVP, בדקה מה הלקוחות אהבו (ומה לא), ושינתה את הגישה שלה שוב ושוב, בהתאם למשוב ולתוצאות בשטח. היא לא חיפשה את "האסטרטגיה הנכונה", אלא את זו שעובדת. בזכות הגישה הפרגמטית הזו, העסק שלה שגשג והפך לסיפור הצלחה.

האינסטרומנטליזם הוא מנטליות, שמציידת אותנו בכלים לחיות חיים מלאים יותר, פרודוקטיביים יותר ומוצלחים יותר בעידן שבו "האמת" היא לרוב נוזלית ומשתנה.

יעניין אותך לקרוא:    סלבוי ז'יז'ק ופנטזיית האידאולוגיה

"בני הדודים" של האינסטרומנטליזם

אולי האינסטרומנטליזם כפילוסופיה אינו שם שגור בפי כל, אך עקרונותיו חיים ובועטים בתנועות וגישות פופולריות רבות שסובבות אותנו כיום. למעשה, רוב הסיכויים שאתם כבר פועלים על פיהם, אפילו בלי לדעת! אלו הם "בני הדודים" המודרניים שלו, כולם מתמקדים ב"מה עובד" במקום ב"מה נכון תיאורטית":

• אג'ייל (Agile):
  אם עבדתם אי פעם בפיתוח תוכנה או בניהול פרויקטים, בטח נתקלתם בגישת האג'ייל. במקום תכנון קפדני לפרטי פרטים מראש (שלעיתים קרובות מתגלה כלא מציאותי), אג'ייל דוגל בעבודה במחזורים קצרים, בלמידה מהירה מטעויות, ובשינוי כיוון מתמיד. העיקר? שהמוצר הסופי יעבוד ויענה על צרכי המשתמש.
• לין סטארט-אפ (Lean Startup):
  יזמים מכירים את זה היטב. במקום לבזבז שנים בפיתוח מוצר "מושלם", משיקים "מוצר מינימלי בר-קיימא" (MVP), בודקים איך השוק מגיב, לומדים, ומשפרים. זו פילוסופיה של ניסוי וטעייה מתמידים והתמקדות במה שמביא תוצאות עסקיות.
• חשיבה עיצובית (Design Thinking):
  גישה זו לפתרון בעיות מעודדת אמפתיה למשתמש, הגדרת בעיות באופן גמיש, חשיבה יצירתית על פתרונות, ובדיקה מהירה של רעיונות. מה שחשוב הוא לא הרעיון ה"נכון" ביותר, אלא זה שעובד עבור האנשים.
• טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT):
  בתחום הפסיכולוגיה, CBT מתמקד בזיהוי דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים ושינויים, לא על ידי הבנה מעמיקה של מקורם הפסיכודינמי, אלא על ידי פיתוח כלים וטכניקות שעובדים כדי לשפר את התפקוד הנפשי.
• גישת המיינדסט (Mindset של קרול דווק):
  פילוסופיה זו מבחינה בין "מיינדסט קבוע" ל"מיינדסט צמיחה". האחרון מעודד לראות כישלונות כהזדמנויות ללמידה ושיפור, במקום סוף הדרך. זהו שוב דגש על התפתחות ושיפור מתמיד דרך התנסות, גם אם זה כרוך בטעויות.

בכל אחת מהגישות הללו, נראה שוב ושוב את עמדת הליבה של האינסטרומנטליזם: התמקדות בתוצאות, למידה דרך עשייה, ורצון מתמיד לשפר את הכלים והשיטות שלנו כדי שיעבדו טוב יותר. זהו קו חשיבה פרקטי, גמיש ומוכוון ביצועים, שהופך את האינסטרומנטליזם לרלוונטי מאי פעם.

יעניין אותך לקרוא:    התער של אוקהאם למצוא אמת בפשטות

המשרד הוא המעבדה

בעולם העסקים והקריירה, שבו התחרות קשוחה והשינויים מהירים, הגישה האינסטרומנטליסטית היא לא רק יתרון – היא כמעט הכרח. אינסטרומנטליסט רואה את סביבת העבודה כמעבדה מתמדת שבה מנסים, בודקים ומשפרים.

איך זה נראה בפועל?

• קבלת החלטות מבוססת תוצאות:
  במקום לדבוק ב"אמת" תיאורטית או באסטרטגיה נוקשה שנקבעה מזמן, האינסטרומנטליסט יבדוק: "האם זה מביא לנו את התוצאות הרצויות?". אם נתוני המכירות לא משתפרים, או אם הפרויקט לא מתקדם, הוא לא יחשוש לשנות כיוון.
• גמישות אסטרטגית:
  הוא לא יתחתן עם תוכנית עסקית שנכתבה לפני שנה. במקום זאת, הוא יאמץ גישה של ניסוי וטעייה, תוך שינוי אסטרטגיה בהתאם למשוב מהשוק ולביצועים בפועל.
• למידה מכישלונות:
  כישלון אינו סוף הדרך, אלא הזדמנות ללמוד מה לא עובד כדי לדעת מה כן. אינסטרומנטליסט ינתח כישלונות בקור רוח, יסיק מסקנות ויישם אותן בפעם הבאה.
• יזמות וחדשנות:
  פיתוח מוצרים ושירותים אינו עניין של "נכון" או "לא נכון", אלא של "האם זה פותר בעיה ללקוח?" ו"האם השוק יאמץ את זה?". האינסטרומנטליסט ישיק, יבדוק וישפר עד שימצא את המודל שעובד.

שרה, מנהלת בחברת הייטק. היא לא מנהלת צוות בגישה של "כך תמיד עשינו". כשהצוות שלה נתקל בבעיה טכנית מורכבת, היא לא מחפשת את הפתרון "הכי אלגנטי" תיאורטית, אלא את זה שעובד הכי מהר וביעילות כדי להחזיר את המוצר ללקוחות. היא מעודדת את הצוות להתנסות, להעלות רעיונות שונים, ואפילו לטעות – כל עוד הם לומדים מזה ומגיעים לתוצאות. גישה זו לא רק מניעה את הקריירה שלה קדימה, אלא גם הופכת את הצוות שלה לחדשני ופרודוקטיבי יותר.

"מה עובד" במשפחה

האינסטרומנטליזם יכול להיות חם ואנושית, במיוחד כשמדובר במערכות היחסים הקרובות ביותר שלנו. בבית, האינסטרומנטליסט לא מחפש את "האמת המוחלטת" של איך משפחה צריכה להיראות, אלא את מה שעובד כדי לבנות חיים משותפים מאושרים ומועילים.

בזוגיות, גישה כזו מתבטאת ב:

• פתרון קונפליקטים פרגמטי:
  במקום להתעקש על "מי צודק" או "מה נכון", זוג אינסטרומנטליסט ישאל: "איך אנחנו פותרים את הבעיה הזו כדי ששנינו נוכל להמשיך הלאה בנעימות?". זו גישה של "מה עובד לנו כזוג" ולא מה מילון "הזוגיות המושלמת" אומר. אם שיטה מסוימת לתקשורת לא מועילה, הם יהיו גמישים מספיק לנסות אחרת.
• גמישות ותקשורת פתוחה:
  כשהחיים משתנים (קריירה חדשה, ילדים, מעבר דירה), האינסטרומנטליסט לא ידבק בנוקשות ב"כך תמיד עשינו". הוא ינהל שיחה פתוחה: "מה עובד לנו עכשיו? איך נסתגל לשינוי באופן שיטיב עם שנינו?".

בחינוך הדור הבא, האינסטרומנטליזם מציע מסגרת מרתקת:

• למידה מניסוי וטעייה:
  במקום להגיד לילד "כך נכון לעשות", נעודד אותו לנסות, להתנסות, ואף לטעות. "בוא נראה מה קורה כשאתה עושה X", ולאחר מכן, "מה למדת מזה? איך נשפר לפעם הבאה?". זה מפתח חשיבה ביקורתית ויכולת לפתור בעיות, במקום שינון ידע.
• פיתוח כישורים פרקטיים:
  פחות התמקדות בציונים ויותר בהבנה מעשית של העולם. האם הילד יכול ליישם את מה שלמד? האם הוא יודע להתמודד עם אתגרים אמיתיים?

כפי שעינב ודניאל, זוג הורים לשני ילדים, גילו, אין "מדריך הפעלה נכון" לגידול ילדים. לפעמים כללי ה"אמת" שהם למדו מהוריהם פשוט לא עבדו עם הילדים שלהם. אז הם ניסו דברים אחרים, שיטות חינוך שונות, חלוקת תפקידים גמישה, פתרון קונפליקטים יצירתי. "אנחנו פשוט שואלים את עצמנו כל הזמן", אמרה עינב, "האם זה עובד למשפחה שלנו? אם לא, אנחנו משנים." הגישה הזו, ששמה את הפרקטיקה והיעילות במרכז, מאפשרת להם לבנות משפחה חזקה, גמישה ומאושרת.

יעניין אותך לקרוא:    עמנואל קאנט ומציאת המצפן הפנימי

שינוי העולם בגישה פרקטית

כשאנחנו מביטים בזירה הציבורית, בין אם זו הפוליטיקה המקומית או הדיונים הלאומיים, אנו מוצאים לעיתים קרובות ויכוחים אידיאולוגיים נוקשים. צד אחד טוען ש"זו האמת", והשני מתבצר ב"זו הדרך הנכונה". אלא שאינסטרומנטליסט, כשהוא מתערב בחיים הציבוריים, לא מחפש לנצח בוויכוח על איזו אידיאולוגיה עליונה. הוא שואל שאלה אחת פשוטה: "האם זה עובד?"

איך זה בא לידי ביטוי בקהילה ובפעילות פוליטית?

• פוקוס על פתרונות ישימים:
  במקום להתבצר בעמדות קבועות, האינסטרומנטליסט יחפש פתרונות מעשיים לבעיות חברתיות. לדוגמה, אם יש בעיית עוני בשכונה, הוא לא יתווכח אם הפתרון "סוציאליסטי" או "קפיטליסטי", אלא יבדוק איזה מודל סיוע או תוכנית תעסוקה מביאים לתוצאות הטובות ביותר בשטח.
• בדיקת יעילות של מדיניות:
  מדיניות ציבורית אינה נבחנת בעיני האינסטרומנטליסט רק לפי כוונותיה הטובות, אלא לפי השפעתה בפועל. "אם זה לא עובד, בואו נשנה את זה", זו המנטרה. תוכנית חינוכית שלא מצליחה לשפר את הישגי התלמידים, או פרויקט תשתיות שמתייקר ולא מועיל, ייבחנו בחומרה ויחפשו להם אלטרנטיבות.
• גמישות פוליטית:
  פוליטיקאי אינסטרומנטליסט יהיה פחות מחויב לדוגמות מפלגתיות נוקשות ויותר פתוח לקואליציות רחבות ולפתרונות יצירתיים, כל עוד הם משרתים את טובת הציבור ומביאים לתוצאות. הוא יהיה מוכן להתפשר על ה"אמת" שלו למען מה שעובד לקידום עה.

למשל עיריית פורטלנד, במדינת אורגון, שהתמודדה עם בעיית תנועה קשה. במקום לדבוק בפתרון ה"נכון", למשל, בניית כבישים נוספים, הם ניסו מגוון פתרונות: עידוד רכיבה על אופניים, פיתוח תחבורה ציבורית, ואפילו שינוי תזמוני רמזורים. הם בדקו כל פתרון, ראו מה עובד בפועל, והמשיכו לשפר את המערכת. זוהי דוגמה מובהקת לאיך גישה אינסטרומנטליסטית יכולה להוביל לשינוי חיובי ומוחשי בקהילה.

יעניין אותך לקרוא:   קרטיס יארווין וההארה האפלה

כיף יעיל

בפנאי ותרבות, רבים מאיתנו נוטים לדבוק בהרגלים ישנים או ב"מה שנכון" לעשות. יש מי שרואה רק סרטי דרמה "רציניים", אחרים מקשיבים רק לסוג מוזיקה ספציפי, ויש את אלה שחייבים שהתחביב שלהם יהיה "מועיל" באופן ברור. אבל האינסטרומנטליסט ניגש לעולם הפנאי בגישה מרעננת: "מה מהנה לי ומועיל לי, כאן ועכשיו?"

עבור אינסטרומנטליסט, פעילות פנאי או יצירת אמנות אינן חייבות לשקף איזושהי "אמת" אומנותית מוחלטת או להיות חלק מטרנד. מה שקובע הוא האם זה עובד עבורו, האם זה מרגיע אותו? ממלא אותו השראה? מסייע לו להתפתח? הוא לא יירתע מלהתנסות בתחביבים שונים, גם אם הם נראים לא קשורים זה לזה. אם גידול ירקות בגינה מביא לו שלווה, ואז צפייה בסדרת ריאליטי טיפשית גורמת לו לצחוק, שניהם "עובדים".

לדוגמה אדם, שחובב סרטים. הוא לא מרגיש צורך לנתח כל סרט לעומק או לדון ב"משמעויות האמיתיות" שלו. הוא פשוט שואל: "האם הסרט הזה העניק לי שעתיים של בידור? האם הוא עורר בי מחשבות מעניינות?". אם התשובה חיובית, הסרט "עבד" עבורו. וכשמדובר בפעילות גופנית, הוא לא דבק בשיטה אחת "נכונה". הוא ניסה יוגה, ריצה, אימוני כוח ורכיבה על אופניים, ובחר את הפעילויות שעובדות הכי טוב עבורו כדי לשמור על בריאות פיזית ונפשית.

הגישה האינסטרומנטליסטית מזמינה אותנו לשחרר את עצמנו מכבלי הדוגמות התרבותיות והחברתיות, ולגלות באופן אישי, באמצעות ניסוי וטעייה, מה באמת משרת את הרווחה וההנאה שלנו בזמננו הפנוי.

יעניין אותך לקרוא:    אקזיסטנציאליסטים מוצאים משמעות

המורה יוצר "מעבדת ידע"

במערכת החינוך, בין אם בבית ספר יסודי, בתיכון או באקדמיה, אינסטרומנטליסט הוא מורה שרואה בכיתה לא רק מקום להעברת ידע, אלא מעבדה שבה לומדים איך ללמוד, לחשוב ולפעול. תפיסת העולם הזו, בהשראת ג'ון דיואי, מעצבת את דרכי ההוראה וההערכה באופן יסודי.

במקום לשאול "מה הדרך ה'נכונה' ללמד נושא?", איש חינוך אינסטרומנטליסטי ישאל: "אילו כלים ושיטות יעבדו הכי טוב כדי שהתלמידים שלי יבינו, יפנימו ויוכלו ליישם את הידע?" הדגש הוא על למידה פעילה ועל עידוד חשיבה ביקורתית, ולא על שינון עובדות.

הנה כמה כלים ופדגוגיות שבהם אינסטרומנטליסט משתמש:

• למידה מבוססת פרויקטים (PBL - Project-Based Learning):
  במקום הרצאות פרונטליות, התלמידים מקבלים "בעיה" או "אתגר" מהעולם האמיתי ונדרשים למצוא להם פתרונות. לדוגמה, בכיתת מדעים הם יתכננו וייבנו דגם של עיר בת קיימא, וילמדו פיזיקה, כימיה וביולוגיה תוך כדי תהליך של ניסוי וטעייה. האם הדגם "עובד"? האם הוא עונה על הדרישות? זו השאלה.
• למידה מבוססת בעיות (Problem-Based Learning):
  בדומה ל-PBL, שיטה זו מציגה בפני התלמידים בעיות מורכבות ודורשת מהם לחקור, לנתח ולפתח פתרונות. באקדמיה, למשל, סטודנטים לרפואה לא רק משננים מחלות, אלא מקבלים תיאורי מקרה של מטופלים ונדרשים לאבחן ולתכנן טיפול – בודקים מה "עובד" עבור המטופל.
• הערכה חלופית ומבוססת ביצועים:
  במקום מבחנים שבודקים רק זיכרון, האינסטרומנטליסט יעדיף הערכות שבודקות יכולת יישום, חשיבה יצירתית ופתרון בעיות. זה יכול להיות פרויקט גמר, פרזנטציה, בניית מודל או הצגת פתרון מעשי לבעיה מורכבת. השאלה היא: "האם התלמיד יכול לגרום לזה לעבוד בעולם האמיתי?".
• עידוד ניסוי וטעייה:
  בכיתה של אינסטרומנטליסט, טעות אינה כישלון, אלא הזדמנות ללמוד. המורה מעודד את התלמידים לנסות גישות שונות, לבחון מה עובד עבורם ומה לא, ולשפר את הבנתם באופן מתמיד.

האינסטרומנטליסט, בהיותו מורה "מעבדת ידע", לא רק מעביר מידע, אלא מחנך דור של לומדים עצמאיים, גמישים ומוכשרים, שמסוגלים להתמודד עם עולם מורכב ומשתנה, אנשים שיודעים לא רק "מה נכון", אלא בעיקר "מה עובד".

אינסטרומנטליסטים ששינו את העולם

האינסטרומנטליזם הוא לא רק תיאוריה פילוסופית יבשה; הוא דרך חיים, גישה שמובילה לחדשנות ולהצלחה. סביבנו, בעבר ובהווה, יש אינספור דמויות שהפנימו את העיקרון "האם זה עובד?" והשתמשו בו כדי להשפיע ולשנות את העולם. בואו נכיר כמה מהם:

• תומאס אדיסון (המצאה וטכנולוגיה):
  "גאון הוא אחד אחוז השראה ותשעים ותשעה אחוז זיעה", אמר פעם אדיסון. הוא האינסטרומנטליסט האולטימטיבי: איש שלא חיפש "אמת" מדעית אבסולוטית, אלא פתרונות שעובדים לבעיות יומיומיות. הוא ערך אלפי ניסיונות, נכשל פעמים אינספור, אבל כל כישלון היה עבורו צעד קדימה. המצאותיו, מהנורה החשמלית ועד הפונוגרף, לא היו תיאוריות "נכונות" אלא טכנולוגיות אפקטיביות ששינו את חיי כולנו. הוא דבק במה שעבד, וזרק את השאר.

• מארי קונדו (ארגון ויעילות):
  ה"אורו גורו" היפנית, ששיטתה "קון-מארי" כבשה את העולם, היא אינסטרומנטליסטית במהותה. היא לא מציעה פתרונות אוניברסליים ש"נכונים" לכולם. במקום זאת, היא מציעה גישה פרקטית ששואלת: "האם החפץ הזה מעורר בך שמחה?" (Does it spark joy?). אם לא, הוא לא "עובד" עבורך, ואין לו מקום בביתך. שיטתה מבוססת על יעילות, שחרור מנטל ושיפור איכות חיים מוחשית דרך ארגון יעיל.

• ג'ון גרישם (ספרות):
  בתחום הספרות, גרישם הוא אמן של נרטיבים שעובדים. ספריו אינם מתיימרים להציג "אמת" פילוסופית מורכבת, אלא להעביר עלילות משפטיות מותחות ומרתקות. הוא משתמש במבנה ספרותי שיטתי, קצבי ומכוון מטרה, כדי לגרום לקורא להישאר מרותק ולהתחבר לבעיות חברתיות ומוסריות אמיתיות. הכתיבה שלו אפקטיבית כי היא עובדת בלרתק את הקהל ולשמור על מעורבותו.

• ביל קלינטון (פוליטיקה ומנהיגות):
  נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון, נודע כ"מרכזן" פרגמטי. במקום להיצמד לדוגמות אידיאולוגיות נוקשות (ימין או שמאל), הוא חיפש את הפתרונות שעובדים עבור הכלכלה האמריקאית והחברה. הוא היה ידוע ביכולתו למצוא מכנה משותף, להתפשר ולהגיע לתוצאות מעשיות, גם אם זה דרש לסטות מהקו המפלגתי הטהור. מנהיגותו התאפיינה בגמישות ובהתמקדות ביכולת להביא שינוי חיובי ומוחשי.

• ברוס לי (אומנויות לחימה):
  אמן הלחימה האגדי, ברוס לי, היה אינסטרומנטליסט בחייו ובפילוסופיית הלחימה שלו, ג'יט קון דו. הוא לא דבק באופן עיוור במסורות עתיקות, אלא בחן מה עובד בפועל בקרב. הוא שילב אלמנטים מאומנויות לחימה שונות, התאים אותם לגופו ולכישרונותיו, ופיתח שיטות אימון מבוססות תוצאות. מטרתו הייתה יעילות ואפקטיביות אולטימטיבית, תוך התרחקות מכל מה שלא היה שימושי או "לא עובד".

דמויות אלו, כל אחת בתחומה, מדגימות שאומץ לב אינסטרומנטלי, היכולת להתנסות, ללמוד ולפעול על פי מה שעובד, הוא מפתח רב עוצמה להצלחה והשפעה.

יעניין אותך לקרוא:    הגליאנים מסנטזים לחיבור קצוות

אינסטרומנטליסטים מהמסך

אנחנו מוקפים בגיבורי תרבות שחיים ונושמים את עקרונות האינסטרומנטליזם, גם אם לא קוראים לזה בשם. הם לא תמיד מחפשים את ה"אמת" המוסרית או את הדרך ה"נכונה" לפי הספר. הם מחפשים את מה שעובד. הנה כמה דמויות אייקוניות מהמסך והספרים, שמגלמות את הפילוסופיה הפרגמטית הזו:

• וולטר ווייט ("שובר שורות"):
  ממורה לכימיה נרפה לפושע מבריק, וולטר ווייט הוא דוגמה קיצונית לאינסטרומנטליסט. הוא לא דבק במוסכמות, אלא משתמש בכישוריו המדעיים (הטכנולוגיה והידע שלו) כדי לייצר מת' באיכות הגבוהה ביותר ולצבור רווחים, תוך התגברות על מכשולים באמצעות פתרונות יצירתיים ואכזריים, אך תמיד ממוקדי מטרה ויעילות. כל פעולה שלו נבחנת על פי "האם זה עובד כדי להשיג את מטרתי?".

• אנדר ויגין ("המשחק של אנדר"):
  בסאגת המדע הבדיוני הקלאסית, אנדר הוא ילד גאון צבאי. הוא לא מוגבל על ידי כללי מוסר נוקשים בשדה הקרב הסימולטיבי. במקום זאת, הוא מנתח את הבעיה, מבין את המטרות, ומפתח אסטרטגיות שעובדות כדי לנצח, גם אם הן לא קונבנציונליות או נוחות רגשית. הוא לומד מכל כישלון, משנה טקטיקה במהירות, וכל מהלכיו מכוונים ליעילות מירבית.

• ג'ק ריצ'ר (סדרת הספרים של לי צ'יילד והסרטים/סדרה):
  הלוחם הבודד שנע ברחבי ארה"ב, ג'ק ריצ'ר הוא תמצית הפרגמטיות. אין לו קוד מוסרי נוקשה מלבד "לעשות את הדבר הנכון" – ו"הדבר הנכון" תמיד נגזר מ"מה יעבוד" כדי לפתור את המצב האלים והמורכב שבו הוא מוצא את עצמו. הוא משתמש בשלל כישורים, חשיבה אנליטית, כושר פיזי, הבנה פסיכולוגית, כדי להתמודד עם אתגרים, כשהמטרה היא תמיד פתרון אפקטיבי ומהיר. הוא לא מחפש את האמת המוסרית, אלא את הפעולה שתביא לתוצאה הרצויה.

• לוק סקייווקר ("מלחמת הכוכבים" – בעיקר הטרילוגיה המקורית):
  לוק מתחיל כנער תמים, אך הופך לאביר ג'דיי פרגמטי. הוא לומד את ה"כוח", אך בפועל, הוא משתמש במיומנויות הקרביות ובכישורי הטייס שלו כדי להתמודד עם בעיות מוחשיות ולנצח. הוא לא נצמד לחוקי הג'דיי הנוקשים של ימי הרפובליקה הישנה, אלא פועל מתוך צורך מיידי ויעיל לנצח את האימפריה. גם כשהוא מתאמן, השאלה היא "האם הוא מצליח לבצע את המשימה?", והוא ממשיך לנסות עד שזה עובד.

• טוני סופרנו ("הסופרנוס"):
  כראש משפחת פשע, טוני סופרנו הוא אמן בקבלת החלטות פרגמטיות בעולם מסוכן ואפור. הוא לא מנהיג אידיאולוגי או מוסרי; הוא מנהיג שמטרתו לשמור על כוחה של המשפחה, על הרווחים שלה, ועל שרידותו שלו. כל מהלכיו, בין אם עסקיים או אישיים, נבחנים על פי "האם זה עובד עבורי ועבור המשפחה?". הוא משתמש בתחבולות, כוח, ושכל ישר כדי לנווט במציאות מורכבת שבה "נכון" ו"לא נכון" הם מושגים נזילים.

דמויות אלו, על מורכבותן, מציגות לנו איך חשיבה אינסטרומנטליסטית, ששמה דגש על יעילות ותוצאות, יכולה להיות מניע רב עוצמה בעולמנו, גם אם במחיר כבד לעיתים.

להיות אינסטרומנטליסט ב-5 צעדים

אחרי המסע שעשינו דרך עולם האינסטרומנטליזם, מהיסטוריה ועד דמויות אייקוניות, הגיע הזמן לשאלה החשובה מכל: איך ליישם את זה בחיים שלכם? איך להפוך את הפילוסופיה הפרגמטית הזו לכלי שימושי שיעזור לכם להיות משפיעים ומשגשגים? הנה מדריך מעשי ב-5 צעדים פשוטים:

1. שאלו תמיד: "האם זה עובד?" – לפני שאתם שואלים אם זה "נכון" או "מוסרי"

זוהי שאלת המפתח. כשאתם ניצבים בפני החלטה, דילמה או בעיה, לפני שאתם צוללים לניתוחים אינסופיים על "נכון" או "לא נכון" תיאורטית, עצרו ושאלו: "האם הדרך הזו מביאה לתוצאה הרצויה?" זה לא אומר להתעלם ממוסר או ערכים, אלא להקדים להם את שאלת היעילות. אם תוכנית עבודה לא מקדמת את הפרויקט, או אם שיטת תקשורת בזוגיות לא משיגה הבנה, הן פשוט לא "עובדות" כרגע – וצריך לחשוב על אלטרנטיבה.

2. היו גמישים ומסתגלים: המציאות משתנה, וגם הפתרונות שלכם צריכים להשתנות

העולם שלנו הוא לא סטטי. מה שעבד אתמול, לא בהכרח יעבוד מחר. האינסטרומנטליסט מאמץ את הגמישות כדרך חיים. אם אתם רואים שגישה מסוימת כבר לא מניבה פירות, אל תחששו לשנות כיוון. זה יכול להיות שינוי בתוכנית דיאטה, באסטרטגיה עסקית, או אפילו בדרך שבה אתם מחנכים את הילדים. היכולת להסתגל היא יתרון אדיר בסביבה משתנה.

3. התנסו ולמדו מכישלונות: ראו כל טעות כשיעור לשיפור

האינסטרומנטליזם רואה בכישלון לא סוף פסוק, אלא משוב יקר ערך. כשמשהו לא עובד, זה לא אומר שאתם כישלון, אלא שגיליתם דרך אחת מבין רבות ש"לא עובדת" במקרה הספציפי הזה. קחו רגע לנתח: מה קרה? למה זה לא עבד? מה אפשר לנסות אחרת? ההתנסות (והטעייה) היא הדרך היחידה לגלות מה באמת יעיל עבורכם.

4. התמקדו בפתרונות, לא בבעיות: עברו מניתוח לביצוע

הנטייה הטבעית שלנו היא לנתח את הבעיה לעומק, לפעמים עד כדי שיתוק. האינסטרומנטליסט דוחף לביצוע. במקום להתייאש מול בעיה מורכבת, שאלו: "מהו הצעד הקטן הראשון שאני יכול לעשות כדי להתחיל לפתור אותה?". התמקדו בחיפוש אחרי פתרונות מעשיים, גם אם הם לא מושלמים, וצאו לפעולה. עצם הניסיון והלמידה מכל צעד הם חלק מהתהליך.

5. "מה אנחנו מקריבים?" – המאזן בין יעילות לערכים

האינסטרומנטליזם אינו קורא לציניות או להתעלמות מוסרית. הוא מציע גישה פרגמטית, אך חשוב לזכור את המורכבות. לאחר שזיהיתם מה "עובד", שאלו את עצמכם: "האם הפתרון הזה עולה בקנה אחד עם הערכים שלי? האם אנחנו מקריבים משהו חשוב בדרך להשגת היעילות הזו?" איזון בין יעילות למוסר, יושרה, ואנושיות הוא המפתח לחיים משגשגים באמת.

יישום עקרונות האינסטרומנטליזם בחייכם לא יהפוך אתכם לרובוטים חסרי רגשות, אלא יעניק לכם כוח, גמישות ויכולת השפעה. תהפכו למשתפרים נצחיים, לכאלה שלא נרתעים מאתגרים, ותגלו דרכים חדשות ומוצלחות לנווט את דרככם בעולם המודרני. קדימה, המעבדה של החיים מחכה לכם!

יעניין אותך לקרוא:    אוטו פון ביסמארק ואסטרטגיית ריאל פוליטיק

מהפכת היעילות

כוח האינסטרומנטליזם טמון בפשטותה וברלוונטיות שלה לחיי היומיום. ראינו איך מהוגי הפרגמטיזם ועד לדמויות מפורסמות מהיסטוריה ומהמסך, העיקרון הבסיסי של "האם זה עובד?" הניע חדשנות, הצלחה והסתגלות.

במקום לחפש "אמת" מוחלטת שעלולה להכניס אותנו למבוי סתום, האינסטרומנטליזם מציע לנו פרספקטיבה משחררת: התמקדו בפתרונות יעילים. בין אם זה בעבודה, בבית, ביחסים או בפנאי, הגישה הזו מעניקה לנו כלים לנווט בעולם מורכב, ללמוד מטעויות, ולהשתפר באופן מתמיד. היא מזמינה אותנו להיות גמישים, לנסות דברים חדשים, ולא לפחד לשנות כיוון כשמשהו כבר לא משרת אותנו.

אמצו את הגישה הפרגמטית הזו. הפכו את חייכם למעבדה שבה אתם בודקים, לומדים ומשפרים. תשאלו את עצמכם שוב ושוב: "האם זה עובד? והאם זה עובד עבורי? עבורנו?". בכך, לא רק שתחיו חיים מלאים ומוצלחים יותר, אלא גם תהיו חלק ממהפכה שקטה של יעילות, שתשפר לא רק את חייכם, אלא גם את הסביבה והקהילה שבה אתם חיים.

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/