רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית ניתוח מציאות

סיינפלד כדיון בין פילוסופים

תמונה
"שלווה עכשיו!" - פראנק קוסטנזה הם טענו שהם מדברים על כלום, ויצרו דיאלוג שמשליך אור על המון מצבי חיים. חבורת פילוסופים שלא התיימרו להיות כאלו. שלושים דקות בכל שבוע, בלי מסקנות באחד הפרקים, ג'רי עומד מול קהל ואומר משפט שנראה כמו בדיחה: "דייט הוא ריאיון עבודה שנמשך כל הלילה. ההבדל היחיד הוא שברוב ראיונות העבודה אין סיכוי שתסיימו עירומים." הקהל צוחק. אבל מתחת לצחוק מסתתרת הצהרה פילוסופית: החיים מורכבים ממערכת של טקסים חסרי פשר, ואנחנו משתתפים בהם בכל זאת, כי אין לנו ברירה אחרת. זו סיינפלד. תוכנית שהצהירה על עצמה שהיא "על כלום" , שסירבה ללמד לקח, שסירבה לחבק, ובכל זאת שינתה איך מדברים, איך מתלוננים, ואיך חושבים על היומיום. הסוד שלה איננו התוכן. הפילוסופיה מתבטאת ב עמדה : היא לא מלמדת מה לחשוב, היא מזכירה לנו לחשוב . ארבע הדמויות הראשיות אינן רק טיפוסים קומיים, אלא ארבע אסטרטגיות חיים . ושכל אחת מהן פותרת חוליה שהקודמת השאירה פתוחה. ובסוף נגלה שהאוסף של, ג'רי, ג'ורג', איליין, קרמר ועוד שנים-עשר אורחים, הוא לא רק חבורה, הוא ארגז כלים . ומי שיודע ...

להימנע מפארסה של היסטוריה חוזרת

תמונה
"ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים: פעם כטרגדיה ופעם כפארסה" - קרל מרקס בשנת 1852, קרל מרקס כתב את אחת השורות המצוטטות ביותר בתחום ההגות הפוליטית. כאשר זיהה באג חמור ב"קוד" של ההתנהגות האנושית.  בחן את עצמך: האם אני אי-ליברל או ליברל? תקליט שרוט של "טרגדיה ופארסה" מרקס התייחס בתחילה לנפוליאון בונפרטה הראשון, האיש ששינה את פני אירופה בדם ובמאמץ כביר (הטרגדיה), לעומת אחיינו, לואי נפוליאון, שניסה לעטות את אותם מדים ולשחזר את אותה תהילה חצי מאה מאוחר יותר, אך נראה כמו קריקטורה חיוורת של דודו (הפארסה). אבל מדוע הציטוט הזה רלוונטי לנו היום, כשאנחנו מנווטים במאה ה-21? משום שכולנו, כפרטים וכחברות, חיים בתוך "תקליט שרוט". אנחנו חווים אירועים מכוננים, משברים או הצלחות כבירות, אלו הן הטרגדיות או רגעי השיא המקוריים. הם אמיתיים, הם כואבים, והם דורשים מאיתנו את כל כוחנו. אך כעבור זמן מה, כשאנחנו ניצבים מול אתגר חדש, אנחנו נוטים "לשלוף" מהזיכרון את אותו פתרון ישן, את אותה התנהגות ואותה רטוריקה, ומנסים להלביש אותם על מציאות שכבר השתנתה לחלוטין. הטרגדיה ...