אקזיסטנציאליסטים מוצאים משמעות

"אני מתחרט על פחדנות. ומצטער שפעלתי לפי הוראות שאחרים קיבלו" - מרטין לותר קינג

בעולם השפע, חיבור ברשת ומענה מהבינה, מציאת משמעות דורשת מאמץ. אקזיסטנציאליסט מאתגר את החופש ומוצא.

להתעורר אל החופש

החיים בעידן המודרני יכולים להרגיש לפעמים כמו מרוץ מטורף בלי קו סיום ברור. אנחנו רצים מעבודה לעבודה, מדייט לדייט, מאירוע לאירוע, והרבה פעמים, באמצע כל ההמולה הזאת, עולה השאלה המכרעת: בשביל מה כל זה? למה אני עושה את מה שאני עושה? תחושת הריקנות, חוסר הכיוון, או אפילו התחושה שאנחנו פשוט "משחקים תפקיד" שמישהו אחר כתב עבורנו, היא נחלתם של רבים. האם יש דרך אמיתית לחיות באותנטיות, למצוא משמעות אישית עמוקה, ולא להרגיש לכודים בתוך ציפיות חיצוניות?

התשובה בפילוסופיה שמציעה לנו מפתחות משחררים לחיים במאה ה-21: האקזיסטנציאליזם. גישה חיובית ומעשית לחיים. היא מזמינה אותנו לחיות חופש ולהיות נוכחים, לברוא את המשמעות שלנו מתוך הבחירות שלנו, ולגלות את הכוח האדיר שיש לנו בעולם חסר גבולות. זה יעיר אותנו אל החופש האמיתי שלנו, ויאפשר לנו לשגשג בעידן שבו כל אחד נדרש להיות הגיבור של סיפור חייו.

יעניין אותך לקרוא:    עמנואל קאנט ומציאת המצפן הפנימי

אקזיסטנציאליזם מתמקד בקיום

אקזיסטנציאליזם במילים פשוטות, אומר דבר אחד מהפכני: "הקיום קודם למהות".

חשבו על זה כך: כשמייצרים כסא, יש לו "מהות" מוגדרת מראש, הוא נועד לישיבה, אבל לא רק. הרי אפשר גם לעמוד עליו, להניח עליו דברים או לחסום איתו מעבר. אנחנו, בני האדם, לעומת זאת, פשוט "קיימים" קודם כל. אין לנו תפקיד מובנה מראש, לא "נועדנו" לדבר מסוים על ידי כוח עליון או תוכנית קבועה. אנחנו נולדים בלי מדריך למשתמש, וכאן טמונה הדרמה.

מכיוון שאין לנו מהות קבועה, אנחנו נהנים מחופש מוחלט, אבל גם נושאים באחריות כבדה. כל בחירה שאנחנו עושים, קטנה כגדולה, מעצבת את מי שאנחנו ומה שאנחנו הופכים להיות. זו לא רק אחריות כלפי עצמנו, אלא גם כלפי האנושות כולה, שכן כל בחירה שלנו יוצרת דוגמה. ההכרה בחופש העצום הזה, ובאחריות הנלווית אליו, עלולה לעורר תחושה לא נוחה שנקראת חרדה אקזיסטנציאלית. זוהי לא פחד רגיל, אלא תחושה עמוקה של אי-ודאות מול אינסוף האפשרויות והעדר מפת דרכים ברורה.

האקזיסטנציאליזם מדבר על האבסורד שאנחנו, בני האדם, כל הזמן מחפשים משמעות, סדר, היגיון. אבל היקום עצמו? הוא לרוב שותק, אדיש, חסר משמעות אינהרנטית. הפער הזה בין השאיפה שלנו למשמעות לבין שתיקת היקום הוא "האבסורד". גדולי ההוגים כמו ז'אן-פול סארטר, אלבר קאמי וסימון דה בובואר, חקרו את הרעיונות הללו והציעו דרכים להתמודד עם האבסורד הזה ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים, גם בלי מדריך עליון. סארטר סיכם זאת כשאמר: "האדם נידון להיות חופשי". כלומר, אין לנו ברירה אלא להיות חופשיים, ולכן גם אחראים לכל מה שאנחנו.

סימון דה בובואר

אם יש מישהי שחיה את האקזיסטנציאליזם בכל נימי נשמתה, הרי זו הפילוסופית הצרפתייה סימון דה בובואר. תארו לעצמכם צעירה בתחילת המאה ה-20, שבוחרת לדחות נישואים ואימהות, מוסדות שנתפסו אז כמעט כייעוד בלעדי של נשים. במקום זאת, היא בוחרת בחיי אינטלקט, כתיבה, וחופש אישי קיצוני. זו לא הייתה התרסה לשם התרסה, אלא יישום עמוק של העיקרון האקזיסטנציאליסטי: האדם יוצר את מהותו.

דה בובואר לא הסתפקה בתיאוריה. היא ניהלה מערכת יחסים פתוחה ויוצאת דופן עם ז'אן-פול סארטר, שותפה לדרך ולחיים, ובכך ערערה על מוסכמות חברתיות נוקשות. היא האמינה שחופש אמיתי דורש לא רק תיאוריה, אלא גם פעולה וחיים אותנטיים. עבורה, זה התבטא במעורבות חברתית עמוקה, ובמיוחד בכתיבת ספרה פורץ הדרך "המין השני". בספר זה, היא טענה שנשים אינן נולדות "אישה" במובן הסוציו-תרבותי, אלא "הופכות לאישה" דרך ציפיות החברה ודיכוי השיטתי. זוהי בדיוק האמונה ש"הקיום קודם למהות", מיושמת באופן חד ובהיר לחוויה הנשית. היא הדגישה שנשים, כמו כל בני האדם, חייבות לקחת אחריות על החופש שלהן ולבנות את זהותן מעבר לתפקידים שהחברה מייעדת להן.

חייה של דה בובואר היו שיעור בהתנגדות, בחופש ובאחריות. היא הוכיחה שאקזיסטנציאליזם הוא לא רק רעיון פילוסופי מופשט, אלא קריאה אמיצה לחיים מלאים, שבהם אנחנו, באמצעות הבחירות שלנו, מעצבים את מי שאנחנו. כפי שאמרה: "אדם אינו נולד אישה, אלא הופך לאישה". אמירה זו, על אף התמקדותה במגדר, משקפת את הליבה של האקזיסטנציאליזם: כולנו נדרשים לברוא את עצמנו מחדש, בכל רגע ורגע.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: האדם מחפש משמעות - וויקטור פרנקל

ויקטור פראנקל

בתוך גיהינום מחנות הריכוז של השואה, שם נלקחו מבני אדם כל מה שהיה להם, רכוש, משפחה, כבוד, ואפילו שמם, נולדה אחת התובנות האקזיסטנציאליסטיות העמוקות והמשפיעות ביותר. הפסיכיאטר היהודי-אוסטרי ויקטור פראנקל איבד את כל משפחתו, ונאלץ להתמודד עם תנאים בלתי נתפסים של רעב, קור, אלימות והשפלה. ובכל זאת, דווקא שם, בלב האפלה, הוא גילה את האור הגדול של החופש הפנימי.

פראנקל הבחין שאפילו כשהכול נלקח ממנו, דבר אחד נשאר בידיו: החופש לבחור את יחסו למצבו. הוא הבחין באסירים שהצליחו למצוא פיסת משמעות גם בסבל הנורא ביותר, בין אם זו מחשבה על אהובים, שמירה על יושרה פנימית, או אפילו חלום על העתיד. ההבנה הזו הובילה אותו לפתח את הלוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות), גישה פסיכותרפית אקזיסטנציאליסטית שמתמקדת בסיוע לאדם למצוא משמעות לחייו. בניגוד לפסיכולוגיות אחרות ששאלו "למה" (מה הסיבה לסבל?), פראנקל שאל "למען מה?" (מהי המטרה שלמענה אני מוכן לסבול?). הוא הדגיש שהחיים אינם שואלים אותנו מה אנחנו מצפים מהם, אלא דורשים מאיתנו להשיב להם, על ידי לקיחת אחריות על מציאת משמעות.

סיפורו, כפי שמתואר בספרו המטלטל "אדם מחפש משמעות", הוא עדות לכך שגם בתהומות הייאוש, לרוח האנושית יש יכולת אדירה לבחור, למצוא משמעות, ואף לשגשג. "הכול יכול להילקח מאדם", כתב פראנקל, "חוץ מדבר אחד: האחרונה שבחירויות האנושיות, לבחור את הגישה שלו בנסיבות נתונות, לבחור את דרכו שלו." זוהי אופטימיות אקזיסטנציאליסטית במיטבה, שמזכירה לנו שהכוח לברוא את המשמעות נמצא תמיד בתוכנו.

החופש שבהיעדר משמעות

כשאנשים שומעים על אקזיסטנציאליזם, רבים מדמיינים תמונה של ייאוש, דיכאון, ובדידות. "אין משמעות? הכל אבסורד? אז בשביל מה לקום בבוקר?" זו טעות נפוצה. למעשה, בלב הפילוסופיה הזו טמון אחד המסרים המשחררים והמעצימים ביותר: דווקא בהיעדר משמעות נתונה מראש או "מלמעלה", טמון החופש האמיתי שלנו.

למשל בד ציור ריק לחלוטין. האם זה מצב מתסכל? רק אם אתם מצפים לקבל ציור מוכן מראש. אבל למי שמבין שזהו בד הקנווס שלו, זהו מקור כוח אינסופי. הריקנות הזו היא ההזדמנות ליצור כל מה שנרצה. בלי תפקיד קבוע שמוכתב לנו, בלי מסלול שנקבע מראש, אנחנו חופשיים לבחור את דרכנו, לברוא את ערכינו, ולעצב את חיינו בדיוק כפי שאנחנו רוצים. זהו הריק כמקור ליצירה, לא כמקור לריקנות.

הבנה זו משנה את כללי המשחק. היא הופכת את החרדה האקזיסטנציאליזם, הפחד מאינסוף האפשרויות – למנוע עוצמתי. כשאנחנו מבינים שאין "נכון" או "לא נכון" מוחלט, אנחנו משוחררים להתנסות, לטעות, ללמוד ולצמוח. הקיום עצמו, ללא צורך בהצדקה חיצונית, הוא בעל ערך ויופי. עצם זה שאנחנו כאן, נושמים, חווים, אוהבים, סובלים ויוצרים, זה מספיק. החיים יפים לא כי הם מוגדרים מראש, אלא כי אנחנו אלה שנותנים להם משמעות, רגע אחר רגע, בחירה אחר בחירה. כמו שאמר סארטר: "האדם הוא מה שהוא עושה." זה המסר: בואו נצא ונברא את עצמנו, בכל יום מחדש.

יעניין אותך לקרוא:    התער של אוקהאם למצוא אמת בפשטות

פרקטיקה לחיי היום-יום

העולם שלנו במאה ה-21 מהיר, רועש ומלא באפשרויות אינסופיות. אם פעם אנשים חיפשו את "דרך המלך" שתוכתב להם, היום אנחנו מוצפים במידע, בטרנדים מתחלפים ובלחץ להיות "מושלמים" בכל תחומי החיים. רבים שואלים את עצמם, "מה אני אמור לעשות עם כל זה? איך אני מוצא את המקום שלי בתוך הכאוס הזה?" כאן נכנסת לתמונה הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, והיא ממש לא רק לעילית אינטלקטואלית בבתי קפה פריזאיים.

האקזיסטנציאליזם מציע כלי עבודה מעשיים להתמודדות עם האתגרים המודרניים:

• בחירה בתוך הצפה אינפורמטיבית:
  כשיש כל כך הרבה אפשרויות לקריירה, לזוגיות או לסגנון חיים, קל להשתתק מרוב פחד לבחור לא נכון. האקזיסטנציאליזם מזכיר לנו שאין "בחירה נכונה" מוחלטת, יש רק בחירה שהיא שלך. כשאנחנו לוקחים אחריות מלאה על ההחלטות שלנו, הפחד משתנה להזדמנות ליצור.
• התמודדות עם ניכור ובדידות:
  בעידן של רשתות חברתיות, רבים מרגישים מנותקים. הפילוסופיה הזו מעודדת אותנו לחפש קשרים אותנטיים, כאלה שמבוססים על הכרה בחופש של האחר וביצירת משמעות משותפת, ולא על תפקידים או ציפיות.
• לחץ חברתי וציפיות חיצוניות:
  "מה יגידו?" "האם אני מספיק טוב/ה?" האקזיסטנציאליזם קורא לנו להיות נאמנים לעצמנו, לבחור מה באמת חשוב לנו, גם אם זה הולך נגד הזרם. זה דורש אומץ, אבל משחרר מכבלי התלות באישורים חיצוניים.
• בניית משמעות בעידן חילוני:
  גם בלי אלוהים או ייעוד קוסמי, אנחנו לא נידונים לריקנות. אנחנו יכולים וצריכים לברוא משמעות אישית, דרך האמנות שלנו, היחסים שלנו, התרומה שלנו לחברה, או פשוט היכולת שלנו לחוות את העולם בעומק.

טיפים אקזיסטנציאליסטיים לחיי היום-יום:

• צאו מאזור הנוחות: רק שם תגלו את גבולות החופש שלכם.
• קחו אחריות מלאה: על הבחירות שלכם, על הרגשות שלכם ועל התוצאות.
• קבלו את האבסורד: לא הכל הגיוני, וזה בסדר. מצאו יופי בחוסר השלמות.
• שאלו "למען מה?": מהי המטרה שלכם בכל פעולה? איך היא מתחברת למי שאתם רוצים להיות?

האקזיסטנציאליזם הוא למעשה מדריך עוצמתי לחיים של העצמה אישית, שבו אתם הבמאים, התסריטאים והשחקנים הראשיים של הסרט שנקרא "החיים שלכם".

תנועות המשיקות לאקזיסטנציאליזם

אף שהאקזיסטנציאליזם נולד במאה הקודמת, רעיונותיו לא נשארו כלואים בספרי פילוסופיה עבי-כרס. הם חלחלו עמוק אל תוך התרבות המודרנית, וכיום אנו מוצאים "אחיות ברוח", תנועות ופילוסופיות פופולריות, שמחזיקות בעקרונות דומים, גם אם לא תמיד מכנות עצמן "אקזיסטנציאליסטיות". זה מוכיח עד כמה הפילוסופיה הזו רלוונטית ונוכחת בחיינו.

למשל את טרנד המיינדפולנס (קשיבות). התרגול הזה, שמעודד אותנו להתמקד ברגע ההווה ללא שיפוט, דומה באופן מפתיע לקבלת ה"אבסורד" האקזיסטנציאליסטי. במקום לברוח מחוסר הוודאות או לחפש משמעות חיצונית, המיינדפולנס מזמין אותנו לחוות את הקיום כפי שהוא, על כל אי-השלמות שבו, ולהכיר בערכו של הרגע עצמו. זוהי קבלה עמוקה של המציאות כפי שהיא.

גם הפסיכולוגיה החיובית, ששמה דגש על אושר, חוזקות אישיות ומציאת משמעות, נושקת לאקזיסטנציאליזם. בעוד שהאקזיסטנציאליזם לא "מבטיח אושר" במובן הפשוט, הוא בהחלט מניח את היסודות ליצירת חיים מספקים. היכולת ליצור משמעות אישית, לבחור באומץ ולשאת באחריות על אושרנו, היא ליבת שתי הגישות. הפסיכולוגיה החיובית פשוט מתרגמת זאת לשפה יומיומית ופרקטית יותר.

מושגים כמו מימוש עצמי או הגשמה עצמית, שהפכו לשיח נפוץ בתחום ההתפתחות האישית, הם מהות אקזיסטנציאליסטית טהורה. הרעיון שלכל אדם יש פוטנציאל ייחודי שעליו לממש, וכי עליו לעצב את זהותו ולהגשים את עצמו, הוא בדיוק הרעיון ש"הקיום קודם למהות". אנחנו לא נולדים "ממומשים"; אנחנו הופכים לכאלה דרך הבחירות והפעולות שלנו. כלומר, גם כשאתם נתקלים בטרנד החדשני ביותר, סביר להניח ששורשיו נטועים אי שם ברעיונות האקזיסטנציאליסטיים.

יעניין אותך לקרוא:    ג'ון סטיוארט מיל וליברליזם מעשי

האקזיסטנציאליסט בקריירה ועסקים

בעולם העבודה המודרני, שבו השינויים תכופים והתחרות קשה, הגישה האקזיסטנציאליסטית יכולה להיות מצפן עוצמתי. תארו לעצמכם יזמת טכנולוגית צעירה שהחליטה להקים סטארט-אפ שמטרתו לפתור בעיה חברתית בוערת, למרות סיכונים כלכליים עצומים וספקנות מהסביבה. היא לא מחפשת רק "אקזיט" או כסף קל; היא מונעת על ידי רצון עמוק ליצור ערך ומשמעות בחייה ובעולם. זוהי בדיוק רוח האקזיסטנציאליזם בעסקים.

אקזיסטנציאליסט בקריירה ובניהול אינו מונע על ידי "מה צריך לעשות" או "מה מצופה ממני", אלא על ידי יצירה פנימית של משמעות. הוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו, על כישלונותיו ועל הצלחותיו, בלי להאשים את השוק, את המתחרים או את הנסיבות. גישה זו מובילה לחדשנות ופריצת גבולות, שכן הוא מבין שאין "דרך אחת נכונה" או נוסחה להצלחה. במקום זאת, הוא יוצר את הדרך שלו, סולל נתיבים חדשים ומעז לחשוב מחוץ לקופסה. מנהיגות כזו היא אותנטית, מבוססת על עקרונות אישיים חזקים ויושרה, ולא על העמדת פנים או ניסיון לרצות את כולם.

איך ליישם את זה בחיי היום-יום בעבודה?

• ראיון עבודה: הציגו את עצמכם לא רק לפי מה שעשיתם, אלא לפי מי שאתם רוצים להיות ולאיזה ערך אתם שואפים לתרום.
• בחירת קריירה: שאלו את עצמכם: איזו משמעות אני יכול/ה לברוא דרך העבודה הזו? האם היא מאפשרת לי לממש את הפוטנציאל הייחודי שלי?
• ניהול צוות: עודדו אחריות אישית וחופש פעולה לעובדים שלכם, ובקשו מהם ליצור משמעות בעבודתם.

כמילותיו של פיטר דרוקר, אבי הניהול המודרני: "תרבות ארגונית אוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר." אקזיסטנציאליסט מבין שהתרבות הארגונית והמשמעות הפנימית של העובדים הן המפתח להצלחה אמיתית. אתם לא רק עובדים, אתם בוראים.

האקזיסטנציאליסט במשפחה

האקזיסטנציאליזם אינו פילוסופיה המתאימה רק ל"יוצרים" או "הוגים" גדולים; היא חודרת עמוק לתוך חיי היומיום שלנו, ובמיוחד למרחב האינטימי של הבית והמשפחה. דמיינו זוג שיושב יחד, לא כדי לפתור "בעיה" אלא כדי לדבר על בחירות הדדיות. הם יודעים שאין "מודל זוגי מושלם" או "כללי ברזל", אלא רק את היחסים שהם בוחרים לברוא יחד, בכל יום מחדש. זוהי זוגיות אותנטית, המבוססת על כבוד עמוק לחופש של האחר וקבלה שלו כסובייקט שלם ועצמאי, ולא כאובייקט לציפיות שלנו.

בהורות, גישה אקזיסטנציאליסטית היא גישה של העצמה. במקום לנסות "לכוון" את הילדים למסלול מסוים, הורים אקזיסטנציאליסטים מעודדים אותם לחשוב באופן ביקורתי, לשאול שאלות, ולמצוא את דרכם ומשמעותם שלהם. זה אומר לעודד את הילד לבחור את החוג שלו, גם אם זה לא מה שתכננתם; זה אומר לאפשר לו לטעות וללמוד מהטעויות שלו, וללוות אותו בתהליך יצירת העצמי הייחודי שלו.

ובאשר לקונפליקטים, הם בלתי נמנעים. אלא שהאקזיסטנציאליסט מבין שאין אמת אחת, ולכן במקום להתווכח "מי צודק", הוא מתמקד בלקיחת אחריות על תגובותיו שלו ועל האופן שבו הוא בוחר לנהל את המחלוקת. הוא מבין שהדרך שבה אנחנו מתייחסים לריב חשובה לא פחות מהסיבה לריב. דמויות כמו אלה בסרט "לפני הזריחה" מציגות זוגיות כזו, בה שתי נפשות חופשיות בוחרות זו בזו מתוך הכרה בחירותן ובאחריותן. הבית האקזיסטנציאליסטי הוא מרחב של בחירה חופשית, כבוד וצמיחה הדדית.

יעניין אותך לקרוא:    שפינוזה רואה את האלוהות בטבע

האזרח האקזיסטנציאליסט

על אף הדגש על החירות האישית, האקזיסטנציאליזם אינו מתיר לנו לברוח מהעולם. למעשה, הוא מחייב אותנו למעורבות עמוקה בקהילה ובחברה. תארו לעצמכם פעילה חברתית, שאינה פועלת מתוך אידיאולוגיה קשיחה, אלא מתוך מחויבות עמוקה לבני אדם אחרים. היא מבינה שחירותה שלה שלובה בחירותם של אחרים, ושבחירותיה האישיות משפיעות על הסביבה כולה. זוהי אחריות חברתית שנובעת מבחירה חופשית, ולא מחובה חיצונית.

אקזיסטנציאליסטים ניצבים תמיד בביקורתיות מול כוח וסמכות. הם מטילים ספק בנרטיבים מקובלים, במבנים חברתיים ובמערכות פוליטיות שעלולות לפגוע בחופש הפרט או לדכא אוכלוסיות שלמות. הם מבינים שאין "אמת" פוליטית אחת שמוכתבת מלמעלה, ולכן מחובתם לפעול למען חופש וצדק, כי אלה הם ערכים שהם בוחרים לברוא ולקיים. לכן, הם ייקחו חלק ביוזמות אזרחיות, יביעו דעה, ויקבלו עליהם מעורבות אזרחית לא מתוך תפקיד רשמי, אלא מתוך בחירה אישית עמוקה לטובת הכלל.

דוגמה בולטת היא פעילותם של רבים מהוגי האקזיסטנציאליזם, כמו סארטר ודה בובואר, שהיו מעורבים פוליטית בחריפות כנגד אי-צדק ודיכוי. הם הוכיחו שההכרה בחופש אינה מביאה לבדידות, אלא דווקא לדחף עז לפעול יחד עם אחרים למען עולם טוב וצודק יותר. חופש אמיתי פורח רק כשהוא משותף.

חינוך אקזיסטנציאליסטי

אם האקזיסטנציאליזם מדבר על יצירת משמעות וחופש, הרי שאין מקום טבעי יותר ליישם אותו מאשר במערכת החינוך. תארו לעצמכם מורה להיסטוריה שלא רק מקנה עובדות ותאריכים, אלא מעודד את תלמידיו לשאול: "למה זה קרה? מה המשמעות של האירועים האלה עבורנו היום? איזו אחריות נובעת מכך?" מורה כזה מחנך ברוח אקזיסטנציאליסטית.

מחנך אקזיסטנציאליסטי שם דגש לא על "מה ללמוד", אלא על איך ללמוד ולחשוב. הוא מעודד פיתוח חשיבה עצמאית וביקורתית, ולא רק שינון חומר. במקום להכתיב לתלמידים מהי "האמת" או מהי "הדרך הנכונה", הוא מסייע להם ליצור משמעות אישית משלהם, לגלות את תשוקותיהם ואת ייעודם הייחודי. הוא מבין שהעולם מורכב ובלתי מושלם, ולכן מכין את תלמידיו להתמודדות עם חרדה ואי-ודאות, לא על ידי מתן תשובות קלות, אלא על ידי חיזוק יכולתם לקבל החלטות מתוך אחריות.

טיפים מעשיים ליישום בכיתה:

• עידוד שאילת שאלות: במקום רק לספק תשובות, למדו את התלמידים לשאול שאלות עמוקות.
• פרויקטים אישיים: תנו לתלמידים חופש לבחור פרויקטים שמעניינים אותם באמת, כאלה שבהם יוכלו לברוא משהו משלהם.
• דיונים פתוחים: צרו מרחב בטוח לדיאלוג שבו אין תשובות "נכונות" ו"לא נכונות", אלא רק חקירה משותפת.
• חינוך לאחריות: הדגישו את ההשלכות של בחירות, הן הלימודיות והן החברתיות.

מחנך כזה לא רק מעביר ידע; הוא מגדל בני אדם בעלי חופש פנימי, שמסוגלים לעצב את חייהם ואת העולם סביבם בצורה משמעותית. הוא עוזר לתלמידיו להפוך מ"מקבלי ידע" ל"בוראי מציאות".

אקזיסטנציאליסטים אייקונים של חופש

האקזיסטנציאליזם, עם כל עומקו הפילוסופי, הוא לא רק נחלתם של מלומדים באוניברסיטאות. זוהי דרך חיים שמתבטאת באופן עוצמתי אצל דמויות מובילות בעולמות המדיה, הספורט והעסקים. הם מגלמים את רעיונות החופש, האחריות ויצירת המשמעות, גם אם הם עצמם לא הגדירו את פועלם באופן הזה.

הקומדיה האקזיסטנציאליסטית של וודי אלן

במאות סרטיו, וודי אלן לוקח את האבסורד של הקיום והחרדה האקזיסטנציאלית והופך אותם לקומדיה ולדרמה אנושית נוגעת ללב. דמויותיו, בדרך כלל אינטלקטואלים נוירוטיים בניו יורק, נאבקים למצוא משמעות באהבה, בקריירה ובחיים, כשהם מודעים לחוסר ההיגיון שסביבם. אלן מציג את החופש הבלתי נמנע של גיבוריו לבחור, גם אם הבחירות מביאות אותם לרוב למצבים מביכים או כואבים. הוא לא מספק תשובות קלות, אלא מזמין אותנו לצחוק ולהזדהות עם החרדה הקיומית, תוך כדי הכרה בכך שהחיים הם יצירה מתמדת של עצמנו. הוא הציג את הדמויות כמי ש"נידונות להיות חופשיות", ולעיתים קרובות גם מבולבלות ומצחיקות מרוב זה.

טים דנקן: עקביות אקזיסטנציאליסטית בספורט

בעולם הספורט, בו הזרקורים מופנים לרוב אל כוכבים צבעוניים ודרמטיים, בלט שחקן הכדורסל וכוכה ה-NBA טים דנקן דווקא בגישתו השקטה והמופנמת. דנקן, מהכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים, לא חיפש תהילה חיצונית. הוא התמקד בעקביות, בעבודה קשה ובמחויבות בלתי מתפשרת למשחק ולקבוצה, הספֶּרס של סן אנטוניו. הוא גילם את רעיון לקיחת האחריות המלאה על תפקידו, גם ברגעים קשים. מנהיגותו לא נבעה מקולניות או הצהרות גדולות, אלא מנוכחות בלתי מתפשרת, התמדה אישית והיכולת לברוא מחדש את משחקו וזהותו בכל עונה, מתוך בחירה פנימית. הוא הבין שמעשיו הם מה שמגדיר אותו, לא המילים. כפי שאמר פעם: "ככל שאתה מתבגר, אתה לומד שזו לא שאלה של 'אם', אלא 'מתי' תפגוש מכשולים. מה שחשוב זה איך תתמודד איתם."

אנדי גרוב: פרנויה מודעת ויצירת מציאות בעסקים

אנדי גרוב, מנכ"ל אינטל המיתולוגי, היה אקזיסטנציאליסט בנשמתו, גם אם לא כינה את עצמו כך. גרוב, ניצול שואה בעצמו, פעל מתוך עקרון מפורסם: "רק הפרנואידים שורדים". זו לא הייתה פרנויה של פחד, אלא של מודעות חריפה לחוסר הוודאות, לצורך בחדשנות מתמדת וללקיחת אחריות מלאה על עתיד החברה. הוא הבין שבעולם תעשיית השבבים המשתנה במהירות, אין "מהות" קבועה לארגון. על אינטל היה לברוא את עצמה מחדש שוב ושוב, לקחת סיכונים מחושבים ולצלוח "נקודות מפנה אסטרטגיות" קריטיות. גרוב הדגים איך חופש הבחירה והאחריות הבלתי מתפשרת, גם מול איום חיצוני (ה"פרנויה"), יכולים להוביל לצמיחה עסקית אדירה ויצירת מציאות חדשה לגמרי בתעשייה כולה.

יעניין אותך לקרוא:    ג'ון לוק מטאבולה ראסה לקניין וחירות

אקזיסטנציאליסטיים על המסך ובין הדפים

האקזיסטנציאליזם לא נשאר רק באולמות האקדמיה; הוא חלחל עמוק אל נבכי הנשמה האנושית, ומצא את דרכו גם לדמויות איקוניות בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה. דמויות אלו, שמאתגרות את הצופים והקוראים, מגלמות בחירות קיומיות קשות, בדידות, ואת החיפוש הבלתי פוסק אחר משמעות, ובכך מחברות קהל רחב לרעיונות הפילוסופיים המורכבים.

ג'ון בלקת'ורן מ"שוגון": מהות נבנית מחדש

בספרו האפי של ג'יימס קלאוול, "שוגון", אנו פוגשים את הנווט האנגלי ג'ון בלקת'ורן שנסחף לחופי יפן הפיאודלית במאה ה-17. בלקת'ורן נזרק לתוך תרבות זרה לחלוטין, שבה כל מה שהכיר (מעמדו החברתי, דתו, ואפילו שמו) מאבד את משמעותו המקורית. הוא נאלץ לברוא את עצמו מחדש: ללמוד שפה חדשה, לאמץ מנהגים אחרים, ואף למצוא את מקומו בתוך ההיררכיה היפנית הנוקשה. הוא חווה את "הקיום קודם למהות" באופן מובהק, כשהוא חייב להשליך מעליו את "האנגלי" ולבנות זהות חדשה, אקזיסטנציאליסטית במהותה, של "אדם" שנמצא בתהליך בלתי פוסק של הגדרה עצמית. קלאוול, בכישרונו, מציג את בלקת'ורן כמי שחייב לקחת אחריות על בחירותיו הקיצוניות, גם אם הן סותרות את עברו.

טרוויס ביקלה מ"נהג מונית": הבדידות והאבסורד העירוני

הסרט "נהג מונית" מ-1976 מציג בפנינו את טרוויס ביקלה, וטרן מלחמת וייטנאם בודד ומוטרד שנוהג במונית ברחובות ניו יורק הליליים. חייו של טרוויס הם תגלמות הבדידות האקזיסטנציאליסטית והאבסורד העירוני. הוא מנוכר לחלוטין מהחברה סביבו, רואה בה רק זוהמה וריקבון, ומנסה נואשות למצוא משמעות כלשהי לקיומו. הוא מנסה להתחבר, להיטיב, אך כל ניסיונותיו נכשלים, והוא נדחק אל הקצה. בחירותיו הקיצוניות והאלימות, הנובעות מתוך תחושה עמוקה של חוסר אונים וחוסר משמעות, הן תגובה אקזיסטנציאליסטית נואשת לאבסורד שאינו מגיב לשאיפתו למצוא סדר. הציטוט האייקוני "אתה מדבר אליי?" (You talkin' to me?) משקף את בדידותו ואת ניסיונו ליצור אינטראקציה, גם אם דמיונית, בעולם אדיש.

ג'ון סנואו מ"משחקי הכס": נטל הבחירה והאחריות

בסדרת הטלוויזיה שוברת הקופות "משחקי הכס", ג'ון סנואו הוא דמות שמגלמת את עול האחריות האקזיסטנציאלית. כילד לא חוקי שנולד לתוך עולם של מוסכמות נוקשות, הוא נזרק שוב ושוב למצבים שבהם עליו לקבל החלטות בלתי אפשריות, שאין בהן "נכון" או "לא נכון" מוחלט, אלא רק בחירה בין רע לרע יותר. בין אם כחבר במשמר הלילה, מפקד, או מנהיג – סנואו נאלץ לשאת בנטל כבד של בחירות שמשפיעות על חייהם של אלפים, תוך שהוא מודע תמיד לכך שאין "אלוהים" או "גורל" שיכתיב לו את הדרך. עליו לברוא את דרכו מתוך תחושת חובה עמוקה, ולשאת באחריות לתוצאות, יהיו אשר יהיו. זוהי התגלמות החרדה האקזיסטנציאלית והאומץ לפעול למרות חוסר הוודאות.

המדריך לאקזיסטנציאליסט המשגשג

במסע אל תוך עולם האקזיסטנציאליזם, מה בעצם אנחנו לוקחים איתנו לחיים האמיתיים, כאן ועכשיו? המסר המרכזי הוא לא רק להבין את הפילוסופיה, אלא לחיות אותה. זו לא דרך לייאוש, אלא דרך לשגשוג, להשפעה ולחיים בעלי משמעות עמוקה, כי אתם אלה שיוצרים אותה.

הנה כמה צעדים מעשיים שיעזרו לכם להפוך לאקזיסטנציאליסטים משגשגים:

• קבלו אחריות מלאה:
  הפסיקו להאשים את הנסיבות, את ההורים, את הממשלה או את המזל. זכרו שאתם חופשיים לבחור את תגובתכם לכל מצב. קחו שליטה על חייכם ועל תוצאותיהם.
• צרו משמעות:
  מה באמת בוער בכם? מה אתם רוצים להשאיר מאחור? המשמעות אינה ממתינה לכם שם בחוץ, היא נבנית בכל יום מחדש דרך הפעולות שלכם, היחסים שלכם והתרומה שלכם. מצאו את התשוקה שלכם ופעלו לפיה.
• אמצו את חופש הבחירה:
  גם כשנראה שאין לכם ברירה, תמיד יש לכם את החופש לבחור את הגישה שלכם. בין אם זו החלטה גדולה בקריירה או תגובה קטנה לביקורת, הבחירה היא שלכם.
• התמודדו עם חרדה כזרז:
  תחושת החרדה הקיומית, הפחד מאינסוף האפשרויות או מתהום חוסר המשמעות, היא טבעית. אל תברחו ממנה. השתמשו בה ככוח מניע לפעולה משמעותית, כהוכחה לחופש העצום שיש לכם.
• חיות באותנטיות:
  היו נאמנים לעצמכם, לערכים הפנימיים שלכם, גם אם זה הולך נגד הזרם. אל תחיו את חייכם לפי תסריט של מישהו אחר. היו מי שאתם באמת, עם כל הפגמים והייחוד שלכם.
• פעלו מתוך מחויבות:
  כשאתם עושים משהו, עשו זאת לא מתוך "חובה" או "צריך", אלא מתוך בחירה חופשית ומחויבות אישית לדבר עצמו ולערכים שהוא מגלם.

האקזיסטנציאליזם מזמין אתכם לצאת מהתפקידים המוכנים מראש, וליצור את יצירת המופת הגדולה ביותר: חייכם עצמכם. האם אתם מוכנים לאמץ את החופש המוחלט הזה, ולשאת באחריות המעצימה לברוא את עתידכם?

יעניין אותך לקרוא:    קרל מרקס והחומרנות שמניעה את העולם

העתיד שאתה בונה

במסע שלנו אל עולם האקזיסטנציאליזם ראינו איך פילוסופיה שנולדה מתוך כאב ואתגר, מציעה לנו היום כלים עוצמתיים לחיים מלאים, משמעותיים וחופשיים. האקזיסטנציאליזם הוא לא רק אוסף רעיונות תיאורטיים מהעבר; הוא מפה עוצמתית לניווט בעולם המודרני, עולם שבו כל אחד נדרש למצוא את דרכו הייחודית.

במקום לחפש תשובות חיצוניות או "מתכונים" מוכנים לאושר, האקזיסטנציאליזם מפנה אותנו פנימה, אל החופש והאחריות שטמונים בנו. הוא מזכיר לנו שגם בעולם כאוטי, יש לנו תמיד את הבחירה – לבחור מי נהיה, מה נעשה, ואיזו משמעות ניצור לחיינו. זהו מסר אופטימי להפליא: אין גורל קבוע, אין תפקיד שמכתיב לנו את חיינו.

עתידך בידיים שלך. אתה הבמאי, התסריטאי והשחקן הראשי של הסיפור שלך. קח את החופש הזה, אמץ את האחריות, וצא לברוא את העולם שאתה רוצה לחיות בו, עולם מלא משמעות, יצירה ואותנטיות. הדרך אולי לא תהיה קלה, אך היא תהיה שלך, ובכך טמון כל היופי והכוח.

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/