חטיפת אדגרדו מורטרה ועליית המצפון הציבורי
"אין חוק, אלוהי או אנושי, שיכול להצדיק פשע כנגד דמעותיה של אם" - משה מונטיפיורי חטיפת הילד היהודי, אדגרדו מורטרה, ע"י הכנסייה הוביל להוקעת הכפייה הדתית כלא מוסרית, ערערה את המוסד הדתי והשמרן והובילה לעליית כוח תנועות המצפון הציבורי. הילד שנלקח והעולם שעצר נשימה ליל קיץ חם בבולוניה, 1858. צללים ארוכים רקדו על קירות אבן עתיקים בסמטאות הצרות, והאוויר הכבד שקע מרוב לחות. בבית משפחת מורטרה, משפחה יהודית אמידה ומכובדת, שרר שקט של לילה. אלא שהשקט הזה נשבר באחת. דפיקות עזות, בוטות, הלמו על הדלת. חזקות מכדי להיות של אורחים, קשות מכדי להיות טעות. האב, מומולו מורטרה, קפץ ממיטתו. הוא ידע שצרות עומדות בפתח ביתו. "פתחו בשם הוד קדושתו האפיפיור!" קרא קול סמכותי מבחוץ. "המשרתת שלכם, אנה מוריסי, העידה כי הטבילה את בנכם, אדגרדו, כשהיה חולה בניסיונותיה לרפא אותו. לפי חוקי הכנסייה הקדושה, הילד שייך לנו!" מומולו, חולצתו פרומה, פתח את הדלת בחשש. מולו עמדו קציני משטרת האפיפיור, קשוחים וחסרי רחמים, לבושים מדים כהים. מאחוריהם, בצל, הוא זיהה את דמותה של אנה מוריסי, המשרתת הנוצר...