מנכ"ל 360 CEO - להפוך עסק לנכס

"דייג עני שיודע לראות את יופיים של הבקרים הערפיליים, הוא הרבה יותר עשיר מאדם עשיר שישן עד הצהריים בארמונו!" - מהמט מוראט אילדן אנחנו חדורים רצון להצליח. מתאמצים, מתרוצצים, מלחיצים את עצמנו. מודדים את עצמנו ואת האנשים שאנחנו פועלים איתם ומולם.  יעדים, משימות, מדדים, שיטות, פרוצדורות, וכלים מתוחכמים ממלאים את חיינו. והכל למען הגשמת המטרות הגדולות שלנו. להתמודד חשוב. להתמיד חשוב.  לא לחפש רק את הקלות וההנאה, ולקבל את זה שקושי ומאמץ זה הסטנדרטי, חשוב! אבל רגע. עצרו! בואו נחשוב על זה שוב. אני פוגש הרבה אנשים שעובדים קשה ומזניחים את עצמם. אין להם זמן לפעילות גופנית או לתחביבים שמעשירים את עולמם. הם לא נהנים ומכייפים מהיום יום, ומחכים שהעבודה הקשה תהפוך להצלחה גדולה, ואז יהיה להם מה שהם צריכים, כדי להוריד כמה הילוכים, וגם להנות מהחיים. אני בהחלט מאמין בעבודה קשה, ועובד הרבה שעות בעצמי, וממעט בחופשות.  אבל אני מקפיד שבשגרת היום והשבוע שלי יכללו דברים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי, עם החיים שלי ושל היקרים לי, ככה שאני לא צריך להגיע ליעד רחוק ושלא בטוח יושג, כדי לחיות את החיים שעושים א

  "כולנו נמות, כולנו. איזה קרקס! זה בלבד היה צריך לגרום לנו לאהוב אחד את השני, אבל זה לא"  - צ'רלס בוקובסקי שמעתי על " האומנות המעודנת של לא לשים ז*ן" The Subtle Art of Not Giving a F*ck של Mark Manson לפני שקראתי אותו, והספר התעלה אפילו מעל לציפיות. קל לקריאה, מבדר ומעורר מחשבה. מסתתרת בין השורות תפיסת עולם פילוסופית סדורה, אבל לא אקלקל לכם את הפאן בעודף התפלספות. רק אדגיש שאם תלמדו את  האומנות המעודנת של לא לשים ז*ן, החיים שלכם יהיו טובים יותר בעיני עצמכם ועבורכם. לפעמים החיים פשוט מבאסים, ואנחנו לא יכולים לברוח מזה. עלינו ללמוד כיצד להרפות ולשחרר על מנת ליהנות יותר מהחיים, וזה בכלל לא קל. המפתח לחיים טובים הוא לא להתעסק בדברים קטנים וחיצוניים או שנוגעים לנו במקומות שהם בסדר עדיפות נמוך, אלא להתמקד רק בדברים שמתיישרים עם הערכים האישיים שלנו ויש להם חשיבות גבוהה לחיים שלנו ולאופן בו אנחנו בוחרים לחיות.  זו גישה מאוד ישירה לחיים שאולי לא תמיד יהיו מאושרים, אך יהיו תמיד משמעותיים ומרוכזים רק סביב מה שחשוב לך. המעודנות של לא לשים ז*ן - זה לא אומר להיות אדיש, אלא ל

"אדם שמוכן למותו בסוף כל יום, לעולם אינו קצר בזמן" - סנקה ברומא העתיקה, גנרלים שהגיעו להישגים מרשימים בכיבוש או בדיכוי מרידות, זכו בתהלוכת כבוד ברחובות רומא. זו הייתה פסגת הכבוד שיכלו להגיע אליה, כאשר הם רכובים בתלבושת רבת הדר, בכרכרה מהודרת, יחידות העלית שלהם צועדים אחריהם, והקהל מריע בהתלהבות. גם יוליוס קיסר זכה לתהלוכה שכזו, לאחר שכבש עבור רומא את גאליה, לימים צרפת. הקהל והחיילים שלהם התייחסו לגנרל המנצח כאלוהי ממש, ואיפשרו לו לשדר כוח וכבוד אינסופי. גם הגנרל יכל לחשוב על עצמו שהוא אל, במצב הזה. לכן, יחד עם הגנרל בכרכרה, תמיד היה גם עבד. ותפקידו היחיד של העבד היה לומר שוב ושוב באוזני הגנרל memento mori ... אתה בן תמותה. למה זה כל כך חשוב? ואיך לזכור כל יום שאנו בני תמותה יכול לסייע לנו ביום יום? להיות ממוקדים בעיקר מתקופת הצבא ועד היום, מידי פעם מישהו ממכרי, בני גילי נפטר בתרם עת. ממחלות, תאונות, התקפים ואפילו טרור. זה יכול לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו בכל יום. פשוט ככה החיים. אם הייתם יודעים שהמוות שלכם יגיע בדיוק בעוד שנה, או חודש, או שבוע או יום,  -