רשומות

לודוויג ויטגנשטיין מילים בוראות עולם

תמונה
"גבולות השפה שלי יוצרים את גבולות עולמי" -  לודוויג ויטגנשטיין בספר בראשית, אלוהים בורא את העולם במילים. ויטגנשטיין מלמד שגם אנחנו, בוראים את עולמנו במילים ולכן יש לתת למילותינו תשומת לב מירבית. כשמילים פוגשות מציאות האם אי פעם עצרתם לחשוב: מה אם הדרך שבה אנחנו מדברים על העולם היא גם הדרך שבה אנחנו יוצרים אותו? ומה אם רבות מהבעיות הכי גדולות שלנו, בקשרים אישיים, בעבודה או אפילו בפוליטיקה, הן למעשה לא בעיות של "מציאות", אלא בעיות של שפה ? נשמע מסתורי, אבל זה בדיוק לב ליבה של אחת התובנות העמוקות והמשפיעות ביותר של המאה ה-20. הכירו את לודוויג ויטגנשטיין (1889–1951), פילוסוף אוסטרי-בריטי שנחשב לאחד הגאונים הגדולים והפחות מוכרים בהיסטוריה. ויטגנשטיין לא חיפש תיאוריות מורכבות או אידיאולוגיות נוצצות; הוא התמקד בדבר הבסיסי ביותר שמלווה אותנו בכל רגע בחיינו: השפה. הוא טען ש גבולות השפה שלנו הם גבולות העולם שלנו , ושהשפה היא לא רק כלי פסיבי לתיאור, אלא כוח פעיל שמעצב את תפיסתנו, את מחשבותינו ואת המציאות שאנו חיים בה. נגלה איך הפילוסופיה של ויטגנשטיין מציעה לנו מפת דרכים מע...

ספר: הדיסציפלינה החמישית - פיטר סינג'

תמונה
"הבעיות של היום נובעות מפתרונות לבעיות של אתמול, שיושמו" - פיטר סינג' אנחנו מוקפים במערכות, ארגונים, ממשלים וקהילות ממוקדות מטרה. המורכבויות גדולות ומאוכזבים שוב ושוב ממנהיגים שאינם מיומנים כמנהיגי מערכות. האתגרים שבמבנים המסורתיים אנו מכירים את ההרגשה של ישיבה אין-סופית שבה כולם מסכימים על הבעיה, אך לא על הפתרון. צוות אחד מתמקד ביעדים שלו, בזמן שצוות אחר פועל כנגדם, ובסופו של דבר המאמצים מתנגשים. לעיתים קרובות אנו מרגישים שפתרונות שאנחנו מציעים הם כמו "כיבוי שריפות", הם עוזרים לרגע, אבל הבעיה חוזרת שוב, אולי אפילו גדולה יותר. התסכול נובע מהניתוק: כל אחד רואה רק את החלק שלו בפאזל, אך אף אחד לא מבין את התמונה הגדולה. אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מבנים היררכיים נוקשים, שבהם המידע זורם לאט ולפעמים גם נאבד בדרך. הבעיה, כפי שנראה, היא לא בהכרח באנשים עצמם, אלא בדרך שבה המערכות שלנו בנויות, כשהן מעודדות הפרדה ולא שיתוף פעולה. הן יוצרות תחושת חוסר אונים ומגבילות את יכולתנו לפעול כיישות אחת. יעניין אותך לקרוא:     מאמר: מניפסט הסייבורג - דונה הראוואי מהו ארגון לומד? אחרי ...

לנצח בלי להתרסק: הישגיות בת-הקיימא

תמונה
"נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי. וזו הסיבה להצלחתי" - מייקל ג'ורדן במציאות שהצלחה זמנית עלולה להוביל לשחיקה ויעד גדול מידי לכישלון צורב,  עיקרון ההישגיות בת-הקיימא מציע דרך להגשמת יעדים, המבטיחה צמיחה מתמשכת ויציבות לאורך זמן. כשהחלום הגדול הופך לסיוט הילה, יזמית צעירה ומבריקה, חלמה תמיד לשנות את העולם. הפעם, היא הייתה בטוחה שמצאה את הדרך: לפתח מערכת בינה מלאכותית מהפכנית, שתאבחן מחלות נדירות בדיוק חסר תקדים ותציל אינספור חיים. הרעיון היה גרנדיוזי , והוא סחף את כולם' משקיעים שפתחו את הכיסים, מדענים מובילים שהצטרפו בהתנדבות, וצוות מפתחים שלם שעבד מסביב לשעון. "זו תהיה המערכת המושלמת," חזרה ואמרה הילה, "או כלום." אבל ככל שהפרויקט התקדם, כך החלו סדקים להופיע בחומת האופוריה. ה"מושלמת" הזו דרשה כמות משאבים בלתי נתפסת: מיליוני דולרים נוספים, צוות ענק שגדל מיום ליום, ולוח זמנים שנדמה היה בלתי אפשרי. הנתונים שהגיעו היו עגומים: המודל הראשוני הצליח לאבחן רק 30% מהמחלות, הרבה פחות מהיעד השאפתני של 95%. סימני אזהרה הבהבו באדום, אבל הקריאות לשינוי נבלעו ב...