החתול של שרדינגר ומצב הסופרפוזיציה
"הבעיה אינה במה שאנו לא יודעים, אלא במה שאנו בטוחים בו והוא פשוט לא נכון" - מארק טוויין החתול של שרדינגר עבר מהדגמה של חשיבה מדעית לאייקון תרבותי שמשקף את האתגר של התמודדות עם אי וודאות בתכנון וקבלת החלטות. הבעיה שרצה לפתור שרדינגר מתי בפעם האחרונה חיכית לתשובה בעניין קריטי? אולי זה היה כשרעננת את תיבת המייל שוב ושוב, או כשהמתנת לתוצאה שתקבע את כיוון חייך. ברגעים האלה, אתה תלוי באוויר, לא כאן ולא שם, לא כך ולא אחרת. אתה נמצא בדיוק במקום שבו רצה הפיזיקאי האוסטרי ארווין שרדינגר שתהיה כשהציע את ניסוי המחשבה המפורסם שלו, Schrödinger's cat, ב-1935. שרדינגר לא רצה להוכיח שמציאות תלויה בצפייה. להיפך, הוא רצה להראות עד כמה זה אבסורדי . הניסוי המחשבתי שלו נולד מביקורת חריפה על פרשנות קופנהגן של תורת הקוונטים, שטענה שחלקיקים נמצאים בכל המצבים האפשריים בו-זמנית עד למדידה. שרדינגר שאל: אם זה נכון לאטומים, מה עם חתול? האם חתול יכול להיות חי-ומת בו-זמנית? הפער בין העולם המיקרוסקופי של חלקיקים לבין העולם המאקרוסקופי שלנו הוא בדיוק הבעיה. אנחנו חיים בתוך "קופסאות" רבות...
