אוטרקיה אריסטוטלית - לאטרקטיביות
"המאושר זקוק לידידים, לא כי חלש בלעדם, אלא כי טבע האדם במיטבו כשחולק מלאות פנימית עם אחרים" - אריסטו האדם האוטרקי של אריסטו מלא חיים, חברותי ומעורב, שהמניע שלו הוא נתינה מתוך שפע ולא שאיבה מתוך חוסר. ככל שרוצים פחות, מקבלים יותר בעידן שבו אנחנו מחוברים לאלפי גירויים בכל רגע, נדמה שהחיים המודרניים הפכו למרוץ בלתי פוסק אחר ה"חסר". אנחנו מחפשים אישור בלייק ברשת החברתית, מחפשים ביטחון בדעתם של אחרים עלינו, ומחפשים משמעות במוצרים שאנחנו רוכשים. המצב הזה מייצר רעש פנימי קבוע, תחושה שאנחנו תמיד זקוקים למשהו חיצוני כדי "להיות בסדר". בתוך הרעש, תמיד ישנם האנשים הללו שנראים כאילו חוקי המשיכה הרגילים לא חלים עליהם. הם מקרינים עוצמה שקטה, הם נראים נינוחים גם כשהעולם סוער, ודווקא אליהם כולם רוצים להתקרב. מה הסוד שלהם? הסוד טמון במושג היווני לאושר, אודאימוניה (Eudaimonia) . אריסטו, הפילוסוף היווני, לא הגדיר אושר כהנאה רגעית, אלא כ"פריחה אנושית". זוהי היכולת לחיות חיים מלאים שנובעים מתוך איכות פנימית. וכדי להגיע לאותה פריחה, אריסטו הציג את המפתח המרכזי: ה אוטר...
