מנכ"ל 360 CEO - להפוך עסק לנכס

"היקום תמיד בטרנספורמציה. החיים שלנו הם מה שהמחשבות שלנו עושות אותם" - מרקוס אורליוס מה הפילוסופיה הסטואית העתיקה יכולה ללמד את המנהיגים של ימינו? 🤔 נכיר את 3 הסטואיקנים: מרקוס אורליוס, סנקה ואפיקטטוס, ונחשוף תובנות לשיפור המנהיגות, ההישגים והחוסן. 🚀 🔥 נלמד כיצד תורתם יכולה להנחות בקבלת החלטות עקרוניות במהלך הדילמות המאתגרות ביותר. 💡 נציג אסטרטגיות שיכולות לעזור לבנות חוסן בלתי מעורער מול מצוקה ולשמור על איזון הרמוני בין עבודה לחיים, אפילו בתפקידים בהם לחץ גבוה. 🔥 נראה כיצד לאמץ שינויים ואי ודאות תוך הסתגלות לתנאים טקטיים ואסטרטגיים מתפתחים, וטכניקות לניהול מתח וחרדה כדי לשפר את הרווחה הנפשית והפריון. 💡 נגלה את סודות החוכמה העתיקה, כולל הצגת תהליך שימושי לאימוץ תובנות הסטואיזם. קראו את הפרק לנקודות המבט של שלושת הסטואיקנים שתורתם יכולה לרומם מנהיגות והצלחה. הרלוונטיות של הסטואיקנים מנהלים ומנהיגים מודרניים צריכים ללמוד על נקודת המבט של שלושת הסטואיקנים: מרקוס אורליוס, סנקה ואפיקטטוס, מכיוון שחוכמתם העתיקה מציעה שיעורים החלים על אתגרי מנהיגות עכשוויים. פילוסופים סטואים מ

"במידה ובעיה ניתנת לפתרון, לא צריך לדאוג לגביה. במידה ולא ניתן להתגבר על הבעיה, לא יסייע לדאוג לגביה" - הדלאי למה כולנו חווינו את התחושה של דאגה. כשאנחנו דואגים, זה לא רק בראש שלנו. אנחנו מרגישים דאגה בגוף, בכאבים, בירידה בתפקוד ובשינוי הרגלי החיים שלנו. אנשים דאגנים, שחווים דאגה כרונית, מרגישים מועקה ולחץ שמגבירים תגובות כימיות בגוף והורמונים כמו קורטיזול, שמגבירים את דופק הלב, מרדדים את הנשימה, מעלים את רמת הסוכר בדם ודוחפים יותר דם לגפיים. זה יכול לגרום במשך הזמן למגוון בעיות רפואיות. ההשפעה הפיזית של דאגנות, מובילה פעמים רבות לפסיביות, התבשלות בתחושות ובמחשבות, וקפיאה במקום. ככל שהמצב הזה מתארך, מתקבלת השפעה שלילית יותר על הגוף, ונושאים נוספים בחיים נדחים או מוזנחים. בנוסף לכך חשוב להכיר בזאת שדאגה אינה משפיעה על התוצאה. ובמיוחד לא דאגה טיפוסית, שהיא פסיבית. לכן המוצא הטוב ביותר מהסיטואציה, היא לעבור לדאגה יוזמת, שמשפרת את הסיטואציה והסיכוי לסוף טוב. דאגה היא כלי פסיכולוגי שהטבע נתן לנו, ועלינו ללמוד להשתמש בה נכון. נהפוך את הדאגה ליוזמת, כזו שמניעה לפעולה. וכעת נפרט איך

  "אני לא נותן תשומת לב לתשבוחות או אשמה המגיעים מאחרים. אני פשוט עוקב אחרי הרגשות של עצמי" - וולפגנג אמדאוס מוצארט מי אשם במצב שאני נמצא בו❓ ממש לא מעניין 😜 ברגע שאנחנו מאשימים אחרים (כולל את האישיות המפוצלת שלנו), עיבדנו שליטה. 👹 מי שמציג את עצמו כקורבן, מזמין טורפים. 🦁 זה מחליש, זה עוצר, וזה מצדיק לנו בראש שהמצב הלא רצוי שלנו "מגיע לנו", או מקובע. המציאות היא פשוטה, כמו שהיא, מצב נתון, "תנאי מגרש". ⚽ מיותר לקוות שהיינו מתמודדים עם מציאות אחרת. זה לא יעזור.  עדיף לקבל את זה שחלק מהתפתחות זה "לאכול חרא", רק צריך לדמיין שזה טעים 💩😋  ומה הפתרון? הנה רשימה של כמה דברים שאפשר לעשות, לאהוב את מה שיש, ולעשות צריך עשייה, אבל עשייה כזו שאנחנו מרגישים שמאתגרת אותנו, ומידי פעם עושים דברים שאף פעם לא עשינו קודם. בעשייה אנחנו מקדמים דברים ויוצרים שינוי. גם אם בצעדים קטנים, שקשה לראות את ההשפעה שלהם. זה אקספוננציאלי  תנו לי להשתפר ב 10%, שמונה פעמים, והכפלתי את הכוח שלי  העוסקים בספורט יודעים את זה. שפיתוח יכולות יוצאות דופן לוקח תקופה ארוכה של מאמץ לקצ