בעיית ציד הצבאים של ז'אן ז'אק רוסו
"מי שחושב עצמו אדונם של אחרים, הוא למעשה עבד גדול יותר מהם" - ז'אן-ז'אק רוסו לגרום לאנשים להתמיד בפעולה למען מטרות משותפות בלי לחשוב שהאינטרס האישי שלהם במקום אחר היא מיומנות של מנהיגות טובה. רוח של שותפות מוקדם בבוקר קר יצא ערפל דק מפיות קבוצת ציידים. הולכים ביער השקט, והם מבטיחים זה לזה לעמוד זה לצד זה ולפעול במשותף עד שהמטרה המשותפת תושג. אך האם יחזיקו מעמד בשותפות כשפיתוי אישי יחלוף מולם? המשל שסיפר לפני מאות שנים הפילוסוף השוויצרי ז'אן-ז'אק רוסו, מעלה שאלה שמתעוררת בכל יום ובכל מקום בחיינו. איך אפשר לסמוך על אחרים? איך מעודדים שיתוף פעולה? ואיך מתגברים על הדחף הטבעי לדאוג רק לעצמנו? הדילמה פשוטה בתיאורה אך מורכבת ביישום: רווח משותף דורש סיכון אישי בזמן ומשאבים וגם בזה שתנוצל ע"י אחרים, ותמיד קיים הפיתוי להסתפק בפתרון קטן ובטוח עבור עצמך במקום להמר על הצלחה גדולה ומשותפת. זו אולי הבעיה המרכזית של החיים החברתיים כיום, והיא חוזרת ומתגלה בכל מקום שבו בני אדם מנסים לפעול יחד. יעניין אותך לקרוא: 8 סוגי אינטליגנציה שיכולים להביא להצלחה רוסו מהפכן בח...