מנכ"ל 360 CEO - מנהיגות והתפתחות אישית

"הסכנה הגדולה ביותר אינה במי שמטיף לשקר, אלא במי שיודע את האמת ומכחיש אותה" – תומס סופולסקי תכלס, העליתה מדברת שוויון אך חיה בנפרד ומנצלת. נחשוף את המחזורים הנסתרים שמסבירים את הכאוס, עם הצעה לדרך חכמה להתקדם. סדק במראה החברתית דמיינו אתכם נוסעים ב-Uber, הנהג עייף אחרי 12 שעות עבודה, בעוד האפליקציה בטלפון שלכם מציגה סמלי גאווה ו"אנחנו בעד גיוון". המנכ"ל? מדבר שוויון בכנסים ומקדם DEI, אבל השכר של הנהג נשאר נמוך והשכונה שלו מתדרדרת. זו לא צירוף מקרים. זו התופעה שמוסא אל-גרבי, סוציולוג חד ומבריק, חושף בספרו "אף פעם לא היינו ווק: הסתירות התרבותיות של עילית חדשה" (We Have Never Been Woke). ניתוח מדעי קר של דפוסים חברתיים חוזרים, הם כמו מזג אוויר שחוזר כל 30 שנה. אל-גרבי מראה איך "קפיטליסטים סמליים" (מקצוענים בסמלים, נתונים ורעיונות, אקדמיה, מדיה, טכנולוגיה) משתמשים בשפה של צדק חברתי כדי לבנות מעמד, בלי לשנות את המציאות. התוצאה? סמליות רועשת, שינוי שקט . ניקח את התובנות האלה מחוץ לדפי הספר, לחיים האמיתיים . נתחיל בהבנת המחזורים ההיסטוריים, נעבור...

"אין חוק, אלוהי או אנושי, שיכול להצדיק פשע כנגד דמעותיה של אם" - משה מונטיפיורי חטיפת הילד היהודי, אדגרדו מורטרה, ע"י הכנסייה הוביל להוקעת הכפייה הדתית כלא מוסרית, ערערה את המוסד הדתי והשמרן והובילה לעליית כוח תנועות המצפון הציבורי. הילד שנלקח והעולם שעצר נשימה ליל קיץ חם בבולוניה, 1858. צללים ארוכים רקדו על קירות אבן עתיקים בסמטאות הצרות, והאוויר הכבד שקע מרוב לחות. בבית משפחת מורטרה, משפחה יהודית אמידה ומכובדת, שרר שקט של לילה. אלא שהשקט הזה נשבר באחת. דפיקות עזות, בוטות, הלמו על הדלת. חזקות מכדי להיות של אורחים, קשות מכדי להיות טעות. האב, מומולו מורטרה, קפץ ממיטתו. הוא ידע שצרות עומדות בפתח ביתו. "פתחו בשם הוד קדושתו האפיפיור!" קרא קול סמכותי מבחוץ. "המשרתת שלכם, אנה מוריסי, העידה כי הטבילה את בנכם, אדגרדו, כשהיה חולה בניסיונותיה לרפא אותו. לפי חוקי הכנסייה הקדושה, הילד שייך לנו!" מומולו, חולצתו פרומה, פתח את הדלת בחשש. מולו עמדו קציני משטרת האפיפיור, קשוחים וחסרי רחמים, לבושים מדים כהים. מאחוריהם, בצל, הוא זיהה את דמותה של אנה מוריסי, המשרתת הנוצר...