מנכ"ל 360 CEO - מנהיגות והתפתחות אישית

"למרות שאני מוגבל על ידי גופי, המוח שלי חופשי" - סטיבן הוקינג בחקר המתקדם של המדע מתגלים החוקים שהם הבסיס ליקום, שגורמים להבנה חדשה ומעמיקה וחושפים עקרונות שניתן ליישם גם בחיינו. העולם בו גדל כדי להבין את סטיבן הוקינג  Stephen William Hawking (8.1.1942 – 14.3.2018) המדען, עלינו קודם כל להכיר את השורשים שלו, באנגליה של שנות ה-40 וה-50, שנבנתה מחדש לאחר המלחמה. אנגליה עם רוח של תקווה והתחדשות אינטלקטואלית. בתוך האקלים הזה, בבית משפחתו של הוקינג, חוקי הפיזיקה לא היו רק נושא לימוד, אלא חלק מהשיחה היומיומית. הוריו, פרנק ואיזבל, היו אינטלקטואלים, ביתם היה עמוס בספרים, והדיונים סביב שולחן האוכל נגעו במגוון רחב של נושאים, מפוליטיקה ועד מדע. סטיבן גדל בסביבה שטיפחה סקרנות בלתי נדלית ואפשרה לו לשאול שאלות גדולות ונועזות. הוא לא היה תלמיד מצטיין באופן המסורתי, אבל כבר בגיל צעיר בלט בכשרונו המבריק ובמחשבה ייחודית, ותשוקה ספציפית לידע והבנה מעמיקה שהתמקדה בחקר המכניזם של היקום. ההתבגרות בסביבה כזו עיצבה את המדען שיהפוך לאחד הקולות הבולטים של דורו. יעניין אותך לקרוא:     ספר: Peoplewa...

 "גורמים סביבתיים, ולא גנטיים, הם שנתנו לאירופאים יתרונות שהובילו ל'רובים, חיידקים ופלדה'" - ג'ראד דיימונד אנחנו רגילים לבדוק את הסיבות המיידיות ושחיות לדברים, ההחלטות, הכלים וההיסטוריה. אך הבסיס נמצא במקום יסודי יותר, כמו הגיאוגרפיה, שמניעה גורלות. השאלה של יאלי: למה? זה התחיל בשאלה פשוטה. בשנת 1972, באי נידח בגינאה החדשה, פגש החוקר ג'ארד דיימונד Jared Diamond את יאלי, פוליטיקאי מקומי. יאלי הביט בדיימונד ושאל שאלה עמוקה שהדהדה בראשו: "למה אתם הלבנים פיתחתם כל כך הרבה מטען (Cargo, כלומר כלי נשק, בגדים, מזון משומר וטכנולוגיה), ואנחנו, השחורים, פיתחנו כל כך מעט?" השאלה הזו אינה תוצאה של כעס או תלונה, אלא של סקרנות כנה. יאלי רצה להבין למה ההיסטוריה התפתחה בצורה כל כך שונה ביבשות שונות. הוא לא קיבל הסברים פשוטים, אלא דרש תשובה מקיפה ומנומקת. השאלה של יאלי הפכה למסע חיים עבור דיימונד, שהקדיש את ספרו "רובים, חיידקים ופלדה" Guns, Germs, and Steel כדי לענות עליה. המאמר שלפנינו אינו מתכוון להצדיק את העבר, אלא להסביר אותו כדי שנוכל להבין את היתרונות ...

"לא נכשלתי. פשוט מצאתי 10,000 דרכים שלא עובדות" - תומאס אדיסון   חדשנות נדירה ולא צפויה כשהיא תלויה בגאונים שחווים רגע של הארה. אדיסון, הראשון שזיהה חדשנות כתהליך, הכניס אותה לעידן הפיתוח התעשייתי. כשקסם פגש שיטה אנשים שחיו באמצע המאה ה-19, ניסו לדמיין חדר חשוך שמואר באור עמום ללא נרות, או את האפשרות לשמר את קולם של יקירהם לנצח. זה היה נשמע כמו קסם. במשך דורות, המצאות נחשבו לץוצאה של הופעת ניצוץ גאוני פתאומי, ברק של השראה שמכה במוחו של אדם בודד, כמו ה-"יוריקה" של ארכימדס. כך נתפסו בזמנם ממציאים כמו תומאס אדיסון, כמעין קוסמים טכנולוגיים שפשוט "חשבו על זה". אבל האמת, מרתקת הרבה יותר, ואולי חשוב מכך, היא גם מעשית הרבה יותר. אדיסון, האיש שהעניק לעולם את המצאות הפונוגרף (הפטיפון הקדמון להשמעת תקליטים) ואת מערכת התאורה החשמלית שהאירה את הבתים והערים, לא היה גאון מתבודד עם הברקה פתאומית. הוא היה, בראש ובראשונה, אדריכל של מערכת חדשנות שיטתית , מנהל של ארגון פיתוח טכנולוגיה שיצר. בלב השינוי הזה עמדה הקמתה של מעבדת המחקר הראשונה בעולם במנלו פארק, ניו ג'רזי, בשנת...