ספר: חוב, 5000 השנים הראשונות - דייוויד גרבר
"אמת מוחלטת ונסתרת היא שאת העולם אנחנו יוצרים, ובאותה קלות היינו יכולים ליצור אותו אחרת" - דייוויד גרבר
רגילים לחשוב על כסף כעובדה במציאות, כמו כוח המשיכה. עובדים עבורו, חוסכים אותו, ולעיתים קרובות, חייבים אותו.
הסיפור המקובל הוא שפעם אנשים החליפו תרנגולות בנעליים, כדי לקבל סחורות ושירותים נדרשים. זה היה מסובך, אז הם המציאו את הכסף כדי להקל על החיים. משם התפתחו הבנקים, ולבסוף האשראי והחוב.
דייוויד גרבר הופך את הקערה על פיה. הוא טוען שהסיפור הזה הוא מיתוס. לא רק שהוא לא נכון היסטורית, הוא גם מסתיר מאיתנו את האמת על הכוחות המניעים את חיינו: הקשר ההדוק בין כלכלה לאלימות, והעובדה שחוב הוא בראש ובראשונה מערכת יחסים חברתית ומוסרית, ולא רק מתמטית.
ניפוץ מיתוס סחר החליפין
כמעט כל ספר לימוד לכלכלה נפתח באותו סיפור אגדה: "בארץ סחר החליפין הדמיונית". מסופר שם על חקלאי שיש לו עודף חיטה ורוצה נעליים, אך הסנדלר לא צריך חיטה אלא ביצים. הבעיה הזו, המכונה "צירוף מקרים כפול של רצונות", נפתרה כביכול על ידי המצאת הכסף, סחורה שלישית שכולם רוצים. זה נשמע הגיוני, אלגנטי ופשוט.
הבעיה היחידה, כפי שגרבר מצביע עליה בחדות, היא שזה מעולם לא קרה.
אנתרופולוגים שחזרו אחורה בזמן או חקרו שבטים מבודדים, מעולם לא מצאו חברה שבה הכלכלה התבססה על סחר חליפין יומיומי בין שכנים. כששכן היה צריך נעליים מהסנדלר בכפר, הוא לא הלך לחפש תרנגולת להחלפה. הוא פשוט קיבל את הנעליים. למה? כי הם הכירו זה את זה. נוצר שם משהו עמוק יותר מסחר: נוצר חוב. הסנדלר ידע שהשכן "חייב לו טובה", והטובה הזו תוחזר בעתיד, במועד לא ידוע ובצורה לא ידועה (אולי שק חיטה, אולי עזרה בתיקון הגג).
המשמעות של הגילוי הזה היא שהאשראי והחוב קדמו לכסף המזומן באלפי שנים.
המיתוס של סחר החליפין יוצר אשליה שהכלכלה היא זירה של סוחרים עצמאיים ושווים, המבצעים עסקאות נקיות ומיידיות. בפועל, על פי גרבר, הבסיס לכלכלה האנושית הוא רשת סבוכה של התחייבויות, הבטחות וזיכרון קהילתי. ההבנה הזו היא הצעד הראשון בשינוי התודעה שלנו: אנחנו לא חיים בעולם של עסקאות בודדות, אלא בעולם של מערכות יחסים מתמשכות. כסף הוא לא סחורה שנולדה מנוחות; הוא דרך לנהל את רשת ההתחייבויות הזו.
יעניין אותך לקרוא: ספר: עידן הקיצוניות - אריק הובסבאום
חוב בשומר ובבל
אם לא היה בארטר, איך התנהלו האימפריות הגדולות הראשונות? נבחן את מסופוטמיה (אזור עיראק של היום), לפני כ-5000 שנה. בשומר ובבל התפתחה ציוויליזציה עירונית מורכבת, והפלא ופלא, לא היו שם כמעט מטבעות.
המקדשים והארמונות הגדולים ניהלו מערכת בירוקרטית עצומה. הם המציאו את הכסף כיחידת מידה מופשטת, בדומה לאופן שבו אנחנו משתמשים במטרים או מעלות. ה"שקל" המקורי לא היה מטבע מצלצל בכיס, אלא מידת משקל של כסף (המתכת) ששימשה כסטנדרט. איכר יכול היה לשלם מיסים למקדש בשעורה, עיזים או עבודה, וערכם חושב ב"שקלים" בספר החשבונות של הפקיד.
גרבר מדגיש שבחברות אלו, ובחברות קהילתיות רבות לאורך ההיסטוריה, החוב היה הדבק החברתי. להיות "בחוב" למישהו לא היה דבר רע בהכרח; זה סימן שיש ביניכם מערכת יחסים. אם אנחנו חברים, ואני מזמין אותך לארוחת ערב, אתה כעת "חייב" לי. אם תחזיר לי מיד סכום כסף מדויק עבור הארוחה, אתה למעשה מעליב אותי ומסיים את הקשר, אתה הופך אותו לעסקה מסחרית קרה. הרצון להישאר ב"חוב" מעודן הוא הרצון להמשיך את הקשר.
בחברות הקדומות (וגם במשפחות או בצוותי עבודה מגובשים כיום), החובות היו גמישים. אם היבול נהרס בבצורת, אף אחד לא ציפה מהאיכר למות ברעב כדי לשלם למקדש. החוב היה כפוף למוסר ולמציאות החברתית. הוא היה כלי לחיבור בין אנשים, לא שוט להלקאה.
ההבנה הזו קריטית לניהול מודרני: במערכות בריאות (משפחה, עסק עם לקוחות נאמנים, קהילה לומדת), השאיפה אינה "לאפס" את החשבון כל רגע, אלא לשמור על זרימה של נתינה וקבלה. ברגע שאנחנו מנסים לכמת הכל ולסגור חשבון מיידית, אנחנו הורסים את האמון והופכים שותפים לזרים. אך ההיסטוריה מלמדת שמה שהתחיל ככלי לחיבור, הפך במהרה לכלי נשק.
המטבע ככוח גיאופוליטי
מתי הופיעו המטבעות שכולנו מכירים? השינוי הגדול התרחש ב"תקופת הציר" (Axial Age), בערך משנת 800 לפני הספירה. זו הייתה תקופה של אימפריות אדירות (יוון, רומא, סין, הודו) ושל מלחמות בהיקפים חסרי תקדים.
גרבר מצביע על קשר הדוק ומטריד: מטבעות, צבאות ועבדות הולכים יחד.
בניגוד לכלכלה הקהילתית המבוססת על אמון (אשראי), צבאות הם בעיה. חייל שכיר חרב שנלחם רחוק מהבית לא רוצה "הבטחה לתשלום" מהמלך, וגם בעל הפונדק בעיר הכבושה לא ייתן לחייל אוכל תמורת "חוב של כבוד". יש צורך במשהו אוניברסלי, אנונימי, שניתן להעברה מיידית ללא צורך באמון אישי. כך נולד המטבע: חתיכת מתכת יקרה עם חותמת השליט.
אבל איך גורמים לכולם להשתמש במטבעות הללו? כאן נכנסת המדינה לתמונה, ובאופן ספציפי, מערכת המיסוי. המלך משלם לחיילים במטבעות, ואז דורש מכל נתיני הממלכה לשלם לו מיסים אך ורק באותם מטבעות. לפתע, האיכר שמעולם לא היה צריך כסף, חייב למכור את תוצרתו לחיילים כדי להשיג את המטבעות שהמלך דורש. כך נוצרים שווקים: מתוך כפייה צבאית.
התובנה של גרבר כאן היא חריפה: בבסיס הכסף המזומן עומדת אלימות. בניגוד לחוב הקדום שהיה מבוסס על יחסים, החוב המדינתי והשימוש במטבע מבוססים על הכוח של המדינה להעניש. זהו מעבר מ"אני נותן לך כי אנחנו שכנים" ל"אני משלם לך כי אני מפחד מהמשטרה/מהשלטון".
ההשלכה על ימינו היא עצומה. כשאנחנו מביטים על מערכות פיננסיות גלובליות או אפילו על חוזים עסקיים נוקשים, אנחנו רואים את המורשת הזו. החוב הפך מנושא גמיש לנושא קשיח, מוחלט ומגובה באיום (פשיטת רגל, עיקול, מאסר). המערכת הזו יעילה להפליא לניהול אימפריות ולסחר עם זרים גמורים, אבל היא מוחקת את הממד האנושי. היא מאפשרת לכוחות חזקים (מדינות, תאגידים, בנקים) להכתיב תנאים באופן חד-צדדי, כשהצד השני נדרש רק "לשלם את חובו". וזה מוביל אותנו ישירות להשפעה הפסיכולוגית העמוקה של המצב הזה.
יעניין אותך לקרוא: תחת המעטפת: כסף הוא הסיפור האמיתי
חוב שהופך ל'חטא'
המילה "חוב" נושאת עמה מטען כבד בהרבה מאשר סתם מינוס בחשבון הבנק. בשפות רבות, המילים "חוב", "אשמה" ו"חטא" הן מילים נרדפות או קשורות אטימולוגית. בגרמנית, המילה Schuld משמעה גם חוב כספי וגם אשמה מוסרית. אפילו בתפילה הנוצרית המפורסמת מבקשים "סלח לנו על חובותינו".
גרבר טוען שזהו אחד התרגילים הפסיכולוגיים המבריקים והאכזריים ביותר בהיסטוריה. המלווים הצליחו לשכנע את החייבים שהחזרת החוב היא העקרון המוסרי העליון, חשוב יותר מחמלה, מחיים או מכבוד.
כאשר חוב הופך ל"קדוש", הוא הופך לכלי דיכוי רב עוצמה. אדם השקוע בחובות חווה בושה עמוקה. הוא מרגיש שהוא "נכשל", שהוא לא מוסרי, שהוא לא עומד במילתו. התחושה הזו גורמת לאנשים (ולמדינות) להסכים לתנאי מחייה משפילים, לעבוד בעבודות שהם שונאים, ולוותר על החופש שלהם, הכל כדי "לשלם את החוב".
התופעה הזו יצרה לאורך ההיסטוריה את מושג ה"עבדות לחוב" (Debt Peonage). אנשים מכרו את עצמם או את ילדיהם לעבדות כדי לכסות חוב. בימינו, זה מתבטא בצורה מודרנית: סטודנטים שמתחילים את חייהם עם חובות עתק ונאלצים לבחור קריירה רק לפי השכר ולא לפי התשוקה או התרומה לחברה; משפחות שחיות בחרדה קיומית מתמדת; ומדינות מתפתחות שנאלצות לקצץ בבריאות ובחינוך כדי להחזיר ריבית לבנקים בינלאומיים.
הנקודה הקריטית להבנה היא שהמוסר הזה הוא מלאכותי. הוא נוצר כדי לשרת את בעלי הכוח. ההיסטוריה מראה שאין שום דבר "טבעי" בכך שחוב חייב להיות משולם בכל מחיר. למעשה, רוב החברות האנושיות הבינו שחוב שלא ניתן לשלמו הוא סכנה לחברה, ולכן יצרו מנגנוני הגנה. ההבנה שהאשמה שאנו חשים היא מנגנון שליטה, היא הצעד הראשון לשחרור התודעה.
כוחה של 'שנת היובל'
אם ההיסטוריה של הכסף היא היסטוריה של אלימות ושעבוד, האם יש מוצא? גרבר מראה שהפתרון היה קיים מאז ומעולם, דווקא בלב המערכות שיצרו את החוב מלכתחילה.
במסופוטמיה העתיקה, המלכים החדשים שעלו לשלטון נהגו להכריז מיד על "אנדורארום" (Andurarum), חזרה למצב המקורי, או בשפה שלנו: מחיקת חובות כללית. גם ביהדות אנו מכירים את שנת היובל, שבה עבדים משתחררים, אדמות חוזרות לבעליהן וחובות נמחקים.
למה שמלכים יעשו את זה? לא מתוך טוב לב, אלא מתוך פרגמטיזם פוליטי. הם הבינו שמערכת שמייצרת יותר מדי חובות סופה לקרוס. אם כל האיכרים יהפכו לעבדים של המלווים העשירים, מי ישלם מיסים למלך? מי יתגייס לצבא? חובות כבדים מדי יצרו אי-שקט חברתי, מרידות והתפוררות של הקהילה. מחיקת החובות (ה"ג'ובילי") הייתה הדרך לאתחל את המערכת (Reset), להחזיר את האנשים למעגל היצרני ולשמור על יציבות הממלכה.
בעולם המודרני, הרעיון של מחיקת חובות נתפס לעיתים ככפירה בקפיטליזם, אך למעשה הוא חלק בלתי נפרד ממנו. מוסד פשיטת הרגל הוא הגרסה המודרנית ליובל, הכרה בכך שלעיתים עדיף למחוק חוב כדי לאפשר לאדם או לחברה לחזור ולתפקד. אולם, כיום הכלי הזה נגיש בעיקר לתאגידים גדולים (שיכולים לבצע "תספורות") ופחות לאדם הקטן.
התובנה של גרבר היא אדירה עבור מנהיגים, מנהלים וראשי משפחות: סליחה איננה חולשה, אלא כלי ניהולי אסטרטגי. התעקשות על "הצדק" (גביית כל שקל) עלולה להוביל לחורבן ה"מערכת" (פירוק המשפחה, קריסת העסק של הספק, אובדן מוטיבציה של העובד). היכולת לזהות מתי הגיע הזמן ל"שנת יובל", למחוק כשלונות עבר, לוותר על דרישות ישנות ולאפשר דף נקי, היא המפתח לשגשוג ארוך טווח והתחדשות.
יעניין אותך לקרוא: 9 כללים לניהול כספים אישי
שומר ובבל: המצאת הכסף הווירטואלי ושמיטת החובות (3500–1800 לפנה"ס)
במסופוטמיה העתיקה (ארץ נהריים), צמחו הערים הגדולות הראשונות בהיסטוריה. המרכזים הכלכליים היו המקדשים והארמונות הענקיים. באופן מפתיע, בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו מאות אלפי לוחות חרס עם תיעוד כלכלי מדוקדק, אך כמעט שלא נמצאו מטבעות (שהומצאו אלפי שנים מאוחר יותר).
התזה בפעולה:
כסף של חשבונאים, לא של סוחרים: גרבר מראה שהשומרים המציאו את ה"כסף" לא כאובייקט פיזי שעובר מיד ליד, אלא כיחידת מידה מופשטת. ה"שקל" השומרי היה במקור יחידת משקל של כסף (מתכת), אבל הוא שימש בעיקר לחישוב.
איך זה עבד: איכר שעבד באדמות המקדש לא שילם על בירה בפאב עם גושי כסף. בעלת הפאב פשוט רשמה "על החשבון" (Tab). בסוף העונה, לאחר הקציר, האיכר היה פורע את חובו למקדש או לפאב באמצעות שעורה. השעורה הייתה המטבע בפועל, אך ערכה חושב ב"שקלים" של כסף. זו הייתה כלכלת אשראי מתוחכמת להפליא.
מנגנון התיקון, ה"אמרגי" (Amargi): הבעיה במערכת אשראי היא ריבית דריבית. בשנות בצורת, איכרים לא יכלו לשלם את חובם, הריבית תפחה, והם נאלצו למכור את עצמם ואת בני משפחתם לעבדות כדי לפרוע את החוב לנושים העשירים. זה איים למוטט את המבנה החברתי (לא נשארו איכרים חופשיים שישרתו בצבא).
לכן, מלכים בבליים נהגו להכריז מעת לעת על "שמיטת חובות" (ביטול חובות צרכניים, שחרור עבדי-חוב והחזרת נחלות). גרבר טוען שזו ההוכחה שחוב הוא כלי פוליטי, ושביטולו היה הכרחי להמשך קיום החברה.
השורה התחתונה: בניגוד למה שמלמדים בכלכלה, האשראי (הווירטואלי) הומצא אלפי שנים לפני המטבע המצלצל, ומחיקת חובות הייתה חלק אינטגרלי מהשיטה.
"תקופת הציר" והמצאת המטבע: הקשר המדמם בין צבאות לשווקים (600 לפנה"ס)
סביב המאה ה-6 וה-5 לפנה"ס, העולם השתנה. מממלכות מקדש שלוות יחסית, העולם עבר לעידן של אימפריות לוחמניות וצבאות ענק (כמו צבאו של אלכסנדר מוקדון או האימפריה הרומית מאוחר יותר). לפתע, הופיעו מטבעות מוטבעים בכל מקום.
התזה בפעולה:
בעיית החייל והזר: בניגוד לשכן בכפר השומרי, אי אפשר לתת "אשראי" לחייל שכיר חרב זר שעובר בעיר, אונס ובוזז, ומחר נעלם. הוא רוצה תשלום מיידי, נייד ובעל ערך אוניברסלי, חתיכת מתכת יקרה.
"המתחם הצבאי-מטבעי-עבדותי": גרבר טוען שהמטבעות הומצאו כדי לפתור בעיה לוגיסטית של הצבא. איך מאכילים צבא של 50,000 חיילים?
המלך נותן לחיילים מטבעות (שנבזזו במלחמה).
המלך דורש מכל האיכרים בממלכה לשלם מס באותם מטבעות בדיוק.
כעת, האיכר (שיש לו חיטה אבל אין לו מטבעות) חייב ללכת לשוק ולמכור את החיטה לחיילים כדי להשיג את המטבעות למס.
יצירת השוק: כך נוצרו ה"שווקים" כפי שאנו מכירים אותם. לא מתוך רצון חופשי לסחר יעיל, אלא כתוצר לוואי של מכונת המלחמה של המדינה.
השורה התחתונה: המטבע הפיזי (Cash) נולד מתוך אלימות וחוסר אמון. המדינה כפתה את השימוש בו כדי לתחזק צבאות.
יעניין אותך לקרוא: כך תחיו בחיסכון כמו וורן באפט
הקונקיסטאדורים וכיבוש אמריקה: החוב כמנוע לאכזריות (1520 לספירה)
הספרדים הגיעו לאמריקה וביצעו מעשי טבח בלתי נתפסים באוכלוסייה הילידית תוך מרדף אובססיבי, כמעט מטורף, אחר זהב. ההסבר המקובל הוא "תאוות בצע" (Greed). גרבר טוען שזה הסבר שטחי.
התזה בפעולה:
הכובש כחייב נואש: קורטס ואנשיו לא היו סתם הרפתקנים; הם היו אנשים שקועים בחובות עתק. כדי לממן את המסע, הספינות והנשק, הם לוו סכומים אסטרונומיים מבנקאים באירופה בריבית נשך.
החוב כצידוק מוסרי לאלימות: החוב יצר אצל הכובשים לחץ פסיכולוגי עצום. הם ידעו שאם יחזרו לספרד בלי זהב, הם יושלכו לכלא חייבים ויאבדו הכל. הלחץ הזה הפך אותם למפלצות. הם שיעבדו את האינדיאנים במכרות לא רק כי היו רעים, אלא כי "השעון דפק" מבחינת הריבית.
יצירת חובות חדשים: הספרדים כפו על הילידים מערכת של "מס גולגולת" ומחויבויות חוב, ובכך גררו תרבויות שלמות שלא הכירו את המושג (כמו האינקה והאצטקים) אל תוך מעגל החוב והעבודה בכפייה.
השורה התחתונה: האלימות של הקולוניאליזם והקפיטליזם המוקדם לא נבעה רק מרוע, אלא מהמבנה הפיננסי של חוב נושא ריבית. החוב הוא שדחף אנשים לבצע מעשים קיצוניים כדי "לסגור את החשבון", והוא הפך את האלימות לבלתי נמנעת.
לחיות פרקטית לפי האמת
אז איך חיים עם הידע הזה במאה ה-21? התובנות של גרבר אינן רק שיעור בהיסטוריה, אלא קריאה לפעולה ליצירת מציאות אחרת בסביבה הקרובה שלנו.
הצעד הראשון הוא לזהות את סוגי היחסים בחיינו. עלינו לשאול את עצמנו: באילו מקומות אנחנו פועלים מתוך "כלכלת חוב" נוקשה ומנוכרת, ובאילו מקומות אנחנו מטפחים "כלכלת אשראי" אנושית ומבוססת אמון?
בחינוך ובהוראה, למשל, האם אנחנו מתייחסים לציונים כאל "חוב" שהתלמיד חייב לפרוע, או כאל משוב בתוך מערכת יחסים של צמיחה? בזוגיות, האם אנחנו מנהלים פנקסנות ("אני שטפתי כלים אתמול, אז את חייבת לי היום"), או שאנחנו מבינים שה"חוב" הנצחי בינינו הוא מה שמחזיק אותנו יחד?
בעולם העסקי, תיאוריית "הכסף כחוב" מלמדת אותנו שעסקים חזקים באמת נשענים על שותפויות ארוכות טווח שבהן יש גמישות. עסק שדורש אכיפה נוקשה של כל סעיף בחוזה לרוב מעיד על חוסר אמון בסיסי. לעומת זאת, היכולת לספוג לעיתים הפסד קטן או לוותר על חוב כדי לשמר את היחסים עם הלקוח או הספק, היא הביטוי המודרני של "כלכלה אנושית".
גרבר מזמין אותנו להחזיר את הכלכלה למקומה הטבעי: לשרת את בני האדם, ולא להפך. ההבנה שהחוב הוא המצאה חברתית, ושחוקיו נכתבו על ידי בני אדם וניתנים לשינוי על ידי בני אדם, מעניקה לנו כוח עצום. היא מאפשרת לנו להשתחרר מרגשות האשם המשתקים, לקחת סיכונים מחושבים יותר, ולבנות קהילות (משפחתיות, מקצועיות או חברתיות) שמבוססות על ערבות הדדית במקום על פחד מפני הוצאה לפועל.
יעניין אותך לקרוא: התובנות שחייבים ללמוד מצ'ארלי מונגר
מדריך לשחרור ממעגל החוב
זהו תהליך יישום מעשי בן שלושה שלבים לתרגום התובנות של גרבר לפעולות בשטח, המתאים ליחידים, משפחות, מנהלים וקהילות.
שלב 1: מיפוי וזיהוי, "הפרדת הכוחות"
המטרה: להבחין בין חובות בונים (יחסים) לחובות הרסניים (כפייה).
ברמה האישית/משפחתית: ערוך רשימה של כל ה"חובות" שלך. לא רק בבנק, אלא גם התחייבויות חברתיות ורגשיות. סמן באדום חובות שנובעים מפחד, אשמה או עבר (למשל: הלוואה צרכנית מיותרת, קשר עם חבר נצלן). סמן בירוק חובות שיוצרים עתיד וקשר (משכנתא לבית שאתה אוהב, עזרה הדדית בקהילה).
ברמה העסקית/ארגונית: נתח את הקשרים עם הספקים והלקוחות המרכזיים. האם הקשר מבוסס על חוזה משפטי בלבד (אדום - אין אמון) או על היכרות והבנה (ירוק - אשראי הדדי)?
השאלה המנחה: "האם החוב הזה מחזק את הקשר שלי עם הצד השני, או שהוא משמש כאמצעי שליטה עלי/עליו?"
שלב 2: מעבר מ"מתמטיקה" ל"מערכת יחסים"
המטרה: להחזיר את האמון והגמישות למערכת.
פעולה מיידית: במקומות בהם יש לך כוח (כהורה, כמנהל, כמלווה), נסה להחליף דרישה נוקשה בשיחה. במקום "למה לא ביצעת את המשימה?", שאל "מה מונע ממך להצליח?". זהו המעבר מחוב (תוצאה סופית) לאשראי (אמון בתהליך).
בניית רשת ביטחון: צור בתוך הקהילה או המשפחה "קופה קטנה" או מנגנון עזרה הדדית שאינו מבוסס ריבית (כמו הגמ"ח בחברה החרדית). זה מחזיר את הכוח הכלכלי לידיים של הקבוצה ומקטין את התלות במערכות חיצוניות ואלימות.
שלב 3: הפעלת "שנת היובל" (The Reset)
המטרה: מחיקת העבר למען העתיד.
לפרט ולמשפחה: קבע מועד אחת לתקופה (למשל, ביום כיפור או ביום הולדת) שבו אתה מבצע "מחיקת חובות רגשית". סלח לעצמך על יעדים שלא השגת, וסלח לאחרים על פגיעות קטנות. הכרז על "דף נקי". זהו אקט פסיכולוגי משחרר שמאפשר אנרגיה חדשה.
לעסק ולניהול: זהה פרויקטים כושלים, חובות אבודים של לקוחות או נהלים שלא עובדים, ופשוט "הרוג" אותם רשמית. אל תגרור אותם הלאה בתקווה שישתפרו. ההכרה בהפסד (Write-off) ומחיקתו היא המנוע לצמיחה מחודשת.
העיקרון המוביל: המערכת (החיים, האושר, העסק) חשובה יותר מהחוב. כאשר החוב מאיים על קיום המערכת, החוב הוא שצריך ללכת, לא המערכת.
תזת "כסף כחוב" מראה שבסופו של דבר, אנחנו לא חייבים שום דבר למספרים. אנחנו חייבים אחד לשני. וזוהי התחלה של כלכלה חדשה לגמרי.
לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים
לאימייל: לחצו כאן
לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן
לתוכן העניינים לחצו כאן
לרשימת כל הפרקים לחצו כאן
צפו בסרטונים ב YouTube לחצו כאן
התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן
עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן
עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית
באתר:
Stratego 360 http://www.stratego360.com/
