ספר: לקחי ההיסטוריה - ויל ואריאל דוראנט

"ההווה הוא העבר מגולגל לפעולה, והעבר הוא ההווה שנפרס להבנה" - ויל ואריאל דוראנט

משפט זה של דוראנט מסכם את התזה המרכזית. ההיסטוריה איננה סיפור מת מהעבר, אלא כלי חי ורלוונטי להבנת ההווה ועיצוב העתיד. אבל איך זה עובד במציאות?

המפה של התפתחות האנושות

דמיינו מנהלת עסק צעירה העומדת בפני התמודדות עם משבר כלכלי חריף. מעוטת נסיון, היא מחפשת תשובות בספרי ניהול מודרניים, אך לא מוצאת פתרון מספק. עד שיום אחד, ברגע של יאוש, היא פותחת ספר היסטוריה ישן, מעיינת ומגלה שמשבר זהה התרחש באימפריה הרומית לפני 2000 שנה, והפתרון שאימצו הוביל לתחייה כלכלית מרשימה.

גישה זו היא בדיוק התובנה שהובילה את ויל ואריאל דוראנט לכתוב את "לקחי ההיסטוריה". הם זיהו שההיסטוריה היא המפה הסודית של התפתחות האנושות, המכילה תשובות מעשיות לכמעט כל אתגר שאנחנו מתמודדים איתו היום.

הספר "לקחי ההיסטוריה" 1968 (The Lessons of History) מאת ויל ואריאל דוראנט הוא סקירה תמציתית של מגמות ותהליכים מרכזיים בחמשת אלפים שנות היסטוריה אנושית, כפי שהבחינו בהם מחקריהם המעמיקים. דוראנט מנסים להתבונן אל מעבר לאירועים הספציפיים, ולזהות עקרונות יסוד ודפוסים חוזרים בהתפתחות העמים, התרבויות והמנהיגים לאורך הדורות.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: עבודה עמוקה - קאל ניופורט

האם העבר באמת מלמד?

השאלה שמטרידה רבים היא: האם אפשר באמת ללמוד מההיסטוריה, או שכל מצב חדש ומיוחד? הרי העולם המודרני עם הטכנולוגיה המתקדמת שלו נראה כל כך שונה מהעבר. האם לקחים מהאימפריה הרומית יכולים לסייע לחברת הי-טק ישראלית?

דוראנט טוענים שהתשובה חיובית מכיוון שהטבע האנושי לא השתנה. השמות ואופן ההתבטאות, הטכנולוגיות והמסגרות המוסדיים וחוקיים השתנו, אבל הדחפים הבסיסיים, השאיפה לכוח, הפחד מאובדן, התחרות על משאבים, הצורך בהכרה, נשארו זהים. מנהל עסקי ברומא העתיקה התמודד עם אותם אתגרים בסיסיים כמו מנהל סטארט-אפ היום: איך לגייס השקעות, איך לנהל צוות, איך להתמודד עם תחרות.

הדוגמה הקלאסית היא בועת הטוליפים (פרח הצבעוני) בהולנד של המאה ה-17, המנגנון הפסיכולוגי שיצר אותה זהה לחלוטין לזה שיצר את בועת ההיי-טק של שנות ה-2000. הפרטים השתנו, אבל הדפוס האנושי נשאר קבוע. זו בדיוק הסיבה שהתובנות של דוראנט כל כך רלוונטיות, הם מציגים לנו את הדפוסים העמוקים שחוזרים על עצמם לאורך ההיסטוריה.

שיטת הניתוח של דוראנט

איך בדיוק דוראנט ניגשים לניתוח ההיסטוריה? הגישה שלהם מזכירה עבודת בלש מיומן שאוסף רמזים מזירות פשע שונות כדי לגלות את הדפוס הכללי. במקום להתמקד באירוע בודד, הם בוחנים אלפי שנים של היסטוריה אנושית ומחפשים את החוט המקשר.

ויל דוראנט, שכתב 11 כרכים על תולדות הציוויליזציה יחד עם אשתו אריאל, פיתח גישה בין-תחומית ייחודית. הם לא הסתפקו בחקר אירועים פוליטיים, אלא שילבו פסיכולוגיה, ביולוגיה, גיאוגרפיה, כלכלה ואנתרופולוגיה. השיטה שלהם: לזהות דפוסים חוזרים באירועים שונים במקומות ובזמנים שונים, ואז להפיק מהם עקרונות כלליים.

לדוגמה, כשהם בוחנים את נפילת האימפריה הרומית, הם לא מסתפקים בתיאור הפלישות הברבריות, אלא מחפשים דפוסים דומים בנפילת האימפריות הסינית, הפרסית והמצרית. מהשוואה זו הם מפיקים עקרונות כלליים על מחזורי עלייה ונפילה של חברות, לקחים שרלוונטיים גם לחברות מודרניות ואפילו לארגונים עסקיים.

כשעושים את זה, צריך להיזהר מהטיות קוגניטיביות, כמו הטיית האישור, או צ'רי פיקינג, שהם הנטטייה לקחת רק את הנתונים שתומכים בדעות וברעיונות שהגענו איתם, ולהתעלם מהשאר.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: המבנה של מהפכות מדעיות - תומאס קון

הגיאוגרפיה שעיצבה אותנו

"הציוויליזציה היא תוצר של גיאוגרפיה, ראשיתה הייתה כשהאדם למד להשתמש בכוחות הטבע", כך פותחים דוראנט את הדיון בהשפעה העמוקה של הגיאוגרפיה על התפתחות האנושית.

המקום שבו אנחנו גדלים מעצב אותנו בדרכים עמוקות יותר ממה שאנחנו מבינים. הפיניקים הפכו לסוחרים מיומנים לא בגלל "גן עדן" גנטי מיוחד, אלא בגלל שהחוף הים תיכוני של לבנון כמעט הכריח אותם לפנות לים כדי לפרנס את עצמהם. היוונים פיתחו את הדמוקרטיה לא רק מתוך גאונות פילוסופית, אלא גם בגלל שהטופוגרפיה ההררית של יוון יצרה מאות קהילות קטנות ונפרדות שנאלצו למצוא דרכים לקבל החלטות משותפות.

במציאות המודרנית, "הגיאוגרפיה" יכולה להיות גם סביבת עבודה, שכונת מגורים או אפילו הקהילה הוירטואלית בה אנחנו פעילים. מנהל הצומח בסביבת סטארט-אפ בתל אביב יפתח תכונות שונות ממנהל בחברה מסורתית בחיפה, בדיוק כמו שתושבי העמקים הפוריים פיתחו תרבות שונה מתושבי ההרים הקשים.

הרים מול עמקים ומורשת הנוף

דוראנט מזהים דפוס מרתק: לאורך ההיסטוריה, תושבי הרים פיתחו תכונות שונות בתכלית מתושבי העמקים. ההרים יצרו, עם הקושי להתנייד ומיעוט האדמה החקלאית או היערות, אנשים עצמאיים, קשוחים ושמרניים, פיתוח הכרחי במקום שבו כל משפחה נאלצה להסתמך על עצמה. העמקים הפוריים (למשל עמק הנילוס, או הפרת והחידקל), לעומת זאת, איפשרו קשר נוח בין אנשים רבים בקהילות ענקיות ואפשרויות רבות למסחר והעברת ידע, וכך פיתחו חברות מורכבות יותר, עם חלוקת עבודה מפותחת ונכונות גבוהה יותר לשיתוף פעולה.

הדפוס הזה מתבטא גם היום. תושבי העמקים ומרכזי האוכלוסייה והתחבורה הגדולים מאפשרים חברות מתקדמות, ליברליות מאוד ועשירות באופן יחסי, לעומת תושבי האזורים הפחות נגישים שנוטים להיות שמרניים יותר ונתונים פעמים רבות ביותר מאבקי כוח בין קהילות.

צוותים ב"סביבה הררית", סטארט-אפים קטנים, יחידות קרביות, עסקים משפחתיים, מפתחים תרבות של עצמאות ויוזמה אישית. צוותים ב"סביבת עמק", תאגידים גדולים, מוסדות ציבוריים, מפתחים מיומנויות של שיתוף פעולה ותיאום מורכב.

הבנת הדפוס הזה חיונית לכל מנהל או מנהיגה. לא ניתן לנהל צוות "הררי" באותו האופן שמנהלים צוות "עמק", ולהיפך. זה גם מסביר מדוע מעבר מסביבה אחת לשנייה לוקח זמן התאמה, אנחנו לא רק לומדים כללים חדשים, אלא משנים תכונות אופי עמוקות שהתפתחו במשך שנים.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: הגן האנוכי - ריצ'ארד דוקינס

האקלים משנה הכל

שינויי אקלים עיצבו את ההיסטוריה האנושית יותר מכל כוח אחר. העידן הקרחי האחרון הוביל להגירות אדירות שיצרו את המפה האתנית של היום. התחממות האקלים במאה ה-11 אפשרה את הצמיחה החקלאית שמימנה את הקתדרלות הגותיות ואת מסעי הצלב. הקירור הקל במאה ה-17 תרם לרעב שהוביל למהפכה הצרפתית.

"האקלים הוא גורם ראשוני בהנעת ההיסטוריה, אחריו הגיאוגרפיה, ורק אחר כך האדם", זאת כי הגיאוגרפיה היא סטטית ואילו שינויי אקלים דוחפים אנשים לעשות שינויים ולפעול.

התובנה הזו של דוראנט רלוונטית גם לחיים המודרניים. "שינויי אקלים" עסקיים, כמו הופעת טכנולוגיות חדשות, תקנות ממשלתיות, שינויים בהעדפות הצרכנים, יכולים לשנות לחלוטין את נוף התחרות.

גם בתחום הגיאו-פוליטי, שינויי אקלים גורמים לבעיות מים ותנובה חקלאית, שדוחפים למלחמות אזרחים ולגלי הגירה משמעותיים, כמו גם להשתנות כדאיות נתיבי סחר שונים בגלל שינויי עומק נהרות וימים, או הנמסות קרחונים.

הלקח המעשי: במקום להתמקד רק ב"מתחרים", חשוב לזהות את "שינויי האקלים" המתרחשים בסביבה הרחבה. חברות שזיהו מוקדם את המעבר לעבודה מהבית בקיוויד השתנו ובשגשגו, בעוד אחרות נשארו מאחור. זה לא עניין של חכמה מיוחדת, אלא של תשומת לב לסימנים הראשונים של שינוי "אקלימי".

הקוד הביולוגי בהיסטוריה

מתחת לכל ההשפעות הגיאוגרפיות והאקלימיות פועל כוח בסיסי יותר: הביולוגיה האנושית. דוראנט טוענים שההיסטוריה היא למעשה הביולוגיה של המין האנושי. הדחפים שהניעו את האדם הפרימיטיבי, צורך במזון, במחסה, ברבייה, בביטחון, בהכרה חברתית, הם אותם דחפים שמניעים אותנו היום.

התחרות היא המנוע המרכזי של התפתחות, אבל לא רק התחרות בין יחידים. דוראנט מדגישים את החשיבות של שיתוף הפעולה כאסטרטגיה אבולוציונית מוצלחת. הקבוצות שלמדו לאזן בין תחרות פנימית בריאה לבין שיתוף פעולה מול איומים חיצוניים, הן אלה ששגשגו לאורך זמן.

הלקח למציאות המודרנית: ארגונים מצליחים הם אלה שיוצרים "תחרות בונה", תחרות שמעודדת מצוינות אישית אבל לא הורסת את שיתוף הפעולה הקבוצתי. זה דורש הבנה עמוקה של המניעים האנושיים הבסיסיים ויכולת לעצב מערכות שמכוונות אותם בכיוון הנכון.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: רובים, חיידקים ופלדה - ג'ארד דיימונד

הזהות המשתנה

אחד הלקחים החשובים של דוראנט הוא שזהות קבוצתית היא תמיד תוצר של נסיבות היסטוריות, לא גורל קבוע מראש. הבדלים בין קבוצות נוצרים בעיקר מסביבה, תרבות והיסטוריה משותפת, לא מגנטיקה או דת.

זה אומר שזהות יכולה להשתנות כאשר הנסיבות משתנות. היהודים הספרדים פיתחו תרבות שונה מהיהודים האשכנזים לא בגלל הבדלים גנטיים, אלא בגלל סביבות תרבותיות שונות. באותו האופן, תרבות ארגונית נבנית מהנסיבות וההיסטוריה המשותפת של הקבוצה, ויכולה להשתנות כשמשנים את התנאים.

יחידים שמשנים היסטוריה

"אופי הוא גורל", משפט זה מסכם את אחת התובנות החשובות של דוראנט. למרות שכוחות גדולים כמו גיאוגרפיה ואקלים מעצבים את ההיסטוריה, יחידים עם אופי מיוחד יכולים לשנות את מהלכה.

אלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר, נפוליאון, גנדי, כולם היו תוצר של זמנם, אבל גם עיצבו את זמנם בדרכים שלא היו צפויות מראש. מה שהבדיל אותם לא היו כישורים טכניים מיוחדים, אלא תכונות אופי: נחישות, חזון, יכולת להשפיע על אחרים, והכי חשוב, יכולת לפעול בזמני משבר.

מנהיגות לא משנה את תנאי הסביבה, אבל יכולה להשפיע על זיהוי נכון וניצול מדוייק של חוזקות והזדמנויות או פיספוס בגלל מקובעות או תכניות לא מעשיות שגורמות לנפילה בגלל חולשות והתממשות סיכונים.

הלקח המעשי: פיתוח אופי חזק חשוב יותר מרכישת כישורים טכניים. המנהיגים המשפיעים ביותר לא בהכרח החכמים ביותר, אלא אלה עם האופי החזק ביותר והראיה המעשית ביותר. זה אומר עבודה מתמשכת על ערכים, עקרונות, ניתוח מציאות ויכולת לעמוד באמת שלך גם כשזה קשה.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: הדרך לשעבוד - פרדריך האייק

מוסר במבחן הזמן

אחת התובנות המרכזיות של דוראנט היא שמערכות מוסר לא יורדות משמים, אלא מתפתחות בתגובה לצרכים חברתיים משתנים. מה שנחשב מוסרי בתקופה אחת עלול להיחשב בלתי מוסרי בתקופה אחרת, לא בגלל שהאנשים השתנו, אלא בגלל שהנסיבות השתנו.

הדוגמה הקלאסית היא העבדות. במשך אלפי שנים נחשבה עבדות מוסרית ואף הכרחית לתפקוד החברה. היא הייתה חלק מובנה במבנים כלכליים במשך למעלה מ-1,000 שנים. השינוי בגישה לא התרחש בגלל "התעוררות מוסרית" פתאומית, אלא בגלל שינויים טכנולוגיים וכלכליים שהפכו את העבדות ללא יעילה.

הלקח המעשי: כשאנחנו מתמודדים עם דילמות מוסריות, חשוב לשאול לא רק "מה נכון?" אלא גם "מה הקונטקסט?" ו"מה התוצאות הארוכות טווח?" מוסר יעיל הוא מוסר שלוקח בחשבון את המציאות ולא רק את האידיאלים.

דת כמנוע חברתי

דוראנת רואים בדת אחד הכוחות החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית. לא רק בגלל שהיא מספקת משמעות רוחנית, אלא בעיקר בגלל שהיא מתפקדת כמנגנון ארגון חברתי יעיל. הדת יוצרת קהילה, מגדירה ערכים משותפים, ומספקת מנגנונים לשמירת סדר חברתי.

על פי ניתוחם, דת היא כלי מעשי ושימושי בידי חברות ומנהיגות והתפתחה בהתאם.

"אין דת בלי כמורה, ואין כמורה בלי דת", כלומר, כל חברה זקוקה למערכת אמונות משותפת ולמנהיגים שמגלמים אותה. גם החברה החילונית ביותר יוצרת לעצמה "דתות אזרחיות", אמונות משותפות בדמוקרטיה, זכויות אדם, או אידיאלים לאומיים.

הלקח המעשי: בניית קהילה או ארגון דורשת יותר מיעדים משותפים, היא דורשת אמונה ומשמעות משותפת. המנהיגים המשפיעים ביותר הם אלה שמצליחים ליצור תחושת משמעות ומטרה שחורגת מהאינטרסים האישיים הקרובים ולמכנה משותף רחב מאוד של אנשים.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: קיצור תולדות הזמן - סטיבן הוקינג

המנוע הכלכלי של ההיסטוריה

"ההיסטוריה היא בעיקר רשומה של עליית הכוח הכלכלי", דוראנט מזהים בכלכלה את הכוח המניע המרכזי של השינוי החברתי. לא רעיונות או אידיאלים, אלא צרכים חומריים בסיסיים, מזון, מחסה, ביטחון כלכלי.

המהפכות הגדולות בהיסטוריה,החקלאית, התעשייתית, הדיגיטלית, כולן היו בבסיסן מהפכות כלכליות שיצרו דרכים חדשות לייצר תוצרים והכנסות ולחלק עושר. השינויים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים באו בעקבותיהן.

הלקח המעשי: להבין שינוי חברתי, יש לעקוב אחר הכסף. איפה נוצר עושר חדש? איך הוא מתחלק? מי מרוויח ומי מפסיד? השאלות האלה יעזרו לחזות שינויים חברתיים ופוליטיים הרבה לפני שהם יתבטאו בסקרים או בבחירות.

החלום הסוציאליסטי והמציאות

דוראנט בוחנים את התפתחות הרעיונות הסוציאליסטיים כתגובה טבעית לאי-שוויון הכלכלי שנוצר בעקבות המהפכה התעשייתים וההעצה בהתפתחות הטכנולוגית. הם מבינים את המשיכה של הרעיון, החזון של חברה צודקת יותר, אבל גם מזהים את האתגרים המעשיים ביישומו.

התובנה המרכזית: כל מערכת כלכלית היא פשרה בין צדק לבין יעילות. סוציאליזם מדגיש צדק על חשבון יעילות, קפיטליזם מדגיש יעילות על חשבון צדק. המערכות המוצלחות ביותר הן אלה שמוצאות איזון יעיל בין שני הערכים האלה.

הלקח המעשי: בכל החלטה ארגונית, יש לשקול גם שיקולי יעילות וגם שיקולי צדק. החלטות שמתעלמות מאחד משני השיקולים האלה נוטות ליצור בעיות ארוכות טווח.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: מדוע הליברליזם נכשל - פטריק דנין

משחק הכוח של ממשל

דוראנט מנתחים צורות שלטון שונות ומגיעים למסקנה מפתיעה: אין צורת שלטון מושלמת. דמוקרטיה מספקת חירות אבל יכולה להיות לא יעילה במצבים מסויימים. דיקטטורה יכולה להיות יעילה אבל פוגעת בחירות ויוצרת אי שוויון קיצוני בין המקורבים לשאר. המערכות המוצלחות ביותר הן אלה שמתאימות את עצמן לתרבות ולנסיבות הספציפיות שלהן.

"הדמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, פרט לכל האחרות שנוסו", ציטוט זה (שיוחס לצ'רצ'יל אבל מבטא גם את רוח דוראנט) מסכם את הגישה הפרגמטית: לא מחפשים מושלם, מחפשים עובד.

הלקח המעשי: בכל מבנה ארגוני, יש לאזן בין יעילות החלטות לבין שיתוף עובדים. מבנים היררכיים מאפשרים החלטות מהירות אבל עלולים לפגוע במוטיבציה. מבנים דמוקרטיים משפרים מוטיבציה אבל עלולים להאט החלטות. הפתרון הוא מערכת גמישה שמתאימה את עצמה לסוג ההחלטה ולנסיבות.

מלחמה כמורה לחיים

"המלחמה היא אבי כל הדברים ומלך כל הדברים", ציטוט זה מהפילוסוף היווני הרקליטוס מבטא את התובנה המרכזית של דוראנט על תפקיד העימות בהיסטוריה. המלחמה, כמו התחרות, היא כוח יצירתי שדוחף קדימה חדשנות, ארגון, ומנהיגות.

אבל "מלחמה" לא חייבת להיות רק צבאית. כל עימות, בין עסקים, רעיונות, או תרבויות, יוצר לחץ שמביא לחדשנות ושיפור. הארגונים שמתחמקים מעימות נוטים לקפוא ולפגר מאחור.

הלקח המעשי: אל תמנע מעימותים בריאים. תחרות פנימית, ויכוחים על רעיונות, ואתגרים מהסביבה החיצונית, כל אלה מחזקים את הארגון. החשוב הוא לוודא שהעימות בונה ולא הרסני, שהוא מכוון להשגת מטרות משותפות ולא להרס האויב.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: על אסטרטגיית על - ג'ון לואיס גדיס

מחזור החיים של תרבויות

אחת התובנות החשובות של דוראנט היא שתרבויות, כמו יצורים חיים, עוברות מחזור של לידה, צמיחה, שגשוג, הזדקנות ומוות. הם מזהים דפוסים דומים בנפילת האימפריות הרומית, הסינית, האסלאמית והאחרות.

המחזור הטיפוסי: תרבות צעירה, רעבה וחזקה כובשת תרבות מבוססת אבל מנוונת. הכובשים מאמצים את הנוחות והתחכום של המובסים, אבל מאבדים את הקשיחות שהובילה להצלחתם. לאחר מספר דורות, הם בעצמם נהיים מטרה לכיבוש של תרבות צעירה וחזקה יותר.

הלקח המעשי: הצלחה יוצרת סכנת התרופפות. ארגונים מצליחים נוטים להפוך שמרניים יותר עם הזמן, ביורוקרטיים יותר ומרוחקים מהשורשים של צמיחתם המקורית. כדי למנוע זאת, יש לשמור על התרעננות מתמדת, להזמין אתגרים חיצוניים, ולהמשיך לחדש גם כשהכל נראה תקין ושגרתי. במיוחד יש לאפשר לוותר על פעולות מיושנות כאשר ברור שיש פעולות חדשות וטובות יותר שמתאימות לתקופה (כמו מקרה חברת קודאק יצרנית סרטי הצילום שהחזיקה גם בפטנטים למצלמות הדיגיטליות הראשונות, אך חששה מהשינוי)

חץ ההיסטוריה

"האם יש התקדמות אמיתית במהלך ההיסטוריה?", זו השאלה הגדולה שמסכמת את כל העבודה של דוראנט. האם האנושות באמת מתקדמת, כמו חץ שעף אל מטרה מרוחקת, או שאנחנו רק רצים במעגלים?

דוראנט טוען שיש קידמה מדעית וטכנולוגית ברורה, אבל הטבע האנושי הבסיסי, הרגשות, הדחפים, והקונפליקטים, נשאר דומה. "חץ ההיסטוריה" מצביע קדימה בתחום הידע והיכולות הטכניות, אבל נע במעגלים בתחום התבונה האנושית.

זה אומר שבכל דור מתגלות אותן דילמות בסיסיות, איך לאזן בין חירות לביטחון, בין יחיד לקהילה, בין צדק ליעילות. הכלים משתנים, השאלות נשארות.

לכן באופן מעשי אל תצפו ש"הטכנולוגיה תפתור הכל". כל חידוש טכנולוגי יוצר הזדמנויות חדשות וגם אתגרים חדשים. המיומנות החשובה היא לא טכנית אלא אנושית, יכולת להבין אנשים, לבנות יחסים, ולקבל החלטות חכמות בתנאי אי-ודאות.

יעניין אותך לקרוא:   ספר: אומנות העצמי הריק - טרנס וובסטר דויל

מדריך מעשי לניתוח היסטורי

מהעקרונות של דוראנט ניצור כלי מעשי שיכול לסייע בכל תחום בחיים, לזהות את המגמות וליצור תכנית פעולה בהתאם.

שלב 1: זיהוי הכוחות הבסיסיים
כל מצב מורכב נובע מהשפעה של מספר כוחות בסיסיים. לפני קבלת החלטה, זהה את הכוחות הפועלים:

• כוחות "גיאוגרפיים": מה הסביבה הפיזית או המוסדית? איך היא מגבילה או מאפשרת פעולות שונות?

• כוחות "אקלימיים": איזה שינויים גדולים מתרחשים בסביבה הרחבה? (טכנולוגיה, תרבות, כלכלה)

• כוחות "ביולוגיים": מה המניעים האנושיים הבסיסיים של השחקנים המעורבים? (ביטחון, הכרה, שליטה, צמיחה)

דוגמה מעשית: מנהל החושב על שינוי תהליך עבודה יזהה את הגבלות המשרד (גיאוגרפיה), את המגמות הטכנולוגיות (אקלים), ואת הפחדים של העובדים מהשינוי (ביולוגיה).

שלב 2: חיפוש דפוסים דומים
לכל מצב יש תקדימים היסטוריים. חפש מצבים דומים - באותו ארגון בעבר, בארגונים אחרים, או אפילו בהיסטוריה הרחבה:

• מה קרה במצבים דומים?

• איזה פתרונות עבדו ואיזה לא?

• מה היו התוצאות הלא מכוונות?

דוגמה מעשית: חברת טכנולוgiה החושבת על מעבר לעבודה היברידית יכולה ללמוד מחברות שעשו מעבר דומה, מהצבא (שמשלב פעילות בבסיס ובשטח), ואפילו מהאופן שבו הסגר בקוויד השפיע על פרודוקטיביות.

שלב 3: הבנת המחזור
כל מערכת נמצאת בשלב מסוים של מחזור החיים שלה:

• האם זה שלב התחלה (צמיחה מהירה, חוסר יציבות)?

• שלב בגרות (יציבות, תהליכים מבוססים)?

• שלב הזדקנות (קשיחות, התנגדות לשינוי)?

ההחלטות הנכונות תלויות בשלב המחזור. פעולות שמתאימות לארגון צעיר עלולות להזיק לארגון בוגר, ולהיפך.

שלב 4: ניתוח האיזונים
כל החלטה כרוכה באיזונים בין ערכים מתחרים:

• צדק מול יעילות

• חירות מול ביטחון

• חדשנות מול יציבות

• קצר טווח מול ארוך טווח

זהה את האיזונים הספציפיים במצב שלך והחלט במודע איפה לשים את הדגש.

שלב 5: צפיית תגובות
כל פעולה יוצרת תגובה נגדית. השתמש בהבנה של הטבע האנושי כדי לצפות:

• מי יפסיד מהשינוי וכיצד הוא עלול להתנגד?

• איזה תוצאות לא מכוונות עלולות להתרחש?

• איך לתכנן מענה לתגובות הצפויות?

שלב 6: בניית גמישות
בהתבסס על הבנה שהעתיד בלתי צפוי, בנה לתוכנית שלך גמישות מובנית:

• יצור נקודות ביקורת לבדיקת ההתקדמות

• הכן תרחישים חלופיים למקרה של שינויים

• שמור על יכולת לחזור בהחלטות שלא עובדות

שלב 7: למידה מהביצוע
כל החלטה היא ניסוי. תעד את התוצאות, נתח את ההפתעות, והפק לקחים לעתיד. זה מה שהופך אותך מצרכן של היסטוריה ליוצר שלה.

הגישה הזו אינה מבטיחה הצלחה מושלמת, אין דבר כזה. אבל היא מבטיחה החלטות מושכלות יותר, פחות הפתעות לא נעימות, ויכולת להתאושש מהר יותר מטעויות. וכפי שלימד אותנו דוראנט: "הציוויליזציה אינה בירושה; כל דור חייב ללמוד ולרכוש אותה מחדש".

הכלים הללו הם המפתח לרכישה של ידע ושל חוכמה מעשית לחיים בעולם משתנה. 

 

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/