ספר: עושר האומות - אדם סמית

"לא מנדיבות הקצב, האופה או הטבח אנו מצפים לארוחה, אלא משיקולם האינטרסנטי לעצמי שלהם" - אדם סמית'

נכיר את הספר המדובר והמשפיע ביותר על תודעת העולם המערבי הקפיטליסטי, המדגיש את חירות הפרט ושיגשוג אישי וכלכלי, שאף אחד לא קרא. 

סמית' מכוון אל העושר

אדם סמית'. רובנו מכירים אותו כ"אבי הכלכלה המודרנית". אנו מדמיינים אותו, אולי, כפרופסור קפדן מהמאה ה-18, שכותב על מחירים, סחר ותחרות.

סמית' היה פילוסוף מעשי (ולא חשב על עצמו ככלכלן), שהציע לנו לא רק דרך להבין את השוק, אלא גם מפה לניווט במורכבות החיים. ספריו אינם רק על עושר של אומות, אלא על העושר של האדם, היחיד, וכיצד הוא משגשג בקהילה.

נחלץ מכתביו כלים פרקטיים לחיים שלנו כיום. נגלה כיצד רעיונותיו על טבע האדם, על מוסריות, על אינטרס עצמי ועל היד הנעלמה, מתחברים יחד לתפיסת עולם שמשמשת כמדריך לחיים משגשגים.

כיצד ספר על כלכלה מהמאה ה-18 יכול לעזור לנו לבחור קריירה, לנהל מערכות יחסים, ואפילו להבין את הפוליטיקה המודרנית? נגלה שהעושר האמיתי אינו רק בחשבון הבנק, אלא ביכולת להבין, לפעול ולהשפיע על המציאות.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: המדינה הדו ערכית - ארנסט פרנקל

העולם שעיצב את חשיבתו

אדם סמית' לא נולד לתוך עולם של שפע, אלא לתוך עולם של תמורות אדירות. הוא גדל בעיירה קטנה בשם קרקאלדי שבסקוטלנד, במאה ה-18. זו הייתה תקופה של מהפכות, כאשר מכונות קיטור התחילו לשנות את פני התעשייה ורעיונות חדשים על חירות וזכויות אדם התפשטו במהירות. הוא נחשף לאווירה האינטלקטואלית התוססת של עידן הנאורות הסקוטי, שבו הוגים כמו דייוויד יום ופרנסיס האצ'סון העלו שאלות יסוד על טבע האדם, על מוסר ועל הדרך שבה חברות צריכות להתנהל.

מורים אלה לא רק לימדו אותו, אלא עודדו אותו לחשוב באופן ביקורתי ועצמאי. הם הניחו את היסודות לרעיונותיו המאוחרים על כך שחברה משגשגת היא כזו שמעניקה לאזרחיה את החופש לפעול וליצור. סמית' לא פעל בריק; הוא היה תוצר של תקופה ומקום שבו נטען שאפשר לבנות עולם טוב יותר, לא מתוך צווים מלמעלה, אלא מתוך הבנה עמוקה של הפסיכולוגיה האנושית ושל הצרכים של החברה.

"התיאוריה של הרגשות המוסריים"

האם אנחנו יצורים אנוכיים מטבענו, או שמא אנחנו מונעים מתוך רצון לעזור לאחרים? לפני שכתב את ספרו המפורסם על כלכלה, אדם סמית' חקר את השאלה הזו בספרו "התיאוריה של הרגשות המוסריים". הוא טען כי בני אדם מונעים משני כוחות מנוגדים ומשלימים: אינטרס עצמי ואמפתיה (אותה הוא כינה "אהדה").

האמפתיה, לשיטתו, היא לא רק היכולת לחוש את רגשות האחר, אלא צורך טבעי לקבל את אישורם של הסובבים אותנו. צורך זה מביא אותנו לפתח מנגנון פנימי, שסמית' כינה "הצופה חסר הפניות". דמיינו לרגע שמישהו מתבונן על המעשים שלכם בצורה אובייקטיבית לחלוטין. האם הוא היה גאה בכם? זהו הקול הפנימי שמנחה אותנו, ומונע מאיתנו לפעול רק מתוך אנוכיות גרידא. כך, סמית' הראה לנו שמוסריות אינה כפייה חיצונית, אלא תהליך פנימי ומתמשך, המשתרש בתוכנו ומושפע מהקהילה. הוא הניח את היסודות להבנה שמוסריות וכלכלה אינן מנותקות, אלא שלובות זו בזו.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: מדוע הליברליזם נכשל - פטריק דנין

הפיזיוקרטים והמהפכה הרעיונית

בשנים 1764-1766, אדם סמית' עשה הפוגה בקריירה האקדמית ויצא למסע באירופה כמלווהו של הדוכס הצעיר מהנבורו. מסע זה הוביל אותו לפריז, שם פגש את האליטה האינטלקטואלית של צרפת. הוא בילה שעות ארוכות בחברתם של הוגים כמו וולטר ופרנסואה קנה, מנהיג הזרם הפיזיוקרטי.

הפיזיוקרטים האמינו שהעושר היחיד של אומה נובע מהאדמה ומהחקלאות, וכי כל שאר הפעילויות הכלכליות הן שוליות. מהם אימץ סמית' את הרעיון שהמדינה צריכה להתערב כמה שפחות בכלכלה, מדיניות שנקראת "לסה פר" (laissez-faire). אולם, בעוד שהפיזיוקרטים התמקדו רק בחקלאות, סמית' הרחיב את הרעיון הזה לכל הפעילויות הכלכליות, תעשייה ומסחר. הוא הבין שהחדשנות והפרודוקטיביות נובעות מחירות, לא רק מהאדמה.

ההיתקלות ברעיונות הפיזיוקרטיים היוותה נקודת מפנה שגרמה לו לעזוב את הפילוסופיה הטהורה ולצלול אל עולם הכלכלה הפוליטית, מתוך הבנה שהחירות הכלכלית היא מפתח לשגשוג חברתי.

עושר האומות: לא מזהב, אלא סיכות!

כשסמית' החל לכתוב את ספרו המכונן, "חקירה בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות" (1776)  An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations, הוא ידע שהוא צריך להציג הוכחה פשוטה וחד משמעית לרעיונותיו. הוא לא דיבר על תיאוריות מורכבות או מודלים מתמטיים, אלא על דבר יומיומי ופשוט: מפעל סיכות.

סמית' תיאר כיצד עובד בודד, ללא הכשרה, יכול אולי לייצר סיכה אחת ביום, ואולי כמה בודדות במאמץ רב. לעומת זאת, הוא ראה מפעל קטן שבו כל עובד מתמחה במשימה אחת: מישהו אחד מושך את החוט, אחר מחליק אותו, שלישי חותך, ורביעי משייף את הקצה. בשיטה זו של חלוקת עבודה, עשרה עובדים יכולים לייצר יחד עשרות אלפי סיכות ביום!

הדוגמה של מפעל הסיכות היא המודל הדידקטי המרכזי שדרכו סמית' הוכיח את כוחה של ההתמחות. הוא הראה כי עושרה האמיתי של אומה אינו נמדד במטבעות זהב, אלא ביכולתה לייצר שפע של מוצרים ושירותים שמשפרים את חיי האזרחים. תחשבו על העולם המודרני: מומחים בתכנות, ביו-טכנולוגיה או שיווק, כל אחד מהם מתמחה ב"סיכה" שלו, וכולם יחד מייצרים שפע וחדשנות שאין להם אח ורע בהיסטוריה.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: על אסטרטגיית על - ג'ון לואיס גדיס

כוחה הבלתי-נראה של "היד הנעלמה"

אם הייתם שואלים את סמית' מהו הכוח המניע העיקרי של השוק, הוא היה אומר לכם שזהו האינטרס העצמי. אבל כיצד תאוות הבצע של הפרט יכולה להועיל לחברה כולה? כאן נכנס לתמונה המושג המפורסם ביותר שלו, "היד הנעלמה". זו אינה תיאוריה מיסטית או קסם כלשהו, אלא מטאפורה לכוחה של תחרות בשוק חופשי.

תחשבו על יצרן נעליים. המטרה שלו היא לא לספק נעליים לעולם, אלא להרוויח כסף. כדי להצליח, הוא חייב להתחרות ביצרנים אחרים. כדי לשרוד ולהרוויח, הוא נאלץ לייצר נעליים איכותיות, לחדש, ולהציע אותן במחיר הוגן. כך, מבלי שהתכוון לכך, הוא משרת את האינטרס של הציבור. היד הנעלמה היא הכוח הכלכלי שמנחה את היצרנים והצרכנים לפעול בדרך זו. היא הופכת את האינטרס העצמי של הפרט למנוע של צמיחה ושגשוג עבור החברה כולה, והיא משמשת כמנגנון יעיל להקצאת משאבים וליצירת שפע לטובת הכלל.

מרקנטיליזם ונזקיו

בזמנו של סמית', רוב מדינות אירופה פעלו על פי תפיסה כלכלית שנקראה מרקנטיליזם. המרקנטיליזם התבסס על רעיון פשוט אך שגוי: עושרה של אומה נמדד בכמות הזהב והכסף שהיא אוגרת. כדי לצבור את המתכות היקרות הללו, ממשלות הגבילו את היבוא באמצעות מכסים והגנו על תעשיות מקומיות מפני תחרות חיצונית. המטרה הייתה לייצא כמה שיותר ולייבא כמה שפחות, מתוך אמונה שהסחר הוא משחק סכום אפס שבו אחד מרוויח על חשבון השני.

סמית' ראה בגישה זו אשליה מסוכנת. הוא טען שהגבלת הסחר פוגעת ביעילות הכלכלית ובצרכנים, שמקבלים מוצרים יקרים ופחות איכותיים. במקום להגביר את העושר, המדיניות המרקנטיליסטית מובילה לסטגנציה ולסכסוכים. סמית' הציע מודל נגדי: סחר חופשי. הוא טען כי כאשר כל אומה מתמחה במה שהיא טובה בו, ומחליפה מוצרים אלה עם אומות אחרות, התוצאה היא שפע גדול יותר לכל המעורבים. חירות כלכלית, ולא הגבלות, היא המפתח לצמיחה, לחדשנות ולשיתוף פעולה בינלאומי.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: אומנות העצמי הריק - טרנס וובסטר דויל

הגבולות של השוק: תפקיד הממשלה

רבים טועים לחשוב שסמית' היה תומך באנרכיה, וכי הוא האמין שאין כל צורך בממשלה. זוהי טעות חמורה. סמית' טען שדווקא כדי שהשוק יוכל לתפקד כהלכה ולהניב שגשוג, עליו לפעול בתוך מסגרת ברורה ואיתנה שרק ממשלה יכולה לספק.

הוא הגדיר שלושה תפקידים חיוניים וברורים לממשלה: הראשון הוא הגנה על החברה מפני אלימות ופלישה של אומות אחרות. השני הוא אכיפת חוק וצדק, כלומר, הגנה על כל אזרח מפני פגיעה או דיכוי של אזרחים אחרים. והשלישי הוא מימון תשתיות ציבוריות שאינן יכולות להיבנות על ידי גורם פרטי, כמו כבישים, גשרים, נמלים ואפילו מוסדות חינוך בסיסיים.

תפקידים אלו אינם מתחרים בשוק, אלא משמשים לו כקרקע יציבה. כמו יסודות של בניין, הם מאפשרים לעסקים פרטיים ולפרטים לפרוח ולשגשג. סמית' הבין כי חירות כלכלית אינה יכולה להתקיים בחלל ריק, אלא דורשת מסגרת משפטית וביטחונית חזקה. הוא הדגיש את האיזון העדין בין חופש הפרט לבין מסגרת הממשל, איזון שהוא תנאי הכרחי לעושר וחירות.

שילוב מנצח: כלכלה ומוסריות

אנו נוטים לראות את אדם סמית' כאיש בעל שתי פנים: מצד אחד, הפילוסוף של "הרגשות המוסריים" שדיבר על אמפתיה ומוסר, ומצד שני, הכלכלן של "עושר העמים" שקידש את האינטרס העצמי. אך בפועל, סמית' ראה בשני הספרים הללו יחידה שלמה, כשכל אחד מהם אינו יכול להתקיים ללא השני. ה"יד הנעלמה" מסוגלת להניב שפע רק כאשר היא פועלת בתוך מסגרת מוסרית של "הצופה חסר הפניות".

השוק החופשי אינו חלל ריק שבו פועלים רק כוחות רציונליים וקרים. הוא זירה חברתית מורכבת, המבוססת על אמון הדדי. יצרן שמרמה את לקוחותיו עשוי להרוויח בטווח הקצר, אך יאבד את המוניטין שלו ויפסיד בטווח הארוך. הסיבה לכך היא שהצרכנים, המונעים לא רק משיקולים כלכליים אלא גם מ"הצופה הפנימי", מצפים ליושר ולשקיפות.

כאשר חברה מעריכה יושר, עמידה בהבטחות ואחריות אישית, היא יוצרת תשתית חזקה שממריצה את השגשוג הכלכלי. סמית' האמין כי מוסריות היא לא רק בונוס, אלא תנאי הכרחי. ללא אמון בין סוחרים, ללא יושרה מצד יצרנים וללא אחריות בסיסית, השוק קורס. ברוח זו, עושר אמיתי מתגלה כשילוב של שגשוג כלכלי ומוסריות אנושית, כששני המרכיבים מזינים ומחזקים זה את זה באופן מתמיד.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: לקחי ההיסטוריה - ויל ואריאל דוראנט

מדריך להגדלת העושר והחירות

איך נוכל לתרגם את רעיונותיו העתיקים של אדם סמית' למדריך לחיים של המאה ה-21? הרעיונות שלו לא נועדו רק לכלכלנים, אלא לכל אחד מאיתנו. הם מספקים לנו כלים מעשיים לניווט בעולם מורכב, תוך הבנה כיצד להגדיל לא רק את העושר הפיננסי שלנו, אלא גם את החירות והסיפוק האישי.

התמחות אישית
סמית' הראה שכאשר מתמקדים במשימה אחת, הופכים יעילים יותר. בחיים האישיים, משמעות הדבר היא לזהות את הכישרונות והיכולות הייחודיות שלנו ולפתח אותם. במקום להיות "כל יכול", התמחות בתחום אחד תאפשר לנו ליצור ערך רב יותר עבור אחרים, ובתמורה, להרוויח יותר. תחשבו על בחירת קריירה, לימוד שפה חדשה או פיתוח מיומנות ספציפית - כל אלה הן דרכים ליישם את עיקרון חלוקת העבודה על עצמנו.

הבנת האינטרס העצמי
היד הנעלמה מלמדת שהאינטרס העצמי של האחר יכול להיות מנוף להצלחה שלנו. במקום לראות בכל יחסים עסקיים או חברתיים כמאבק, נוכל לנתח את המניעים של הצד השני וליצור שיתופי פעולה שיועילו לשני הצדדים. הצעה לשותף עסקי, הסכם עם שותף לדירה או אפילו משא ומתן על שכר - כל אלה הם מצבים בהם הבנת האינטרס העצמי של הזולת מאפשרת לנו להגיע לפתרון טוב יותר עבור כולם.

הקשבה ל"צופה הפנימי"
הצופה חסר הפניות הוא הקול המוסרי, המנחה לקבל החלטות לא רק על בסיס רווח, אלא על בסיס יושרה וצדק. בחיים האישיים, זה אומר לבחון את המעשים שלנו לאור הערכים שלנו, ולשאול: "האם זה הדבר הנכון לעשות?" הקשבה לקול זה מחזקת מערכות יחסים, בונה אמון ומקנה סיפוק עמוק יותר מכל רווח חומרי.

השקעה בתשתיות אישיות
כמו שממשלה חייבת להשקיע בכבישים ובחינוך כדי שהכלכלה תפרח, כך גם אנחנו חייבים להשקיע בתשתיות האישיות שלנו. השקעה בידע באמצעות קורסים, קריאה ולמידה, השקעה בבריאות הפיזית והנפשית, ובמיוחד, בניית רשת קשרים חברתית חזקה, אלה הם "כבישי העושר" שלנו. הם אלה שיאפשרו לנו לפעול ביעילות, לשתף פעולה עם אחרים ולשגשג בטווח הארוך.

יעניין אותך לקרוא:    שיר: בלה צ'או - והתנגדות לדיכוי

אל העושר בדרכו של סמית'

אדם סמית' היה פילוסוף מעשי, שהאמין כי החירות והשפע הם תוצאה של הבנה עמוקה של טבע האדם. מורשתו אינה רק אוסף של רעיונות תיאורטיים, אלא מדריך לחיים שלמים. רעיונותיו על התמחות, אינטרס עצמי, היד הנעלמה, והצופה חסר הפניות הם כולם כלים מעשיים, שבאמצעותם אנו יכולים לנווט בעולם.

הם מלמדים אותנו שכאשר אנו פועלים ביושרה, מתוך הבנה של האחר ועם נכונות ליצור ערך, אנו מגדילים לא רק את הרווחה שלנו, אלא גם תורמים לשגשוג הקולקטיבי.

"היד הנעלמה" הופכת מכוח כלכלי לכוח מניע בחיים, המבטיח שכאשר אנחנו הולכים בדרך של יושר ונדיבות, אנו מוצאים עושר אמיתי, לא רק בכיס, אלא בלב ובנפש.

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/