מאמר: מניפסט הסייבורג - דונה הראוואי

"במקום לחצוץ בין אדם למכונה, יש למזג ביניהם לכדי ישות חדשה ורדיקלית" - דונה הארוואי

החיבור שלנו עם טכנולוגיה משפיע על כל היבט בחיינו, לטוב ולרע, כפי שהציגה דונה האראוואי במאמרה, מניפסט הסייבורג, כבר ב-1985.

מניפסט הסייבורג

דונה ג'ין הארוויי Donna Jeanne Haraway, פרופסור אמריטה להיסטוריה של התודעה ולימודי פמיניזם באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז, נולדה בשנת 1944 בקולורדו. לאורך הקריירה האקדמאית שלה, הארוויי התמקדה במחקר הביקורתי של קשרים בין מדע, טכנולוגיה ופמיניזם, תוך שילוב בין תחומים שונים כמו ביולוגיה, פילוסופיה והיסטוריה של המדע. מהלך זה הפך אותה לאחת ההוגות המרכזיות של תנועת הסייברפמיניזם ולמוכרת במיוחד הודות לחיבור הביקורתי והחדשני שלה על האופן שבו המדע והטכנולוגיה מעצבים את החברה והזהות שלנו.

בשנת 1985 פרסמה הארוויי את "מניפסט הסייבורג" "A Manifesto for Cyborgs: Science, Technology, and Socialist-Feminism in the 1980s", מאמר פורץ דרך שהשתמש בדימוי הסייבורג, יצור חצי אדם, חצי מכונה, כאמצעי להתמודדות עם הכלאה עמוקה בין הביולוגיה לטכנולוגיה, ומציע תפיסת זהות חדשה שמעבר לדיכוטומיות הישנות של זכר-נקבה, גוף-מכונה, טבע-תרבות. המניפסט הציג ביקורת חריפה על הקפיטליזם, דיכוי מגדרי ומוסכמות חברתיות, והציע חזון לשוויון ולחירות דרך אימוץ ההיברידיות הזו כדרך חשיבה ושינוי חברתי.

ההשפעה של מניפסט הסייבורג ממשיכה להתגלגל ולהתעצם עד היום, בעיקר בתחומי התרבות הפמיניסטית, הטכנולוגיה, והמחקר ביקורת המדע. המונח "סייבורג" הפך לסמל בעולם האקדמי והתרבותי ליצירת מרחב חדש שבו זהויות הן נזילות, רב-ממדיות וללא הגדרות ביולוגיות נוקשות, והטכנולוגיה אינה רק אמצעי אלא חלק אינטגרלי מהאדם המודרני. עבודה זו מוזכרת כתשתית לתפיסות חדשניות של מגדר, זהות, כוח וחדשנות בתחום הפמיניזם והסוציולוגיה.

מניפסט הסייבורג השפיע על הדרך בה אנו מבינים את השפעות הטכנולוגיה על החברה, וממשיך להוות השראה למחשבה ביקורתית ולעשייה פרקטית בעולם המשתנה במהירות סביבנו.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: על אסטרטגיית על - ג'ון לואיס גדיס

החיבור הבלתי נפרד - להיות סייבורג

היום מתחיל בצליל ההתראה הזה, בסמארטפון שמציץ לנו מתחת לכרית. אנחנו פותחים עיניים, בודקים התראות, מקבלים עדכון על מזג האוויר, והכל תוך שניות. זהו רגע כמעט בלתי מורגש שבו המכשיר בידינו הופך להמשך של הגוף, חלק מהעצמי, לא עוד כלי חיצוני אלא עזר שבלעדיו היומיום נדמה כמעט בלתי אפשרי. מיד אחר כך, מפות ניווט מכתיבות לנו את הדרך, שיחות והודעות מתוזמנות מגיעות באלגוריתמים חכמים, לוח השנה מסנכרן פגישות, מוזיקה מותאמת לנפש, מד צעדים עוקב אחר הבריאות. בלי לשים לב, כבר ברור שגם אנחנו, בני אדם רגילים, הפכנו לסוג של סייבורג.

המונח סייבורג מתאר הכלאה בין אורגניזם ביולוגי וטכנולוגיה, שילוב שיוצר ישות חדשה שבה תוספים מהמדע והטכנולוגיה נטמעים בגוף ובתודעה, ומשנים דרכי פעולה, חשיבה וחוויה. אם פעם סייבורג היה דמות מדע בדיוני, היום הוא מציאות: קוצב לב, רגל תותבת, משקפיים, וגם סמארטפון, שעון חכם או אפילו חשבון רשתות חברתיות שכבר נטמעים בזהות שלנו.

המכשירים הטכנולוגיים כבר אינם רק עזרים: טלפון חכם יכול לתפקד כזיכרון חיצוני, כמפה ומדריך, ככלי להרחבת החושים; שעון כושר מודד בריאות בפרטי פרטים; אפליקציות הופכות את הזמן, היחסים והזיכרון לנתונים דיגיטליים. המשמעות, הגבול בין פנימי וחיצוני, אנושי ומכני, מיטשטש עד שמה שפעם נראה זר הופך להיות חלק מה"העצמי". במובן זה, "להיות סייבורג" איננו עניין טכנולוגי בלבד אלא תהליך של השתנות זהותית, שתוך כדי אימוץ הטכנולוגיה באורח חיים, מרחיבה את הגבולות של מה זה אומר להיות אנושי, היום, כאן ועכשיו.

נפילת החומות - הטכנולוגיה מטשטשת גבולות

החיים נחלקו במשך דורות, בין "טבע" ל"תרבות", בין "גבר" ל"אישה", בין "פרטי" ל"ציבורי", דיכוטומיות שהגדירו זהות, תפקיד והשתייכות חברתית. המבט המודרני על המציאות, ובמיוחד בעידן הסייבורג, מערער על החלוקות הבינאריות הללו. עם חדירת הטכנולוגיה לכל תחומי החיים, הגבולות בין עולמות מסורתיים הולכים ומיטשטשים.

לדוגמה העבודה מהבית: בעידן הדיגיטלי שולחן העבודה נמצא בסלון, הילדים ברקע והעבודה זורמת דרך מייל זמין, תוכנות ועידה וטלפונים חכמים. הכניסה הטכנולוגית הביאה לכך ש"הפרטי" נבלע ב"ציבורי", הזהות המקצועית מתמזגת עם המשפחתית, ודפוסי ההתנהלות משתנים בלי הרף. באותו אופן, הרשתות החברתיות יצרו מרחב חדש שבו מגדר, תרבות, שפה ונראות גופנית הופכים לנזילים. אדם יוצר לעצמו פרופיל, לא בהכרח מגדרי, לא בהכרח מבוסס מקום, לעיתים אנונימי, ומנהל שם מערכות יחסים, משתתף בשיח פוליטי וחברתי ומשפיע על התודעה הציבורית והרשתית.

השלכות העידן הזה לא מסתכמות רק בשינוי טכני. מבני הכוח ההיסטוריים מתערערים: נשים וגברים פועלים בחופשיות מעבר לתפקידי מגדר מסורתיים; הגדרה מחדש של עבודות, מנהיגות וחינוך נוצרת מתוך כוח דיגיטלי נגיש לכולם. הזהות הופכת נוזלית – כל אדם יכול לשנות, לעצב ולשכלל את ה"עצמי". התוצאה היא חברה שבה גמישות וזהות פרגמנטית אינן עוד חריגות אלא נורמה חדשה, המאפשרת חירות אישית אך גם מציבה אתגרים של יציבות, שייכות ומתן ערך.

הטכנולוגיה היא מנגנון מהפכני שפורם גבולות מוכרים, מזמן זהויות חדשות ומעניק לכל אדם אפשרות להגדיר את עצמו מחדש, בעולם שבו החומות נופלות בזה אחר זה.הדיכוטומיות הישנות, טבע או תרבות, גבר או אישה, מה שביניהם נחשב ותמיד הובנה כחיץ ברור ומפריד בין מחוזות הזהות האנושית והחברה. לוגיקה בינארית זו עיצבה מבנים חברתיים, חלוקות מגדר ורעיונות על מהות תפקידנו בעולם. אולם בעידן הדיגיטלי המתקדם, חומות אלו קורסות בזו אחר זו, מעורבבות, מתפוררות אל תוך מציאות חדשה של חיבור והכלה.

העבודה מהבית, מושג שלא היה עולה על הדעת לפני דור. וכיום, בזכות טכנולוגיות תקשורת, גבול הבית והמשרד נעלם כמעט לחלוטין. לוח הזמנים גמיש, אנשים עובדים בשעות עבודה של מדינות רחוקות, האפשרות לעבוד בכל שעה ומכל מקום יצרה חירות חדשה; אך גם עירבה את תחום המשפחה והפנאי בעולמות העבודה והשאיפה להצלחה. האישי והציבורי חוברים זה לזה ויוצרים מרחב פרטי-ציבורי חדש, נטול גדרות.

ברשתות החברתיות, הזהות הדיגיטלית היא שרשרת בלתי נגמרת של אפשרויות בחירה ושליטה, מגדר, גיל, ארץ, תפקיד, כל אלה ניתנים לשינוי יומיומי ואינם נובעים עוד מתכתיבים ביולוגיים או תרבותיים. אנשים בונים לעצמם דמויות ופרופילים: לעיתים רב-מגדריים, לעיתים אנונימיים, עם חירות מוחלטת לעצב את העצמי ולהשתחרר ממוסכמות ישנות. זהויות נוזלות, גמישות, סינתטיות, מגדירות את תקופתנו, והסייבורג עליה מדברת הארוויי הוא דימוי הישרדותי וחיוני לעידן הזה.

התוצאה היא פירוק שיטתי של מבני כוח ויחסים חברתיים: אם המגדר אינו קבוע, גם סמכויות ותפקידים מתערערים; אם הגבולות אינם ברורים, גם התשתיות של דיכוי ושליטה נחשפות וניתנות למשא ומתן חדש ופתוח. בעידן זה, מובילים החדשנות והיכולת להשתנות, לא המסורת ולא המחיצות. כך מתאפשרת השתלבות בעולם רב-תחומי ודינמי, המייצר הזדמנויות ללמידה, חיבור ויצירה באופן שלא היה אפשרי בתקופות קודמות. התהליך המתרחש הוא מהפכה אמיתית: פירוק החומות הוא תנאי למהפך תרבותי עמוק ולאפשרות חיים מגוונת וגמישה יותר מתמיד.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: אומנות העצמי הריק - טרנס וובסטר דויל

המשרד הסייבורנטי - הטכנולוגיה משנה את עולם העבודה

מאז ימי המהפכה התעשייתית השתנו פני עולם העבודה בכמה מהפכות דרמטיות. אז, המצאת מנוע הקיטור, מכונות הטווייה והיצור ההמוני יצרו מאות מונים בתפוקה, העבירו אוכלוסיות אדירות מן הכפר אל העיר, ושינו לעד את מבנה השוק, יחסי העבודה והתפקידים החברתיים. מפועלי ייצור אנושיים לבעלי מקצוע טכנולוגיים, מכלכלות חקלאיות לתעשייתיות ומערכות ניהול ריכוזיות, זו הייתה המהפכה הראשונה.

העידן הדיגיטלי, ובעוצמתו בשני העשורים האחרונים, הוביל את העבודה לפריצת גבולות חדשים: במקום משרד פיזי – העבודה מתבצעת ממרחבים וירטואליים, שיתוף פעולה גלובלי מתאפשר בלחיצת כפתור, צוותים מתנהלים מרחוק, והמידע מנוהל בענן ומונגש בזמן אמת לכל דורש. המהפכה הטכנולוגית תרמה להקמת מודלים עסקיים דינמיים, עסקים דיגיטליים ותחומים חדשים, רובוטיקה, פיתוח תוכנה, ניהול מדיה ואנליטיקה, תוך יצירת מקצועות שלא התקיימו בעבר.

בחדרי הישיבות המודרניים, עבודה היברידית, המשלבת נוכחות פיזית ודיגיטלית, הפכה לסטנדרט. ארגונים מדגישים גמישות, אימוץ בינה מלאכותית ואוטומציה בעבודות שחוזרות על עצמן, ושיתוף פעולה בין אדם למכונה, מחשבים ניתוחים פיננסיים, מערכות AI מנפות קורות חיים, רובוטים מנהלים לוגיסטיקה. עובדים נדרשים כיום לא רק לידע טכני, אלא ליכולות אנושיות כמו חשיבה יצירתית, תקשורת ופתרון בעיות, שחיוניות לצד היכולות המכנית והדיגיטלית.

המגמות העתידיות מדגישות תזוזה הולכת וגוברת במבנה העבודה; מקצועות שגרתיים הולכים ונעלמים בעוד מקצועות מורכבים ויצירתיים מתחזקים. ההתפתחות מביאה לא רק יעילות אלא אתגר בניהול הקריירה, מעבר בין תפקידים, השכלה גמישה ומיקרו-תארים הופכים לנפוצים. השוק דורש התאמה מתמדת, נטילת אחריות אישית על התפתחות מקצועית, ושיתוף דינמי בין האדם והטכנולוגיה כבסיס להצלחה.

המשרד הסייבורנטי מייצג עידן שבו הגבולות בין אדם למכונה זורמים ומשרתים זה את זה: המקצועות משתנים, יחסי הארגון מתחדשים, וכוח העבודה נהנה מחופש וגמישות לצד אחריות אישית למקצוע ולמעש.

האהבה בעידן הדיגיטלי - יחסים אישיים בחברה המחוברת

האהבה בעידן הדיגיטלי היא מסע מתחדש במציאות שבה טכנולוגיה היא לא עוד כלי, אלא חלק בלתי נפרד מרקמת היחסים שלנו. הבוקר מתחיל בלייק זוגי, הודעה חמה באפליקציית ווטסאפ וארוחת ערב שמתחלקת בין שיחה מסורתית להתייעצות ברשת. אפליקציות היכרויות, קבוצות פייסבוק, צ'אטים וסרטוני זום יוצרים צורות היכרות ומפגש שלא היו כאן אתמול. הפלטפורמות הדיגיטליות מציעות אינסוף אופני היכרות: מהיכרות שטחית ומיידית ועד לפיתוח מערכות יחסים מורכבות בין אנשים שמעולם לא נפגשו פנים אל פנים.

מצד אחד, פתחה הטכנולוגיה אפשרויות לחיבור מהיר, מעצם היכולת להכיר מישהו מכל מקום בעולם, לייצר דינמיקות שמעבר מגבולות פיזיים. קלות התקשורת מעודדת פתיחות, הפחתת מחסומים, הזדמנות למגוון רב יותר של קשרים, גיוון תרבותי ונגישות לאנשים שבאופן מסורתי לא היו מגיעים לקשר.

אך מתחת לפני השטח, נוצרות גם מגבלות ואתגרים חדשים. התקשורת הדיגיטלית, הודעה קצרה, אימוג'י, פוסט במקום שיחה, אינה מסוגלת להחליף את עומק האינטימיות של שיחה פנים-אל-פנים. איכות השיח נחלשת; אמון בין זוגות משחק תפקיד שונה כשהוא בנוי על מידע פתוח ברשתות. מגע הפך לדיגיטלי, רגשות מתווכים בסמלים ומשקפים אשליה של קרבה. האתגרים המרכזיים הם אשליית חיבור וריחוק אמיתי, עלייה בקנאה ודִיּוּן מפרך על פרטיות, ואפילו התמכרות למסכים שמחליפה לאט את השיחה האנושית.

הדרך להתמודד עם המציאות הדיגיטלית דורשת חכמה רגשית חדשה: קביעת גבולות לשימוש בטכנולוגיה, יצירת זמן איכות בו המסכים מונחים בצד, טיפוח תקשורת פתוחה ועמוקה. ניתן לשלב כלים דיגיטליים לניהול זוגיות, אך חשוב להעדיף רגעים אותנטיים, מפגש אישי וחיזוק האמון. בעידן המחובר באמת, האתגר הוא להישאר נוכח, להעמיק את הקרבה ולזכור שהטכנולוגיה אמנם מקרבת, אך האהבה נשארת אנושית.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: לקחי ההיסטוריה - ויל ואריאל דוראנט

הבית והמשפחה המחוברת - טכנולוגיה בחיי המשפחה

היום במשפחה המודרנית מתחיל עם פתיחת טלפון חכם שמפעיל את מערכת הבית החכם, האור נדלק, תרמוסטט מתאזן, ומכשיר הקפה מתכונן. הילדים מתכנסים לסשן למידה מרחוק בעוד ההורים בודקים דואר אלקטרוני ומעדכנים לוח זמנים דיגיטלי משותף. הטכנולוגיה היא נוכחת בכל רגע, מחוברת ומשפיעה על דינמיקת הבית והקשרים המשפחתיים.

השינוי המרכזי הוא בהתנהלות במרחב ובזמן המשפחתי: טכנולוגיות חכמות מאפשרות נוחות ויעילות, לוחות שנה משותפים, תקשורת מידית בין בני הבית, שליטה מרוחקת על מכשירים, ואפילו בינה מלאכותית שמפקחת על בטיחות הילדים או מסייעת בניהול משימות. אך לצד הנוחות, מתגלים אתגרים בחינוך הדיגיטלי: ילדים מתמודדים עם עולמות וירטואליים מורכבים עם פוטנציאל להשפעות רגשיות וחברתיות, וקיימת חשיבות רבה לפיקוח ולליווי המודע של ההורים בתהליך זה.

הבית החכם משנה את קצב החיים המשפחתי, לפעמים מייצר פערים, למשל בעת שהילדים שקועים במסכים וההורים עסוקים בעבודות מרחוק. הקשר האנושי, זמן האיכות והתקשורת הפנים-אל-פנים מוצאים עצמם מתמודדים עם צרכים מתחדשים והסתגלויות. זהו מאבק מתמיד לאזן בין נוחות טכנולוגית לבין שימור קשר אמיתי, בין זמן ממוקד למשפחה לבין תגובות מיידיות לעולם הדיגיטלי.

כדי להתאים את המשפחה לעידן הדיגיטלי, מומלץ להגדיר זמנים מסודרים לפעילות ללא מסכים, ליצור פעילויות משותפות שאינן תלויות בטכנולוגיה, ולעודד תקשורת פתוחה שתתמוך בלמידה ובהתפתחות הרגשית של כל בני הבית. הטכנולוגיה יכולה להפוך לשותפה אמיתית לחיים טובים ומשפחתיים רק כאשר משתלבת במודע כך שתחזק את הקשר האנושי במקום להחליפו.

הקהילה הוירטואלית - השתייכות וזהות בעידן הרשתות

הקהילה הוירטואלית הפכה לתחליף מרכזי לקהילות המסורתיות, שמרחב הפיזי בהן הולך ומתכווץ. דרך רשתות חברתיות, פורומים ואתרים ייעודיים, אנשים יוצרים מארג קשרים שאינו תלוי במיקום גאוגרפי, אלא במחשבות, ערכים ומטרות משותפות. קהילות אלו מאפשרות השתייכות ועליה במעורבות חברתית גם למי שמרוחק פיזית או שונה תרבותית, ומציעות מרחב התארגנות דינמי ונגיש כמעט לכל אחד.

כוחם של המונים מתבטא בפעילות חברתית ופוליטית מקוונת, שבה קולות רבים נאספים, מתארגנים ויוצרים השפעה. לעיתים, אקטיביזם ברשת מצליח להביא לשינוי ממשי, כמו מחאות חברתיות, גיוס כספים או העלאת מודעות. מצד שני, העולם הדיגיטלי חושף גם לסכנות של בועות מידע, קבוצות סגורות שבהן דעות מתהדקות, קיטוב גובר ויצירת קיטועים חברתיים עמוקים יותר.

קהילות וירטואליות פיזרו את הטריטוריות המסורתיות ויצרו מקומות של שיח פתוח יחסית, בו אפשר לפגוש את "האחר" ללא גבולות המגדר, הלאום והמעמד. התוצרים החברתיים הם מורכבים: מצד אחד, הרחבת הזרם הדמוקרטי והאפשרות להשתתפות מאסיבית; מצד שני, התמודדות עם פוליטיזציה, חוסר היחשפות לדעות מנוגדות, ואפילו מניפולציות טכנולוגיות שמטרתן לפלג ולהנציח מחלוקות.

הקהילות הוירטואליות מזמינות אותנו לשאול מחדש מהי זהות ותחושת השתייכות, ומעמידות למבחן את התפיסות המסורתיות. הן מייצגות עידן של הזדמנויות חדשות לאינטראקציה ולמעורבות אזרחית, לצד אתגרים בלתי רגילים של קיטוב והסתגרות. ניהול מושכל של קהילה דיגיטלית יכול להפוך למנוע של שינוי חיובי ויצירת שיח פורה שמחבר במקום שמפריד.

יעניין אותך לקרוא:    שיר: בלה צ'או - והתנגדות לדיכוי

העצמי המתפתח - זהות אישית בעידן הסייבורג

בעידן הסייבורג, שבו הגבולות בין אדם לטכנולוגיה מטושטשים, מתעוררת הזדמנות מרתקת לפיתוח עצמי ולמידה אישית. המסע מתחיל בהכרה שהטכנולוגיה איננה רק כלי חיצוני אלא שותף לצמיחה, המסייע לנו להבין ולהעצים את עצמנו בדרכים חדשות. באמצעות אפליקציות לניהול בריאות נפשית, מדיטציה דיגיטלית וכלי מעקב עצמי, נפתח מרחב שבו ניתן למדוד, לנתח ולשפר את הבריאות הפיזית והנפשית שלנו ברמה יומיומית ואישית.

כלי מדיטציה דיגיטליים, כמו אפליקציות המציעות תרגולים מודרכים וניטור התקדמות, מאפשרים שילוב בין טכנולוגיה לרוחניות, ומציעים תמיכה אישית לצד חיבור לקהילה וירטואלית של מתרגלים. מעקב כמותי אחר שינה, פעילות גופנית, מדדי סטרס ואפילו מצב רוח מאפשר לקדם מודעות עצמית, לזהות דפוסים וליצור שינויים הרגליים משמעותיים.

הכמותיזציה הזו, המשתלטת על תחומי החיים, מעניקה כוח חדש. עם זאת, יש לזכור כי היא רק חלק ממסע הצמיחה: הידע המספרי והנתונים צריכים להיות בן לוויה לתובנות רוחניות, אמפתיה וקשיבות פנימית. האיזון בין התפתחות טכנולוגית וצמיחה אנושית דורש מודעות שנמצאת מעבר לנתונים גרידא, וכוללת קבלה עצמית ופתיחות לשינויים פנימיים עמוקים.

העצמי המתפתח בעידן הסייבורג אינו יציב וחד-ממדי, אלא דינמי, נזיל ומתמשך, מתעדכן ומתממשק למידע ולכלים חדשים. המסע הוא אישי וייחודי לכל אחד, אך משותף לכולנו הצורך בלמידה מתמדת, הסתגלות ופתיחות. באמצעות השימוש המושכל בטכנולוגיה, ניתן להפוך את המעקב העצמי לתהליך מעצים שמוביל לצמיחה של ממש, חיבור עמוק יותר לעצמי ולסביבה, והעצמה אישית שמתחברת לעידן הטכנולוגי-רוחני בו אנו חיים.

מדריך להעצמה והישגים בהשראת מניפסט הסייבורג

מניפסט הסייבורג של דונה הארוויי מזמין אותנו לחשוב מחדש על זהותנו בעולם סבוך שבו טכנולוגיה וביולוגיה שזורים זה בזה. ההבנה הזו יכולה להפוך לכלי מעשי לזיהוי הזדמנויות וסכנות בסביבה האישית והמקצועית, ולנצלן להעצמה והישגים. המדריך הבא מספק צעדים ברורים ליישום התובנות הללו.

צעד 1: הכירו את הסייבורג שבכם

• הבינו שאתם יצור היברידי: שילוב של יכולות אנושיות וטכנולוגיות המחוברים יחד.

• זהה את הטכנולוגיות שמשפיעות על חייך: מכשירים, אפליקציות, או מערכות שמהוות חלק מהפעילות היומיומית שלך.

צעד 2: נתחו את הגבולות המטושטשים

• זיהוי תחומים בהם הנשברו גבולות ברורים – בין עבודה לבית, בין אישי לציבורי.

• הבן כיצד מגדר, זהות ותפקידים משתנים בסביבה הטכנולוגית.

צעד 3: זיהוי הזדמנויות

• הסתכל על טכנולוגיות ותהליכים חדשים כמכשירים להעצמה: שיפור מיומנויות, גישה למידע, הרחבת רשתות חברתיות.

• חפש הזדמנויות לשיתופי פעולה אדם-מכונה שמייעלים תהליכים ומאפשרים חדשנות.

צעד 4: זיהוי סכנות

• היה מודע לסכנות כגון דיכוי פוטנציאלי, אובדן פרטיות, ואשליות שליטה.

• בדוק האם יש לך נטייה להסתגר ב"בועות מידע" (תיבות תהודה) או ברשתות חברתיות מגבילות.

צעד 5: פיתוח גמישות וזהות נזילה

• אימוץ מנטליות של למידה מתמשכת, הסתגלות לשינויים והכנת עצמך להתמודד עם אתגרים חדשים.

• עבוד על פיתוח זהות מרובת מובנים, המסוגלת לאגוד תכונות שונות ולנוע בנוחות בין סביבות שונות.

צעד 6: בניית שיח פתוח ומודע

• טפח דיאלוגים כנים עם עצמך ועם אחרים המתבססים על שקיפות ופתיחות.

• אשרור גבולות אישיים וקולקטיביים בסביבה טכנולוגית.

צעד 7: תרגול יישום יומיומי

• בצע בקביעות רפלקציה עצמית על ההשפעות הטכנולוגיות על חיי היום-יום.

• יישם שינויים קטנים שמחזקים את השליטה האישית והקולקטיבית שלך.

צעד 8: שמירה על איזון בין טכנולוגיה לאנושיות

• התמקד בשימור קשרים אנושיים ומשמעותיים לצד אימוץ הטכנולוגיה.

• הפעל מודעות לתחושות פנימיות שהטכנולוגיה עשויה להדחיק או להשפיע עליהן.

המניפסט של דונה הארוויי מציע תשתית תיאורטית עשירה המאפשרת לנו להעריך מחדש את מקומנו בעולם משתנה. המדריך מאפשר לתרגם רעיונות אלה לצעדים פרקטיים, שיעזרו לזהות את ההזדמנויות ולהתגונן מפני הסכנות, ולהעצים את עצמך בחיים מלאי אתגרים והזדמנויות טכנולוגיות. בהצלחה במסע האישי שלכם כסייבורג בעידן הדיגיטלי.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: עושר האומות - אדם סמית

מניפסט הסייבורג: מדע, טכנולוגיה, ופמיניזם-סוציאליסטי בסוף המאה העשרים - דונה הראוואי

A Cyborg Manifesto: Science, Technology, and Socialist-Feminism in the Late Twentieth Century Donna Haraway,

(תרגום של חלקים נבחרים) - מתוך https://maarav.org.il

זהו ניסיון לבנות מיתוס פוליטי אירוני הנאמן לפמיניזם, סוציאליזם, ומטריאליזם [. . . .] במרכזה של אֶמונתי האירונית, של חילול הקודש (blasphemy) שלי, עומדת דמותו של הסָייבורג.

הסייבורג הוא אורגניזם קיבְרְנֶטי, הכלאה (hybrid) בין מכונה לאורגניזם, יציר הן של המציאות החברתית והן של הבדיון (fiction). מציאות חברתית היא חוויתם הישירה של יחסים חברתיים. זוהי ההבניה הפוליטית החשובה ביותר שלנו, בדיה (fiction) משנה עולמות. הפמיניזם הבינלאומי הבנה את 'חווית האישה', ובה בעת חשף או גילה את האובייקט הקולקטיבי הקריטי הזה. חוויה זו היא גם הבדיון (fiction) וגם העובדה הפוליטית החשובה ביותר מסוגה. שחרור מתבסס על יצירת מודעות, כמו גם על הבנה יצירתית (imaginative apprehension) של הדיכוי, ולכן גם של אפשרויות התנגדות פוטנציאליות. החומריות של הסייבורג היא זו של בדיון (fiction) ושל התנסות אמיתית, ומשנה את מה שמוגדר כחוויית האישה בסוף המאה העשרים. למרות שזהו מאבק על לחיים ולמוות, הגבול שמפריד בין מדע בדיוני לבין מציאות חברתית הוא רק אשליה אופטית.

המדע הבדיוני העכשווי גדוש בסייבורגים – יצורים שהם בו-זמנית בעלי חיים ומכונות, שמאכלסים עולמות הבנויים על מיזוגים בין הטבעי למלאכותי. הרפואה המודרנית גם מלאה בסייבורגים, בזיווגים (couplings) בין אורגניזמים ומכונות, כאשר כל צד ניתפס כמתקן תקשורת מקדד, עם אינטימיות וכוח שלא נוצרו מתוך ההיסטוריה של המיניות. מין סייבורגי משחזר חלק מהבארוק המיני המשכפל (replicative baroque. . . sex) של שָרָכְים ושל בעלי חיים חסרי חוליות – אמצעי מניעה יפה כנגד הֶטרוסקסיזם. ההתרבות-שכפול (replication) הסייבורגי מנותק ומבותר (uncoupled) מרבייה אורגנית. אמצעי הייצור המודרניים נראים כחלום של עבודת קולוניזציה סייבורגית, חלום שהופך את חלום הבלהות הטיילוריסטי לכמעט אידילי. והמלחמה המודרנית היא אורגיה סייבורגית, המקודדת כ- C3I: פיקוד-שליטה-קומוניקציה-ריגול (command-control-communication-intelligence), עם תג מחיר של 84 ביליון דולר בתקציב הביטחון האמריקאי ב-1984. אני טוענת שהסייבורג הוא בדיון (fiction) הממפה את המציאות הגופנית והחברתית שלנו, ושהוא משאב מחשבתי (imaginative resource) המציע זיווגים פוריים מאד. הביוּפוליטיקה של מישל פוקו היא רק הקדמה רופסת לשדה הנרחב הפתוח של הפוליטיקה הסייבורגית.

זמננו שלנו, בסוף המאה העשרים, הוא זמן מיתי. כולנו קָיימֶרות (chimeras), פיתוחים תיאורטיים ומעשיים של הכלאות (hybrids) של מכונות ואורגניזמים – אכן, כולנו סייבורגים. הסייבורג הוא האונטולוגיה שלנו. הוא מספק את הפוליטיקה שלנו. הסייבורג הוא דימוי מרוכז – של הדמיון כמו גם של המציאות החומרית – שני המוקדים המקושרים אחד לשני – שמָבנים כל אפשרות של תהליך שינוי היסטורי במסורת 'המערבית' של המדע והפוליטיקה: המסורת של קפיטליזם גזעני הנשלט על ידי גברים, על ידי רעיון הקידמה, על ידי ניכוס הטבע כמשאב לייצור תרבות, של שיכפול האני דרך השתקפותו באחר. היחס בין האורגניזם למכונה היווה תמיד מלחמה על גבולות. הסכנות והיתרונות הגלומות במלחמת גבולות זו טמונות בשטחי הייצור (production), השכפול החברתי/הרבייה (reproduction), והדמיון. טקסט זה הוא ארגומנט למען ההנאה מן הבלבול והטשטוש של גבולות, ובו בזמן, קריאה לאחריות בקשר לבנייתם. זהו גם ניסיון לתרום לתרבות ולתיאוריה של הפמיניזם-הסוציאליסטי, באופן פוסט-מודרני, במודָליות א-נטורליסטית, ומתוך המסורת האוטופית המדמיינת עולם ללא מגדר – שהוא אולי עולם בלי בריאה, אבל גם אולי עולם ללא אחרית הימים. התגלמותו של הסייבורג נמצאת מחוץ להיסטוריה של הגאולה. הוא גם אינו מקצה את זמנו לפי מעגל העונות האדיפאלי, מנסה לאחות את הפילוג המגדרי הכואב דרך אוטופיה אוראלית-סימביוטית, או באפוקליפסה פוסט-אדיפאלית [. . .]. בעולמות הסייבורג, המפלצות הכי מאיימות ואולי גם הכי מבטיחות מגולמות בנרטיבים א-אדיפאליים, עם הגיון אחר של דיכוי, אשר עלינו להבינו כדי לשרוד.

הסייבורג הוא יצור בעולם פוסט-מגדרי. אין לו קשר עם ביסקסואליות, סימביוזה פרה-אדיפאלית, עבודה ללא ניכור, או לפיתויים אחרים של השלם האורגאני הנוצר דרך האינטגרציה המוחלטת של החלקי(ם) לכדי אחדות עילאית. במובן מסוים לסייברוג אין מיתוס בריאה במובן המערבי – אירוניה אחרונה, משום שהסייבורג הוא גם הטֶלוס האפוקליפטי הנוראי של ההשתלטות העולה של האינדיבידואציה המופשטת, השלמות האולטימטיבית של האני, המנותק מכל תלות, כמו אסטרונאוט בחלל החיצון. סיפור בריאה במובנו 'המערבי' ההומניסטי, מתבסס על המיתוס של אחדות מקורית שלמה/מושלמת של אושר ואימה שמייצגת האימא הפאלית, אשר ממנה כל בני האדם נידונים להיפרד. המשימה של התפתחות אינדיבידואלית ושל התפתחות היסטורית, שני המיתוסים רבי-העוצמה אשר מובעים בתפיסתנו באופן החזק ביותר דרך הפסיכואנליזה והמרקסיזם [. . .] מתבססים – בהמשגתם את העמל האנושי ואת האינדיבידואציה והתהוות הזהות המגדרית – על נרטיב שבתחילתו ניצבת אחדות ראשונית ואשר מתוכה שוני ואחרות (difference) חייבים להיות מיוצרים ומגויסים לתוך דרמה של שליטה הולכת ומתגברת על האישה/טבע. הסייבורג פוסח על פרק הפתיחה של האחדות הראשונית, ועל הזדהות עם הטבע במובנה המערבי. זו היא ההבטחה הממזרית והבלתי חוקית (illegitimate) של הסייבורג, שיכולה אולי להוביל לחתירה כנגד הטֶלאולוגיה שלו כ'מלחמת הכוכבים'.

הסייבורג מחויב נחרצות לחלקיות, אירוניה, אינטימיות ופרברסיות. הסייבורג הוא אופוזיציוני, אוטופי, ולגמרי חסר תמימות. ללא ההבניה על בסיס הניגוד שבין הציבורי לפרטי, הסייבורג מגדיר קהילה (polis) טכנולוגית המתבססת לפחות בחלקה על מהפכה חברתית בתוך כלכלת הבית. הטבע והתרבות מעובדים מחדש, כאשר כל אחד מהם מפסיק להיות המשאב לניכוס (appropriation) או להכלת (incorporation) השני. היחסים הבונים את השלם מחָלַקים, כולל קוטביות (polarity) ושליטה היררכיות, הם סוגיה פתוחה בעולמם של הסייבורגים. שלא כמו התקווה של מפלצתו של דוקטור פרנקנשטיין, הסייבורג איננו מצפה מאביו שיצילו דרך שיחזורו של הגַן – דרך פיברוקה (fabrication) של בת-זוג הטרוסקסואלית – כדי להגיע לשלמות [. . .]. הסייבורג לא חולם על קהילה המבוססת על מודל המשפחה האורגנית – אפילו לא על כזו שאינה כוללת את הפרויקט האדיפאלי. הסייבורג לא יזהה את גן עדן – הוא לא נוצר מבוץ ולא יכול לחלום על חזרה לאפר ועפר. זאת אולי הסיבה שאני רוצה לראות אם הסייבורג יכול לחתור תחת ולשבש (subvert) את האפוקליפסה של החזרה, כעפר רדיואקטיבי [. . .]. סייבורגים אינם בעלי אמונה ואינם רוחשים כבוד; הם אינם זוכרים את הקוסמוס. הם זהירים לגבי הוליסטיות, אבל תאבים לקשר – נדמה שיש להם חוש טבעי לפוליטיקה קואליציונית ללא מפלגה מובילה. הבעיה הראשונה במעלה עם הסייבורגים, כמובן, היא העובדה שהם הצאצאים הממזרים של מיליטריזם וקפיטליזם פטריארכאלי, שלא לדבר על המדינות הקומוניסטית. אולם ממזרים, לרוב הינם חסרי נאמנות באופן מודגש כלפי אבותיהם. הרי אבות אינם משהו הכרחי עבור ממזרים [. . . .].

אני רוצה להצביע עכשיו על שלושה מקרי קריסת-גבולות (boundary breakdowns) מכריעים שמאפשרים את האנליזה הפוליטית-בדיונית (פוליטית-מדעית) הזאת. הראשון הוא העובדה שבסוף המאה העשרים, בקהילה המדעית, הגבולות בין אדם וחיה נפרצו באופן יסודי. שרידיהם האחרונים של ייחודיי האדם לעומת החיה כבר מזוהמים (polluted), ואת המרחבים בהם עדיין שורדים ייחודים אלו אין להגדיר אלא כגני חיות ושעשועים. השימוש בשפה, השימוש בכלים, מערכות חברתיות, תופעות קוגניטיביות – דבר כבר אינו יכול לקבוע באופן משכנע את ההפרדה בין האדם לחיה. והרבה אנשים כבר לא מרגישים יותר את הצורך בגבול שכזה. אכן, הרבה מזרמי הפמיניזם רואים בחיוביות את ההנאה מקשרים בין אנשים ליצורים חיים אחרים. התנועות בעד זכויות בעלי החיים אינן תנועות שמכחישות בצורה אירציונאלית את ייחודיות האדם. נהפוך הוא, רעיונותיהן נובעים מהבנה צלולה לגבי הגשרים שחוצים את קו הגבול – שפג תוקפו – בין הטבע והתרבות. בשתי המאות האחרונות הביולוגיה והתיאוריה האבולוציונית, יצרו בו-זמנית את האורגניזמים המודרניים כמושאים של ידע מדעי, ושחקו את הקו המפריד ביו האדם לחיה לכדי עקבה עמומה שניכרת רק בוויכוחים אידיאולוגים או מקצועיים בין מדעי החיים למדעי החברה [. . . .].

[. . .] ישנה כאן אפשרות לפעילות נרחבת לאנשים בעלי מודעות פוליטית רדיקלית, להתערב באופן שבו הגבול הפרוץ הזה מוגדר ומומשג. במיתוסים, דמות הסייבורג מופיעה בדיוק בנקודות הגבול שבהן ההבדל בין האדם לחיה נפרץ. רחוקים מלאותת על בניית חומה מפרידה בין בני אנוש לכל שאר היצורים החיים, הסייבורגים מייצגים זיווגים (coupling) הדוקים, מטרידים ומענגים בין האנושי לחייתי. לחייתיות יש מעמד חדש במעגלי הנישואים והחליפין הללו.

ההבחנה הדולפת השנייה היא זו בין החיה-אדם (האורגניזם) לבין המכונה. מכונות טרום- קיברנטיות היו פרוצות לרוחות רפאים: תמיד הייתה רוח האפשרות של רוח הרפאים בתוך המכונה (the spectre of the ghost in the machine). דואליזם זה היבנה את הדיאלוג בין המטריאליזם לאידיאליזם הפילוסופי, אשר הוסדר על ידי הצאצא הדיאלקטי שקראו לו, על פי העדפה כזאת או אחרת, רוח (spirit) או היסטוריה. אולם באופן בסיסי, המכונות של אז לא נעו בעצמן, לא עיצבו את עצמן, ולא היו בעלות אוטונומיה. הן לא יכלו להגשים את החלום הטכנולוגי הגברי, רק ללגלג עליו. הן לא היו גברים במובן של עיצוב עצמם (they were not man, an author to himself), אלא רק קריקטורות של חלום הרבייה הגברי. לחשוב אחרת מזה היה יכול להיתפס רק כפרנואידי. בהווה, כבר איננו בטוחים בכך. המכונות של שלהי המאה העשרים הפכו למעורפלים את ההבדלים בין הטבעי למלאכותי, בין גוף לנפש, בין התפתחות פנימית לבין עיצוב חיצוני, כמו גם הבחנות רבות אחרות ששימשו להבדיל בין אורגניזמים ומכונות. כיום, המכונות שלנו הן בעלות חיוניות מפתיעה, בעוד אנו מוצאים את עצמנו חסרי חיוניות באופן מדאיג.

[. . .] אין ספק שאסטרטגיות פוסט-מודרניות, כמו מיתוס הסייבורג שלי, חותרות תחת וממוטטות שלמויות אורגניות מגוונות מאד, למשל: השיר (poem), התרבות הפרימיטיבית או האורגניזם הביולוגי. בקיצור, הוודאות לגבי מה שנחשב כטבע, כמקור לתובנה ולתמימות, נהרסה, כנראה, באופן קטלני. כך אובדת הלגיטימציה הטרנסנדנטית (transcendent) לפרשנות, ואיתה האונטולוגיה ששימשה כבסיס לאפיסטמולוגיה המערבית. אולם התחליף איננו ציניות או חוסר אמונה, כמו למשל אחת מהגרסאות של קיום (existence) מופשט שמציע הדטרמיניזם הטכנולוגי, שבו 'המכונה' מביאה לכיליונו של 'האנושי' [. . . .]. מה יהיה טיבם של הסייבורגים היא שאלה רדיקלית, והתשובות לכך הן עניין קיומי. גם לשימפנזים וגם לעצמים מלאכותיים (artifacts) ישנה פוליטיקה, אז מדוע לא גם לנו? [. . .].

ההבדל השלישי הוא תת-שדה של ההבדל השני: הגבול בין חומריות לחוסר חומריות נעשה מאד לא ברור בשבילנו. ספרי מדע פופולאריים על תיאוריית הקוונטים וחוק אי-הודאות [. . .] הם סמן לשינוי רדיקלי בהטרוסקסואליות הלבנה האמריקאית: המסקנות שלהם שגויות, אולם התמקדותם בנושא עצמו נכונה. המכונות העכשוויות הן באופן יסודי (quintessentially) מתקנים מיקרו-אלקטרוניים. הם נמצאים בכל מקום, אבל הם בלתי נראים. הטכנולוגיה העכשווית היא אלוהות חדשה וחסרת אחריות, הלועגת לאוניברסאליות ולרוחניות של האב/האל (the Father). צ'יפ הסיליקון הוא משטח כתיבה שנחרט בקנה מידה מולקולארי, ומופרע רק על ידי הרעש האנרגטי של אטומים – ההתערבות האולטימטיבית נגד סגירת חשבונות במלחמה אטומית. כתב, כוח וטכנולוגיה הם שותפים עתיקים בסיפורם אודות מקורות הציביליזציה המערבית, אולם המזעור שינה את הצורה בה אנו חווים מכניזציה. המזעור, הסתבר, הפך לעניין של כוח, [. . .] לסיכון עילאי, כמו טילי שיוט. [. . . .] המכונות המשוכללות ביותר שלנו עשויות מאור השמש. הן קָלות כמו אור (light) ונקיות, משום שהן מופעלות על-ידי אותות, גלים אלקטרומגנטים, כלומר הן מתבססות על ספקטרום הקרינה והן קלות (light) לנשיאה ולניידות באופן יוצא דופן [. . .]. בני אדם, עם החומריות האטומה שלהם רחוקים מלהיות כה נזילים. הסייבורגים הם אֶתר, זו היא התמצית והמופת (quintessence) שלהם.

התפוצה העצומה וחוסר הנראות של הסייבורגים, היא בדיוק הסיבה שמכונות האור האלו כל כך קטלניות. קשה לזהותן הן ברמה החומרית והן ברמה הפוליטית. הן מכונות של מודעות, או של הסימולציה של מודעות. הן מסמנים צפים (floating signifiers) הנישאים במשאיות על פני אירופה, אשר נחסמים באופן אפקטיבי ביותר על ידי מארג הכישופים של נשות גרינהם (Greenham) המותקות (displaced) והכה לא-טבעיות – אשר יודעות כיצד לקרוא את רשתות הכוח הסייבורגיות באופן כה מוצלח. זאת לעומת איגודי העובדים המיליטנטים עם הפוליטיקה הזכרית (masculinist politics) הישנה שלהם ועם ציבור תומכיהם הטבעי שצריך את מקורות הפרנסה שהתעשיות הצבאיות מציעות. בסופו של דבר המדע 'הקשה' ו'המאתגר' ביותר הוא זה שעוסק בשטחים שבהם טשטוש הגבולות הוא העז ביותר: מתמטיקה טהורה, נפש (spirit) טהורה, C3I [פיקוד-שליטה-קומוניקציה-ריגול], קריפטוגרפיה ושמירתם של סודות רבי-עוצמה. המכונות החדשות הן נקיות וקלות [light] כל כך. המהנדסים שלהם הם עובדי שמש [sun-worshippers] המתווכים מהפכה מדעית חדשה הקשורה לחלום הלילי של חברה פוסט-תעשייתית. [. . . .]

כך מיתוס הסייבורג שלי, הוא מיתוס על הפרתם ופריצתם של גבולות (transgressed boundaries), מיזוגים רבי עוצמה ואפשרויות מסוכנות אשר אנשים פרוגרסיביים אולי יחקרו (explore) כחלק מעבודתם הפוליטית ההכרחית. אחת מהנחות המוצא שלי היא שרוב הסוציאליסטיות/ים והפמיניסטיות/ים [. . .] רואות/ים בתפקידים החברתיים, בנוסחאות הסימבוליות ובחפצים החומריים הקשורים 'לטכנולוגיה גבוהה' ולמדע, את העמקת הדואליות בין גוף לנפש, חיה ומכונה, אידיאליזם ומטריאליזם. מהאדם החד-מימדי של מרקוזה (1964) למותו של הטבע של מרצ'נט (1980), המשאבים האנליטיים שפותחו על-יד הוגים פרוגרסיביים התעקשו על השתלטותה ההרסנית של הטכנולוגיה, בעוד הם קוראים לנו לחזור אל השלם האורגאני המדומיין כדי לשלב את התנגדויותינו הפוליטיות השונות. הנחה נוספת שלי היא שהצורך ביצירת אחדות בין האנשים המנסים להתנגד להשתלטות הגלובלית הריאקציונרית אף פעם לא הייתה כה דחופה. אולם שינוי פרברטי קטן בפרספקטיבה עשוי לאפשר לנו דרכים טובות יותר להיאבק על המשמעות, כמו גם על אופני הכוח והעונג, המתקיימים בחברות בעלות תיווך טכנולוגי אינטנסיבי.

מפרספקטיבה אחת עולם סייבורגי מייצג את התפשטות גריד הבקרה/שליטה (grid of control) על פני כדור הארץ כולו: הוא מייצג את ההפשטה המוחלטת המגולמת (embodied) במלחמת הכוכבים האפוקליפטית, הנערכת תחת השם 'הגנה'. הוא מייצג את הניכוס הסופי של גוף האישה באורגיה הגברית של המלחמה [. . .]. מנקודת המבט השונה, עולם סייבורגי יכול להוות עולם חי של חוויות חברתיות וגופניות, שבו אנשים אינם חוששים מהזיקה (kinship) שלהם לחיות ומכונות, ואינם מפחדים מנקודות מבט שהן חלקיות באופן תמידי, או מנקודות מבט סותרות. המאבק הפוליטי הקריטי הוא לראות בו-זמנית את שתי הפרספקטיבות, משום שכל אחת מהן חושפת השתלטויות כוחניות ואפשרויות התנגדות שאין באפשרותנו לראות מנקודות המבט האחרת. אכן, נקודת מבט יחידה יוצרת אשליות גרועות יותר מראיה כפולה או ממפלצות בעלות ראשים רבים. איחודים סייבורגים הם מפלצתיים וחסרי לגיטימיות, אולם במצבנו הפוליטי הנוכחי, אנו בקושי יכולים לקוות למיתוס בעל עוצמה גדולה יותר של התנגדות, ושל קישורים וזיווגים חדשים (recoupling) כמו זה של הסייבורג. [. . . .].

תרגום הקטעים ממניפסט הסייבורג: זיו נאמן

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/