ספר: הגן האנוכי - ריצ'ארד דוקינס

"המין האנושי הוא תוצאה של תהליך עיוור ולא מודע" - ריצ'ארד דוקינס

מתופעות אלטוריזם ועזרה לאחר ועד ל-מימים וויראליים שמצחיקים או מעצבנים, הגן האנוכי מאת ריצ'ארד דוקינס חושף את האבולוציה של הדברים.

גנים אנוכיים

כשאתם חושבים על רעיון שהתפשט במהירות, מה עולה לכם לראש?

אולי בדיחה ששמעתם מחבר והפצתם מיד הלאה, טרנד אופנה שכבש את הרחובות, או קטע מוזיקלי ויראלי שהפך ללהיט עולמי בן לילה.

איך זה קורה? איך רעיונות כל כך פשוטים, ולפעמים אפילו חסרי משמעות לכאורה, מצליחים להשפיע על כל כך הרבה אנשים, לפעמים כמעט בלי שהם ישימו לב?

בדיוק כמו שהרעיונות הללו מתפשטים, כך גם התנהגויות מסוימות נראות כאילו הן מדבקות. הן עוברות מאדם לאדם, משפיעות על בחירות ואמונות ועימן גם על חיינו. 

נדבר על הכוח המופלא של התפשטות. מבוסס על ספרו פורץ הדרך של ריצ'רד דוקינס, "הגן האנוכי", ונהפוך את תורת האבולוציה לכלי מעשי ושימושי עבורנו, כדי שנוכל להבין טוב יותר את העולם ואת עצמנו.

חשוף את התובנות המרכזיות מהספר ונספק מדריך מעשי ליישומן בחיים. המטרה היא פשוטה: להפוך אתכם למשפיעים, למובילים, ולמובנים יותר בסביבתכם.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: Peoplewatching זואולוג מתבונן בבני אדם - דזמונד מוריס

העולם שיצר דארווין

במשך מאות שנים, בהשראת סיפור הבריאה התנ"כי, האנושות האמינה כי המינים השונים בטבע נוצרו בדיוק כפי שהם נראים היום. העולם נתפס כיצירה סטטית ומדויקת, שבה לכל יצור יש מקום קבוע. מדענים ניסו להבין את המורכבות המדהימה של הצומח והחי, אך ברובם לא העלו על דעתם שהם יכולים להשתנות לאורך זמן.

ואז הגיע צ'ארלס דארווין והציע תמונה שונה לחלוטין. הוא הבחין במהלך מסעותיו, ובמיוחד באיי גלאפגוס, כי המינים משתנים ומתפתחים.

דארווין הבין ששינוי זה אינו אקראי לחלוטין, אלא תוצר של תהליך שכינה ברירה טבעית. התהליך מתחיל בשונות טבעית בין פרטים באוכלוסייה, והוא מונע על ידי התרבות יתר (יותר צאצאים ממה שיכולים לשרוד) ומאבק קיומי על משאבים. בסופו של דבר, רק המתאימים ביותר, אלה שתכונותיהם מאפשרות להם לשרוד ולהתרבות טוב יותר בסביבתם, מעבירים את תכונותיהם הלאה לדור הבא. כך, בצעדים איטיים ומתמשכים, המינים מתפתחים ומשתנים. דארווין לא ידע להסביר את המנגנון הגנטי שמאחורי התורשה, אך הוא הניח את היסודות למהפכה התפיסתית: עולם דינמי, אקראי, ומשתנה.

האם אנחנו פועלים למען עצמנו, או למען הקבוצה?

לאחר שדארווין הציג את תיאוריית הברירה הטבעית, התפתחה בקרב המדענים מחלוקת עזה: היכן בדיוק פועלת הברירה הטבעית? שתי אסכולות מרכזיות התמודדו זו בזו, כל אחת עם הסברים משלה, אך גם עם קשיים משלה.

האסכולה הראשונה, והרווחת יותר, טענה כי הברירה הטבעית פועלת ברמת הפרט. פרט חזק, מהיר או מותאם יותר הוא זה שישרוד ויתרבה, וכך יעביר את תכונותיו הלאה. לפי גישה זו, כל התנהגות מונעת מתוך רצון לשרוד ולהתרבות באופן אישי. אך צצו שאלות קשות: איך אפשר להסביר התנהגויות של הקרבה עצמית או אלטרואיזם בטבע? למשל, למה דבורה פועלת מקריבה את חייה כדי להגן על הקן? למה אריה זכר נלחם למען הלהקה, ומסכן את עצמו?

כדי לתת מענה לשאלות אלו, עלתה האסכולה השנייה, שטענה כי הברירה הטבעית פועלת דווקא ברמת הקבוצה. לפי תפיסה זו, קבוצות שבהן יש שיתוף פעולה ומוכנות להקרבה עצמית ישגשגו וישרדו טוב יותר מקבוצות של יחידים אנוכיים. לכאורה, זהו הסבר מצוין לאלטרואיזם. אך גם גישה זו נתקלה בבעיות: אם אכן קיימת תחרות בין קבוצות, כיצד מונעים מפרטים אנוכיים "לנצל" את טוב הלב של האחרים? פרט כזה לא ישקיע באחרים אך יהנה מההגנה שהם מספקים, וכך יתרבה יותר ויפגע בקבוצה מבפנים.

הוויכוח בין שתי האסכולות לא היה רק מדעי, אלא שיקף גם ויכוחים פוליטיים וחברתיים על ערך הפרט מול ערך הכלל. המחלוקת נותרה פתוחה, והציגה את הצורך בפרדיגמה חדשה, שתסביר את הקשר המורכב בין אנוכיות והקרבה.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: "1984" - ג'ורג' אורוול

המבט מלמטה

בעוד המחלוקת בין תומכי "הפרט" לתומכי "הקבוצה" סערה, ריצ'רד דוקינס התבונן על השאלה מנקודת מבט שונה לחלוטין. הוא הבין שעל מנת לפענח את התנהגות האורגניזמים, יש לרדת לרמה הבסיסית ביותר של האבולוציה: הגן. במילים פשוטות, אם המטרה הסופית של האבולוציה היא שימור והעתקת המידע התורשתי, הרי שהשחקן המרכזי אינו הפרט כולו, אלא יחידות המידע הקטנות הללו, הגנים.

דוקינס הגדיר את הגן כיחידת הברירה הטבעית. הוא השתמש במטאפורה נועזת וכתב כי האורגניזמים החיים, כולל אנחנו, הם לא יותר מ"מכונות הישרדות" מורכבות, שנבנו על ידי הגנים.

תפקידנו, כמושלים המשרתים את המלך, הוא לסייע לגנים להעתיק את עצמם לדור הבא. הפרט הוא רק כלי שרת של הגנים.

התפיסה הזו סיפקה פתרון אלגנטי ומבריק לבעיית האלטרואיזם. דוקינס טען שהמונח "אנוכיות" מתייחס לא לאופי המוסרי של הפרט, אלא להתנהגות שנועדה למקסם את סיכויי ההעתקה של הגן. כאשר אנו רואים התנהגות אלטרואיסטית, כמו ציפור המאכילה את משפחתה, אין מדובר בטוב לב אישי. זוהי אסטרטגיה של הגן. הגן שמעודד התנהגות של עזרה לקרובי משפחה מגדיל למעשה את הסיכויים שעותקים של אותו גן, הנמצאים גם בגוף של הקרובים, ישרודו. במובן הזה, עזרה לקרוב היא למעשה פעולה "אנוכית" של הגן. תפנית רעיונית זו שינתה לנצח את האופן בו אנו מבינים את הטבע ואת עצמנו.

איך רעיונות משתכפלים?

בדיוק כפי שהגנים שואפים לשכפל את עצמם, כך גם רעיונות, אמונות והתנהגויות. דוקינס, בצעד גאוני, הרחיב את תורת האבולוציה מעבר לגבולות הביולוגיה והציג את מושג ה"מים" (Meme). מים הוא יחידת מידע תרבותית, כמו רעיון, מנגינה קליטה, סמל דתי או אפילו סרטון ויראלי באינטרנט. המים "חי" במוחות של בני אדם, ומשתכפל על ידי העברה מאחד לשני באמצעות חיקוי, הוראה או שכנוע.

בדומה לגנים, גם למימים יש תכונות של ברירה טבעית. הם מתחרים על "שטח אחסון" במוח האנושי ועל תשומת הלב שלנו. מים מוצלח הוא כזה שקל לזכור, קל להעביר והוא משכנע או אטרקטיבי מספיק כדי לשרוד ולהתפשט. רעיון טוב, בדיחה מצחיקה או טכנולוגיה חדשנית הם כמו גנים אבולוציוניים: הם משתנים, מתאימים את עצמם לסביבה, ומי ש"מותאם" יותר, שורד ומתפשט.

התובנה המטלטלת הזו פותחת דלתות להבנה עמוקה של התרבות שלנו. אם הגוף שלנו הוא כלי של הגנים, הרי שהמוח שלנו הוא כלי של המימים. אנחנו לא רק מכונות שמטרתן להעביר את החומר הגנטי הלאה, אלא גם פלטפורמות שבאמצעותן רעיונות מתפשטים ומתפתחים. הבנה זו, שההתפתחות של ידע, אמנות ורעיונות כפופה לאותם כללים כמו התפתחות ביולוגית, מספקת לנו כלי ניתוח רבי עוצמה במגוון תחומים, החל משיווק, דרך פסיכולוגיה חברתית ועד פוליטיקה. מתוך הבנה זו, אנו יכולים ללמוד לא רק איך רעיונות משתכפלים, אלא גם איך ליצור רעיונות שיש להם כוח הישרדות והשפעה.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: עבודה עמוקה - קאל ניופורט

מדריך לגננים של גנים וממים

עד כה, הסתכלנו על העולם מנקודת מבט אבולוציונית, שהופכת את האדם למכונה שנועדה להעביר גנים ורעיונות. זו תפיסה חסרת רגש ואפילו קרה במבט ראשון, אך היא מספקת תובנות עוצמתיות לחיים. אם נבין את המנגנונים האלה, נוכל להפוך מ"מכונות הישרדות" פסיביות ל"גננים" פעילים, שבוחרים את הגנים והממים שהם רוצים להעביר הלאה, ויוצרים עולם טוב יותר ומודע יותר. הנה כמה דרכים מעשיות ליישם את תובנות "הגן האנוכיי" בחייכם.

1. להבין את המניעים האמיתיים

במקום לראות התנהגות אנושית כטובה או רעה באופן מוחלט, התחילו לראות בה כתוצר של מניעים "אנוכיים" של גנים או ממים. הבנה זו יכולה לשחרר אתכם מהשיפוטיות ולאפשר לכם לנתח מצבים בצורה יעילה יותר.

• דוגמה: כשאדם קרוב לכם מגיב בצורה רגשית או לא רציונלית, במקום להתייחס לכך כאל פגם אישי, הבינו שהיא תוצר של דחפים קדומים או ממים שהוטמעו בו לאורך חייו. הבנה זו יכולה לשנות את הדינמיקה ביניכם ולאפשר תקשורת יעילה יותר.

2. להתעלות מעל האינסטינקט

מכיוון שחלק גדול מההתנהגויות שלנו הן תוצאה של דחפים גנטיים (רצון לצבור, להתחרות, להרבות), מודעות לכך מאפשרת לנו להתעלות מעליהם. אנו יכולים לבחור שלא לפעול מתוך האינסטינקט המיידי, אלא מתוך חשיבה ארוכת טווח ורציונלית.

• דוגמה: עומדים בפני החלטה עסקית חשובה? במקום להחליט מתוך "בטן" או מתוך תחרות מיידית, חקרו את הנתונים והבינו מהם הצרכים האמיתיים והארוכים של האנשים שאתם רוצים להשפיע עליהם. זוהי הבנה של מה ש"הגן" שלהם באמת רוצה.

3. אלטרואיזם מודע

הספר הראה לנו ששיתוף פעולה ואפילו אלטרואיזם הם לא בהכרח ויתור אישי, אלא אסטרטגיה מוצלחת להישרדות. כאשר אנו פועלים למען המכלול (משפחה, קהילה, צוות), אנו מגדילים את הסיכויים של רעיונותינו ושלנו לשרוד ולשגשג.

• דוגמה: במערכת יחסים, הקרבה הדדית היא לא חולשה, אלא אסטרטגיה של שני הצדדים ששואפים יחד לשמר את המערכת. בטווח הארוך, שני הצדדים מרוויחים משיתוף הפעולה יותר מאשר מתחרות.

4. הנדסת ממים להשפעה

אם רעיונות מתפשטים בדומה לגנים, עלינו ללמוד איך ליצור ולהפיץ רעיונות שיש להם "כושר הישרדות". כדי שמם יהיה מוצלח, הוא צריך להיות פשוט, קל לזכירה, בעל ערך מוסף ברור, ומתאים לסביבה התרבותית.

• דוגמה: אם אתם מנסים להעביר רעיון חדש, בין אם לתלמיד או לקולגה בעבודה, חשבו עליו כעל "מם". במקום להציג אותו כמצגת ארוכה, הפכו אותו לסיסמה קצרה, לסיפור מעניין או לאנקדוטה קליטה. כך הוא ישתכפל בקלות רבה יותר.

5. החופש שברצון

אחת התובנות המפחידות לכאורה מהספר היא שאין לנו משמעות קיומית מולדת. אנו "רק" מכונות הישרדות. אך במבט שני, זוהי דווקא מתנה של חופש. אם אין לנו משמעות מולדת, אנו חופשיים לבחור וליצור את המשמעות שלנו בעצמנו.

• דוגמה: במקום להתייסר בשאלה "למה אני כאן?", אפשר לשאול "מה אני רוצה להעניק לעולם?". ההבנה שאין מטרה גנטית מחייבת, מאפשרת לנו ליצור לעצמנו מטרות: לתרום לחברה, לפתח יצירתיות, או לשפר את חייהם של אחרים. בכך, אנחנו מנצחים את "הגן האנוכי" ומוכיחים את כוח התודעה האנושית.

"הגן האנוכיי" אינו קריאה לאנוכיות, אלא קריאה להתעוררות. הוא מזמין אותנו להסתכל על העולם בצורה מפוכחת, להבין את המנגנונים הנסתרים של הטבע והחברה, ולהשתמש בידע הזה כדי לחיות חיים מלאי כוונה ומשמעות, שבהם אנו לא רק תוצאה של כוחות, אלא גם כוח בפני עצמו.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: המבנה של מהפכות מדעיות - תומאס קון

לקחת את הגנים בידיים

"הגן האנוכיי" של ריצ'רד דוקינס הוא קריאה להבנה עמוקה של העולם. המסע התפיסתי שעשינו, מדארווין, דרך המחלוקת המדעית ועד למהפכה של הגנים והממים – מלמד אותנו לקרוא את הטבע ואת החברה בשפה חדשה. הוא מספק לנו עדשה ניתוחית שבאמצעותה אנו יכולים לראות את הכוחות הנסתרים שמעצבים את התנהגותנו ואת התרבות שלנו.

אם אנו מבינים את העולם ברמה הבסיסית של גנים וממים, אנו יכולים להפסיק להיות צופים פסיביים. אנו מבינים שדחפים, רגשות ורעיונות אינם בהכרח תוצר של תכלית עליונה, אלא תוצר של תהליכים אבולוציוניים. הבנה זו מעניקה לנו העצמה ושליטה. אנו יכולים לבחור שלא להיכנע לאינסטינקטים הראשוניים או לרעיונות מתפשטים שאינם מועילים לנו.

זוהי הקריאה לפעולה: התחילו להסתכל על העולם סביבכם בדרך חדשה. נתחו את ההתנהגות שלכם ושל אחרים, לא במונחים של "טוב" או "רע", אלא במונחים של גנים וממים שמנסים לשרוד. פעלו מתוך תובנה מודעת, ולא רק מתוך אינסטינקט או חיקוי. כך, תוכלו לא רק לשרוד, אלא גם לשגשג, ולבנות עולם שבו אתם המעצבים של גורלכם ושל רעיונותיכם.

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/