ספר: מדוע הליברליזם נכשל - פטריק דנין

"במקום שהחינוך יעצב אזרחים, הליברליזם עיצב עובדים" - פטריק דנין

במציאות בה השמאל והימין מתווכחים מי מהם הליברלים האמיתיים, מצביע פטריק דנין על כשלי הליברליזם ומציע להתמקד בערכים וקהילה.

שורשי הבעיה

פעם, לפני עידן הטלפונים החכמים והחיבור המתמיד, היה נדמה שהעולם מתחבר ונהיה קרוב יותר. היינו בטוחים שהחירות והשגשוג הכלכלי יביאו איתם גם אושר עמוק, קשרים אמיתיים ותחושת שייכות. אך לרבים מאיתנו, המציאות נראית שונה. במקום עולם מחובר, אנחנו חווים ניתוק. במקום קהילות חזקות, אנחנו מוצאים את עצמנו לעיתים מבודדים מוקפים במסכים. השאלה הטורדנית הזו מהדהדת: אם הליברליזם הבטיח לנו חירות ושגשוג, מדוע אנחנו מרגישים כל כך מנותקים?

פטריק דנין Patrick Deneen, בספרו פורץ הדרך, "מדוע הליברליזם נכשל" Why Liberalism Failed, דנין מציע תשובה מפתיעה ונוקבת: הבעיה אינה בכך שהליברליזם לא מומש כראוי, אלא בכך ששורשי הכישלון טמונים בעקרונותיו עצמו. הליברליזם לא "טעה", הוא עשה בדיוק את מה שהוא התכוון לעשות, והתוצאות הן אלה שאנו רואים היום.

נבין את התיאוריה המורכבת של דנין, וגם נהפוך אותה לכלי פרקטי. נחקור יחד כיצד הרעיונות הללו יכולים לעזור לנו לנתח את המציאות, להבין את הבעיות המודרניות ולבנות דרכים חדשות לפעולה, בין אם בחיים האישיים, בעבודה או בקהילה. נתחיל בהבנה של הבעיה ונסיים במציאת דרך ליצור שינוי משמעותי בחיינו.

 

יעניין אותך לקרוא:    ספר: רובים, חיידקים ופלדה - ג'ארד דיימונד

עלייתו של מבקר הליברליזם

פטריק דנין לא התחיל את דרכו כמבקר הליברליזם. למעשה, הוא גדל והתחנך במוסדות ליברליים-קלאסיים, וספג לתוכו את הרעיונות המרכזיים של התרבות המערבית המודרנית. הוא למד מדע המדינה, התעמק בהיסטוריה של הרעיונות הפוליטיים והכיר את התיאוריות שעיצבו את העולם שלנו. אולם, במהלך השנים, החל לחוש פער גדל והולך בין התיאוריה למציאות. הוא צפה בשחיקה ההדרגתית של קהילות מקומיות, בהתרופפות הקשרים החברתיים ובעלייה של תחושת הבדידות בחברה האמריקאית, שכה רבים מדברים עליה.

דנין הבין שהבעיות הללו אינן תקלות נקודתיות או סטייה מהנורמה. הוא התחיל להסיק שהן תוצאה ישירה והגיונית של האידיאולוגיה הליברלית עצמה. בזמן שליברלים רבים תולים את הבעיות הללו בכישלון ביישום העקרונות הליברליים, ושמרנים רבים מייחסים אותן לחוסר נאמנות לעקרונות אלו, דנין טוען דבר נועז: הבעיות הן הליברליזם עצמו. הוא טוען שההיגיון הפנימי של הליברליזם הוא שהוביל, באופן בלתי נמנע, לתוצאות שאנחנו רואים כיום.

הביקורת של דנין מגיעה מבפנים. לא מתנגד לליברליזם רעיוני, אלא אינטלקטואל שהתאכזב לאחר שהבין לעומק את מנגנוניו. ומציב אתגר יסודי ומקיף לכל מי שמאמין שהליברליזם הוא הפתרון היחיד האפשרי לעידן המודרני.

רוח הרפאים של טוקוויל

כדי להבין את פטריק דנין, עלינו לפגוש את רוח הרפאים שמרחפת מעל כתביו: אלכסיס דה טוקוויל. האציל הצרפתי, שחקר את אמריקה במאה ה-19, לא היה מבקר ליברלי במובן המודרני, אך הוא היה סוג-של נביא. הוא הציב מראה מול החברה האמריקאית, ובה ראה לא רק את יתרונות הדמוקרטיה אלא גם את סכנותיה הפוטנציאליות. טוקוויל זיהה את הנטייה של הדמוקרטיה ליצור אינדיבידואליזם קיצוני, מצב שבו כל אדם מסתגר בעולמו הפרטי, אדיש לגורל הכלל, ומתנתק מקהילתו וממשפחתו.

טוקוויל, במילותיו, תיאר זאת כך: "האינדיבידואליזם הוא שיקול דעת בוגר ושליו, המניע כל אזרח לבודד את עצמו מההמון [...] ולהשאיר את הקהילה הכללית לעצמה." במצב כזה, האזרחים הופכים מפוזרים וחלשים, ואף עלולים ליפול קורבן ל"עריצות של הרוב" או לריכוז כוח בידי המדינה.

דנין רואה בטוקוויל את מי שחזה את הכישלון של הליברליזם. בעוד שטוקוויל זיהה שהקהילות המקומיות וארגוני החברה האזרחית הם כוחות נגד חיוניים לאינדיבידואליזם, דנין טוען שהליברליזם המודרני הרס את אותם כוחות בדיוק. בכך, הוא מראה שבעיות הניתוק והבדידות אינן תופעה חדשה של המאה ה-21, אלא זרעים שנשתלו כבר לפני מאות שנים על ידי עקרונות הליברליזם עצמם.

יעניין אותך לקרוא:    ספר: הדרך לשעבוד - פרדריך האייק

האודיסאה של התיאוריה הפוליטית

ההיסטוריה של המחשבה המדינית היא כמו אודיסאה ארוכה: מסע מתמשך ורצוף תהפוכות, שבו האנושות מנסה ללא הרף לענות על שאלות היסוד של הקיום המשותף. פטריק דנין טוען שהליברליזם אינו שיאה של ההתפתחות הזו, אלא ניסיון נועז, אך כושל, לשנות את כללי המשחק.

בעבר, התיאוריה הפוליטית התמקדה בחיפוש אחר ה"טוב" המשותף. הוגים כמו אריסטו ואפלטון שאלו כיצד ניתן לעצב חברה שתעזור לאזרחיה לפתח מידות טובות, להגשים את הפוטנציאל שלהם ולחיות חיים משמעותיים. המטרה הייתה ליצור אדם טוב בחברה טובה. הדיון היה פתוח, סוער ולעיתים אלים, אבל הוא עסק במהות.

הליברליזם, על פי דנין, ניסה לברוח מהדיון הזה. הוא הציע פתרון חדש: במקום להתווכח על "הטוב", נתמקד בחירות, מתן אפשרות לכל פרט לבחור את ה"טוב" שלו בעצמו, ללא התערבות. הליברליזם הבטיח לסיים את מלחמות הערכים באמצעות התנערות מהן. אלא שהתנערות זו יצרה חלל ריק. במקום דיון על ערכים, החברה הליברלית החליפה אותו בבירוקרטיה ובטכנוקרטיה: מומחים ופקידים שקיבלו לידיהם את ניהול חיינו, על בסיס נתונים ויעילות, לא על בסיס ערכים. החופש המובטח, במקום להוביל לשגשוג, הוביל לפירוק חברתי. בכך, הליברליזם לא רק נכשל, אלא גם התרחק מאותה אודיסאה ארוכה שנועדה לחפש משמעות וחיבור בחיינו המשותפים.

שחיקת הקהילה ועליית האינדיבידואליזם המנותק

דמיינו שתי עיירות. בראשונה, המודרנית והתוססת, אנשים מתגוררים בדירות שכורות, עובדים במקומות שונים בעיר הגדולה, ומתקשרים זה עם זה בעיקר דרך הרשתות החברתיות. הם לא מכירים את השכנים שלהם. חייהם סובבים סביב קריירה, צריכה, וחיפוש אחר חוויה אישית. בעיירה השנייה, קטנה יותר ומנותקת מההמולה, השכנים הם כמו משפחה. הם עוזרים זה לזה בשיפוצים, משגיחים על ילדי השכונה ותומכים זה בזה בעת צרה. הקשרים שלהם חזקים, הדדיים, והחיים המשותפים מעניקים לכל אחד תחושת שייכות וביטחון.

פטריק דנין טוען שהליברליזם הוא שהביא ליצירתה של העיירה הראשונה. בניגוד לתפיסה הרווחת, הליברליזם אינו "נייטרלי" כלפי הקהילה. למעשה, הוא אידיאולוגיה שפועלת באופן פעיל נגד קשרים קהילתיים ומסורתיים. בכך שהוא מעדיף את האוטונומיה האישית והחירות מעל לכל, הוא מפרק בהדרגה את המוסדות שפעם היו אבני היסוד של חיינו: המשפחה, הקהילה והדת.

המעבר התמידי בעקבות מקום העבודה, שחיקת מוסד הנישואין וקלות הגירושין או החלפתו לטובת "זוגיות פתוחה" או קשרים זמניים, והחלפת קשרים אנושיים עמוקים ב"חברויות" וירטואליות במדיה החברתית, כל אלו אינם תקלות אקראיות. הם תוצרים ישירים של האינדיבידואליזם הליברלי. דנין מדגיש שהאינדיבידואליזם הזה אינו מצב "טבעי" של האדם, אלא תוצר של תרבות וחינוך שמלמדים אותנו לחשוב על עצמנו כעל יחידות נפרדות ועצמאיות. כך נוצר מעגל קסמים הרסני: ככל שהקהילות נחלשות, כך הפרט נותר מנותק יותר, תלוי יותר במדינה ובשוק, וחסר את התמיכה האנושית החיונית לשגשוג אמיתי. הליברליזם, אם כן, אינו רק משחרר את האדם מכבלים, אלא גם מנתק אותו מהקשרים החיוניים שמעניקים לחייו משמעות.

יעניין אותך לקרוא:    ג'ון לוק מטאבולה ראסה לקניין וחירות

המדינה כמחליפה לקהילה ו"אשליית החירות"

הליברליזם הקלאסי הבטיח לנו שהמדינה תהיה קטנה ומצומצמת, כזו שתגן על זכויות הפרט ותעניק לו חירות מקסימלית. אבל אנחנו עדים לפרדוקס: המדינה המודרנית רק הולכת ומתרחבת, סמכויותיה גדלות, והבירוקרטיה שלה חודרת לכל פינה בחיינו. פטריק דנין טוען שזו אינה סטייה מהדרך הליברלית, אלא התפתחות בלתי נמנעת שלה.

ככל שהליברליזם מפרק את הקהילות המסורתיות, את המשפחה, את הכנסייה, את השכונה, כך מתרופפים הקשרים שסיפקו לנו בעבר ביטחון, תמיכה ומשמעות. נוצר חלל ריק, ואת החלל הזה ממלאת המדינה. היא הופכת להיות האחראית על ביטחון סוציאלי, על חינוך, על רווחה, תפקידים שבעבר היו נחלת הקהילה. זהו מעגל קסמים הרסני: ככל שהמדינה מתרחבת, כך היא מחלישה עוד יותר את הקהילות ואת מוסדותיהן, מה שמגביר את התלות שלנו בה. אנו נתונים במה שדנין מכנה "מלכודת הליברליזם".

בנוסף, הליברליזם מבטיח חירות, אבל זוהי אשליית החירות. זוהי חירות "שלילית", חירות ממגבלות, חירות מכללים, חירות ממסורות. היא אינה מעניקה לנו כלים לחיים טובים ומלאים, אלא רק משחררת אותנו מהקשרים והמחויבויות שפעם הגדירו אותנו. דנין מנגיד זאת לחירות "חיובית", שהיא חירות לפעולה, חירות לחיות חיים של משמעות ואחריות, חירות שדורשת מאיתנו לפתח מידות טובות, שליטה עצמית ודאגה לקהילה. הליברליזם אינו דורש זאת, ובכך הוא משאיר אותנו עם תחושה של חוסר מטרה, חופשיים אמנם, אך מנותקים.

השוק ככוח של אחידות וחינוך ככלי לליברליזם

דמיינו את ההבדל בין מאפייה משפחתית קטנה, שמכינה לחם לפי מתכון שעובר מדור לדור, לבין רשת ענקית שמציעה מוצרים אחידים במאות סניפים ברחבי העולם. הראשון הוא עסק של קהילה, של יצירה, של קשרים אישיים. השני הוא מנגנון כלכלי שמונע על ידי יעילות ורווח. פטריק דנין טוען שהשוק הליברלי, על אף תדמית ה"חופש" שלו, הוא כוח אדיר המייצר אחידות. במקום שווקים מקומיים המבוססים על יחסים אישיים ומוצרים ייחודיים, אנו מקבלים שוק גלובלי שמקדם צריכה זהה, משבש מסורות מקומיות ומחליף קשרים יצרניים בקשרים צרכניים מנותקים.

דנין מבהיר כי ליברליזם וקפיטליזם אינם ניתנים להפרדה. הליברליזם מעצב את הפרט כ-Homo Economicus, ה"אדם הכלכלי", יצור רציונלי שמונע על ידי תועלת אישית בלבד. אנו מחונכים לראות את העולם דרך עדשות של רווח והפסד, בחירות "נבונות" וצריכה אינסופית. במקביל, מערכת החינוך הליברלית הופכת להיות כלי לייצור אזרחים כאלה. היא מפסיקה ללמד מידות טובות, ערכים אזרחיים וכישורים רוחניים, ובמקום זאת מתמקדת בחינוך טכני ופרקטי שנועד להכשיר עובדים מיומנים לשוק העבודה הגלובלי.

בחירות הקריירה שלנו, למשל, מוכתבות לא פעם על ידי צרכים כלכליים ולא על ידי תחושת שליחות או תרומה לקהילה. הקמפוסים האוניברסיטאיים מתמלאים בסטודנטים שמחפשים תואר ש"ישתלם" להם, והמוסדות הופכים למעין מפעלי הכשרה. התוצאה היא שתי העוצמות הגדולות של הליברליזם – השוק והחינוך – פועלות יחדיו כדי לפרק את המרקם החברתי ולהפוך את הפרט לגלגל שיניים במערכת צרכנית אחידה וחסרת משמעות.

יעניין אותך לקרוא:    ליברליזם קלאסי עקרונות תרבותית, פוליטית, כלכלית שטובים עבורך

מדריך מעשי לשגשוג ברוח קהילתנית-שמרנית

אחרי ניתוח הבעיות שהליברליזם יצר, הגיע הזמן לפעולה. המטרה אינה לתקן את הליברליזם, אלא לשנות את הגישה שלנו מן היסוד. במקום להתמקד בחופש ממגבלות, כפי שמבטיח לנו הליברליזם, עלינו לחתור לחירות, לחיות חיים של משמעות.

זהו שינוי דרמטי: אינו מחפש פתרונות פוליטיים, אלא מתחיל בבחירות שאנחנו עושים מדי יום. זהו מדריך פשוט ליישום בחיים, בעבודה או בקהילה, המאפשר לנו לשגשג ברוח שונה.

בניית חיים של משמעות

במקום לחפש חופש מוחלט, עלינו לטפח חירות פנימית, שליטה עצמית, בחירה מודעת ועבודה מתמדת על מידות טובות. חיים של משמעות נבנים לא על ידי צריכה אינסופית, אלא על ידי מחויבויות שנבחרות באופן מודע: נאמנות למשפחה, עזרה לשכן, תרומה לקהילה. שגשוג אמיתי אינו נמדד בכמות הדברים שיש לנו, אלא באיכות הקשרים שאנו יוצרים ובעומק האחריות שאנו לוקחים על עצמנו.

יצירת קהילה מהיסוד

הליברליזם הציע לנו מדינה שתחליף את הקהילה, אבל הפתרון האמיתי הוא לבנות את הקהילה מחדש בעצמנו. במקום להמתין שהרשויות יפתרו בעיות חברתיות, עלינו להשקיע במקום בו אנו גרים. התחילו בפעולות קטנות: הכירו את השכנים, הציעו עזרה הדדית, וארגנו פרויקטים משותפים בשכונה. עזרה הדדית אינה מחליפה את המוסדות הקיימים, אלא יוצרת תלות הדדית בריאה, המבוססת על אמון וערבות הדדית. זהו תהליך ארוך, אבל הוא היחיד שיכול להחזיר את תחושת השייכות שאבדה.

עבודה בעלת משמעות

השוק הליברלי לימד אותנו לחשוב על עבודה כמכשיר להשגת רווח כלכלי. אך עבודה יכולה וצריכה להיות הרבה יותר מזה. חפשו עבודה שתתרום באופן ישיר לקהילה שלכם, שתאפשר לכם ליצור מוצר או שירות בעל ערך אמיתי. יזמות קהילתית, עבודה בארגונים ללא מטרות רווח או פשוט בחירה בקריירה שתשרת אנשים אחרים בצורה ישירה, כל אלו מהוות חלופה למרוץ העכברים המודרני. עבודה שיש בה משמעות מזינה את הנפש ולא רק את חשבון הבנק.

חינוך שמטרתו אדם שלם

חינוך אינו רק הכשרה לקריירה. מטרתו היא לעצב אנשים שלמים, בעלי ידע רחב, חשיבה ביקורתית ומידות טובות. במקום להתמקד רק בכישורים טכניים וביכולת להתפרנס, עלינו להשקיע בלימודים שיחשפו אותנו לשאלות יסוד על החיים, על ההיסטוריה ועל משמעות. חינוך כזה מתחיל בבית, ממשיך בקהילה ומשגשג בבתי ספר ובאוניברסיטאות שמטרתן אינה רק להכשיר, אלא גם לחנך. עלינו לטפח חיבור לטבע, לאמנות ולמסורות שהופכות אותנו לאנושיים.

הדרך לשגשוג אינה טמונה בשיפור הקיים, אלא בבנייה של משהו חדש לגמרי, מהיסוד, מתוך בחירה אישית. במקום לחפש פתרונות גדולים, פוליטיים וכלכליים, עלינו להתחיל עם הצעדים הקטנים בבית ובקהילה שלנו. זוהי דרך החיים הקהילתנית-שמרנית, והיא הפתרון היחיד לניכור והבדידות של ימינו.

יעניין אותך לקרוא:    ג'ון סטיוארט מיל וליברליזם מעשי

פתחו קהילה ומשמעות

חזרנו אל נקודת ההתחלה. זוכרים את תחושת הניתוק והבדידות שדיברנו עליה במבוא? כעת, לאחר המסע המחשבתי שלנו, אנו מבינים טוב יותר את שורשיה.

הליברליזם, על אף היותו הבסיס לחברה שלנו, הוא כמו מנוע חזק שדוחף קדימה אך משאיר מאחור את הדברים החיוניים ביותר לקיומנו: קהילה, קשרים אמיתיים ומשמעות עמוקה. הכישלונות שקיימים בחברה ליברלית אינו סיבה לייאוש, אלא קריאה להתעוררות. זה מזמין אותנו להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות, לא כדי להפיל את הקיים, אלא כדי לבנות עליו משהו יציב יותר.

אין פתרונות קסם או תרופות פוליטיות מהירות. הדרך לתיקון מתחילה בכל אחד מאיתנו, בבחירות היום-יומיות שלנו. במקום לחתור רק לחופש מוחלט, עלינו לפתח חירות שמשמעותה בניית חיים של אחריות, שליטה עצמית ומחויבות הדדית. במקום לצפות מהמדינה שתמלא את החלל הריק, עלינו ליצור קשרים חזקים ויציבים עם שכנינו ולבנות קהילות חיות ותוססות מהיסוד. ובמקום לבחור עבודה רק על בסיס רווח, עלינו לחפש משמעות ולתרום לאחרים.

הגיע הזמן לעבור ממחשבה לפעולה. הליברליזם אולי נכשל, אך אנו יכולים לשגשג בתוכו על ידי בנייה מחדש של מה שהוא הרס. לכו וצרו קהילה, מצאו את המשמעות שלכם, והפכו להיות אותם בונים שיחזירו לחיינו את מה שאבד.

יעניין אותך לקרוא:   אקזיסטנציאליסטים מוצאים משמעות

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/