כניעה לצורך צמיחה
"הזמן שהשקעתי בעל הערך הגדול ביותר, הוא זה בו ויתרתי על מי שחשבתי שאני צריכה להיות" - ג'יין וגנר
המציאות חזקה מכל אחד מאיתנו, ונדרשים אומץ ובגרות לזהות מתי נכון להיכנע, לקבל אותה ולמצוא נתיב פעולה חליפי שיביא לתוצאות טובות.
למה להיכנע?
אולי חוויתם פעם את התחושה, שרצתם הכי מהר שאפשר, התאמנתם במשך חודשים כדי לשבור שיא אישי, אבל בכל פעם הגוף פשוט לא הצליח. או אולי השקעתם את הכל בפרויקט עסקי שפשוט לא המריא, למרות כל התוכניות. זה הרגע הזה שבו אתם עומדים מול קיר שקוף ובלתי עביר של תסכול, והאנרגיה שלכם הולכת ואוזלת.
כמה אנרגיה אנחנו מבזבזים על מאבקים חסרי סיכוי? על ניסיון לשנות את מה שאי אפשר? בדיוק כאן נכנס לתמונה "המונח המאתגר": כניעה. זו לא כניעה של ויתור, של הרמת ידיים או של חולשה. זוהי כניעה מודעת ואקטיבית, שמכוונת להפסיק את ההתנגדות למציאות. במקום להיאבק במה שקיים, אנחנו בוחרים להפנות את כל המשאבים והכוחות שלנו אל הצמיחה מתוכו.
נגלה לכם שוויתור על שליטה אינו סימן לחולשה, אלא מקור לכוח בלתי צפוי. הכניעה היא המפתח שמשחרר אותנו מהמקום שבו אנחנו תקועים, ומאפשר לנו ליצור משמעות וצמיחה במקום של קושי.
יעניין אותך לקרוא: 12 דרכים לשגשג למרות כישלון
האם כניעה איננה חולשה?
הפחד הגדול ביותר מכניעה הוא שהיא תיתפס כסימן לחולשה. אנחנו מחונכים ומאומנים להיאבק, להילחם, לעולם לא לוותר. אבל האמת היא, שכניעה אמיתית היא ההפך הגמור מחולשה, היא דורשת אומץ וכוח פנימי שנדיר למצוא.
חשבו על מרקוס אורליוס, הקיסר הרומי ששלט על אימפריה עצומה, אך את עיקר חייו הקדיש להתבוננות פנימית. הוא הבין שעל אף כוחו הבלתי מוגבל לכאורה, הוא לא יכול לשלוט בדעותיהם של אויביו, במחלות או במוות. במקום לנסות לשלוט במה שאי אפשר, הוא בחר לקבל את המציאות. הוא הבין שכוחו האמיתי טמון ביכולת לשלוט רק בתגובות שלו, בשיפוטים שלו, ובפעולות שלו. בניגוד לשליטים אחרים שנשברו בגלל רדיפה אובססיבית אחר שליטה, מרקוס אורליוס שגשג והפך לאחד המנהיגים הנערצים בהיסטוריה.
כניעה היא אקט מודע של בחירה. לא הרמת ידיים פסיבית, אלא החלטה אקטיבית לוותר על מאבק חסר תועלת. היא דורשת בגרות להודות שאין לנו שליטה מלאה על הכל, וחוכמה להבין שהכוח נמצא דווקא במקום שבו אנחנו מרפים. כניעה מטפורית היא הודאה כנה ומשחררת: "איני יכול לשנות את זה, אז אני אשנה את עצמי". זהו הביטוי העמוק ביותר לכוח פנימי.
למה צומחים מתוך קושי?
אולי אתם מכירים את זה מקרוב: הקשיים של הורים בגידול ילד מתבגר, או הכישלון של פרויקט שבו השקעתם את כל יכולותיכם. בהתחלה, זה מרגיש כמו סוף העולם. אבל אחרי שהאבק שוכך, משהו חדש מתחיל לצמוח. ההורה מגלה סבלנות וכוחות נפש שלא ידע שקיימים בו, והמנהל מבין את הטעויות ויוצר מוצר מצליח יותר. הקושי, שלא כמו שחשבנו, לא היה עונש, הוא היה הזרז לצמיחה.
בפסיכולוגיה, התהליך הזה נקרא "צמיחה פוסט-טראומטית". זהו לא רק חזרה למצב שלפני הקושי, אלא בנייה מחדש למצב טוב וחזק יותר. המוח והנפש שלנו יודעים לבנות מסלולים חדשים אחרי שבר: מערכות היחסים שלנו מעמיקות, אנחנו מגלים הערכה מחודשת לחיים, ומבינים טוב יותר את עצמנו ואת ייעודנו. הזרע לא צומח על האספלט החלק, אלא הוא פורץ את האדמה הקשה כדי לראות אור.
הקושי הוא המורה הקפדן והיעיל ביותר. הוא מאלץ אותנו לצאת מאזור הנוחות, לחשוב מחדש על כל מה שידענו ולפעול אחרת. כשאנחנו כורעים תחת נטל, אנחנו מוצאים בעצמנו מקורות כוח פנימיים שלא ידענו על קיומם. כך, הכניעה המטפורית אינה רק קבלת המצב הקיים, אלא היא ההזמנה הגדולה לצמיחה.
יעניין אותך לקרוא: לבחור את הגלולה האדומה או הכחולה? האמת הקשה מול האשליה המנחמת
קבלו את מה שאי אפשר לשנות
למשל יזם שפיתח אפליקציה חדשנית, השקיע בה שנים של עבודה קשה ומיליוני שקלים. כשהוא השיק אותה, השוק פשוט לא הגיב. מתחרה גדול יצא בדיוק באותה עת עם מוצר דומה יותר וטוב יותר. במקום להשלים עם המציאות, היזם הזה בילה חודשים בניסיונות נואשים להציל את הפרויקט, הוא הזרים עוד כסף, הוא ניסה לשכנע משקיעים, והוא התעלם מהנתונים בשטח שצעקו לו "זה נגמר". רק כאשר הוא עצר לרגע והרשה לעצמו להפנים את הכישלון המוחלט, הוא התפנה לחשוב על הלאה.
זהו הצעד הראשון והקשה ביותר בכניעה המטפורית: קבלה. קבלה היא לא פסיביות. היא אינה אומרת "ויתרתי", אלא "הבנתי". היא מאפשרת לנו להפריד בין מה שאנחנו כן יכולים לשנות (ההתנהגות שלנו, התגובה שלנו) לבין מה שאיננו יכולים לשנות (החלטות של אחרים, אירועי עבר, תנודות בשוק).
הקבלה היא פעולת אומץ כי היא דורשת מאיתנו להביט במציאות בעיניים, גם כשהיא כואבת ולא נוחה. היא דורשת מאיתנו לשחרר את הצורך בשליטה מלאה, ולהכיר בגבולות הכוח שלנו. רק כאשר אנחנו מקבלים את המצב הקיים, אנחנו משחררים את עצמנו להשקיע את האנרגיה בצעדים הבאים ובבנייה של משהו חדש. קבלה היא למעשה הבסיס שממנו אפשר להתחיל את תהליך הצמיחה האמיתי.
העבירו את המיקוד מהתנגדות לחוסן
דמיינו אמן מוכשר שיוצר שנים בסגנון ייחודי. לפתע, שדה האמנות מכריז שהסגנון שלו "לא רלוונטי". במקום להשקיע את מרצו בהגנה על עבודתו, בביקורת נגד הממסד, ובתסכול אינסופי, הוא עוצר. הוא מקבל את המצב, ואז משתמש באותה אנרגיה של תסכול כדי לחדש. הוא מחליט ללמוד טכניקות חדשות, להתנסות בחומרים שונים, ולבסוף מפתח סגנון חדש, מהפכני, שזוכה להצלחה גדולה יותר מאי פעם. הוא לא נלחם במצב; הוא השתמש בו כדי להתפתח.
כמו חוק בפיזיקה, אנרגיה אינה נעלמת, היא רק משנה צורה. כשאנחנו נאבקים בקושי, אנרגיית המאבק וההתנגדות שואבת אותנו ומתישה. אבל כאשר אנחנו נכנעים מטפורית, אנחנו יכולים לנתב את אותה אנרגיה בדיוק לכיוון אחר: בניית חוסן.
ב-15 שנות האימונים שלי באומנויות לחימה למדתי, שכאשר המאסטר מעיר לך על הטכניקה או הביצוע, או כאשר בקרב אם יריב הפסדת כי נחשפה חולשה שלך, אין טעם בהתגוננות או בהצטדקות. אפשר רק לומר כן, הבנתי את הכשל שלי. לקוד קידה ולנסות שוב. זו הדרך היחידה ללמוג ולהתקדם מהר.
חשבו על הקושי שלכם כעל חדר כושר מנטלי. אם אתם נתקלים בכישלון, במקום לשקוע בתסכול, תשאלו את עצמכם: "איזה שריר מנטלי אני צריך לבנות עכשיו כדי להתמודד עם זה? איך אני משתמש באתגר הזה כאימון?". זה תרגיל מחשבתי שמעביר את המיקוד מהבעיה לפתרון, מהתנגדות לצמיחה. במקום להתעסק ב"למה", אנחנו מתמקדים ב"איך". בכך אנחנו הופכים את הכאב לכוח ואת האתגר להזדמנות להתחזק.
יעניין אותך לקרוא: הכימיה של התאהבות: לשלוט בהורמונים ליצירת חיבור רגשי
להפסיק לחפש אחר הוגנות ולשחרר את אשליית השליטה
אדם מוכשר, שעבד במשך שנים רבות בחברה, נאמן, השקיע מעל ומעבר, ועשה כל שביכולתו כדי להתקדם. אך כשהגיע רגע של הזדמנות לקידום, אך התפקיד הלך לאדם אחר, שהיה עם הכרות קודמת למנהל הבכיר. "זה פשוט לא הוגן," הוא זעק בפנים אדומות, ובחודשים הבאים הוא לא הפסיק להתלונן על חוסר הצדק. הוא בזבז את כל האנרגיה שלו על כעס ותסכול, מבלי להתקדם אפילו צעד אחד. רק כשהבין שמאבקו חסר תועלת, הוא שיחרר את הצורך בהוגנות והתחיל לבנות את הדרך החדשה שלו.
הרדיפה אחר הגינות היא אחת המלכודות המתישות ביותר. אנחנו מאמינים בתסריט בראש שלנו שהעולם אמור להיות הוגן, ולכן כל סטייה ממנו גורמת לנו להתנגד ולסבול. זוהי בדיוק אשליית השליטה, האמונה שאם רק נתאמץ מספיק, נצליח לשלוט בכל המשתנים, גם באלו שאינם בשליטתנו. אך העולם אינו הוגן, והחיים, כפי שמרקוס אורליוס הזכיר, הם בלתי צפויים.
כאן נכנסת לתמונה הגישה הסטואית. הסטואיקנים לימדו אותנו שהכוח האמיתי טמון ביכולת להבדיל בין מה שניתן לשלוט בו לבין מה שלא. אנחנו לא יכולים לשלוט בהחלטות של אחרים, בפוליטיקה פנימית, או באירועים היסטוריים, אבל אנחנו יכולים לשלוט באופן מוחלט בתגובה שלנו אליהם. כשאנחנו משלימים עם חוסר ההוגנות ומכירים באשליית השליטה, אנחנו משחררים את עצמנו מכבלי הכעס והתסכול, ומפנים את המשאבים המנטליים שלנו כדי ליצור את המציאות הבאה, מתוך מקום של כוח ולא של קורבנות.
הקשר לסטואיזם
"אין איש חופשי זולת זה השולט בעצמו." כה אמר הפילוסוף הסטואי אפקטטוס, שחי לפני כאלפיים שנה כעבד משוחרר. הוא לא דיבר על חופש פוליטי, אלא על חופש פנימי. הוא הבין שאין לנו שליטה על מה שקורה לנו, אלא רק על האופן שבו אנחנו מגיבים לזה. זהו בדיוק העיקרון המרכזי שמאחורי הכניעה המטפורית: ההחלטה האמיצה להתמקד במה שבשליטתנו, ולשחרר את השאר.
הפילוסופיה הסטואית היא מדריך מעשי לחיים טובים. הסטואיקנים לימדו לתרגל שאלות מנחות, שאלות שנועדו להחליף את המחשבות האוטומטיות וההרסניות שלנו. שאלות אלו הן הכלים הפרקטיים לתרגול הכניעה. במקום לשקוע בתחושה של קורבנות או חוסר אונים, אנחנו יכולים להשתמש בהן כדי לנווט דרך הקושי.
אלו הן ארבע שאלות המפתח, כפי שהן מתורגמות למציאות המודרנית:
"היכן אני מתנגד/ת למשהו שאיני יכול/ה לשנות?" שאלה זו מאלצת אותנו לזהות את ה"קיר" שבפניו אנחנו עומדים, ולמקד את האנרגיה שלנו במקום אחר.
"במקום לשאול 'למה אני?' לשאול 'מה עכשיו?'" במקום לשקוע ברחמים עצמיים, אנחנו מכוונים את עצמנו לפעולה.
"באיזה אופן הצורך שלי בהוגנות עשוי לעצור אותי?" שאלה זו עוזרת לנו לזהות את אשליית השליטה ולהשתחרר ממנה.
"איזה סיפור ארצה לספר על איך התמודדתי עם הקושי הזה?" שאלה זו מציבה אתגר של יצירת משמעות והופכת את הסבל לשיעור.
שאלות אלו הן המצפן הסטואי שלנו, והן הופכות את רעיון הכניעה למשהו מעשי, מוחשי ומשנה חיים.
יעניין אותך לקרוא: שלושת המניעים האנושיים הנצחיים: פחד, אינטרס וכבוד
המדריך המעשי ל"כניעה למטרת צמיחה"
התיאוריה חשובה, אבל היישום הוא מה שמשנה חיים. כדי להמחיש את העוצמה של הכניעה, ניקח את הסיפור של ליאת, יזמית שהחברה שלה נקלעה למשבר חמור בגלל שינויים רגולטוריים בלתי צפויים. ליאת הרגישה שהשטיח נשמט מתחת לרגליה והייתה על סף ייאוש. במקום לשקוע בו, היא החליטה ליישם את המדריך המעשי של הכניעה, צעד אחר צעד.
1. היכן אני מתנגדת למשהו שאיני יכולה לשנות?
הצעד הראשון של ליאת היה פשוט להכיר במה שאינו בשליטתה. היא רשמה על דף את כל הדברים שגרמו לה כאב: "הרגולציה החדשה שהרסה את המודל העסקי", "הפסיקה המאכזבת של בית המשפט", "החלטת הלקוח הגדול לעבור למתחרה". היא זיהתה שהיא מתנגדת בעוצמה לדברים שכבר קרו ואינם ניתנים לשינוי. ברגע שהכירה בכך, היא הצליחה להרפות מהם במודע ולהפסיק לבזבז אנרגיה על מלחמה במציאות.
2. במקום לשאול "למה אני?" לשאול "מה עכשיו?"
במקום לשקוע ברחמים עצמיים ולשאול "למה זה קורה לי?", ליאת שינתה את שאלת המפתח. היא שמה בצד את התחושה שזה "לא מגיע לה", ושאלה את עצמה: "מה עכשיו?". שאלה זו העבירה את המיקוד מהעבר להווה, מתחושת קורבן לתחושת סוכנות ומהתמקדות בבעיה לפעולה. היא החלה לבדוק אילו מוצרים חדשים אפשריים במסגרת הרגולציה, לאילו שווקים חדשים ניתן לחדור, ואיזה צוות צריך לבנות כדי ליישם את השינויים. השאלה הפשוטה הזו הפכה אותה מקורבן של הנסיבות ליוצרת של המציאות.
3. באיזה אופן הצורך שלי בהוגנות עשוי לעצור אותי?
ליאת הבינה שהיא מרגישה שהיא "לא ראויה" למצב הקשה הזה, ושזה "לא הוגן" שהיא שילמה מחיר כבד על חוסר אחריות של אחרים. הצורך בהוגנות גרם לה לשמור על כעס ולמנוע מעצמה להתקדם. היא הבינה שהיא לא יכולה לדרוש מהעולם להיות הוגן, ושחררה את המחשבה הזו. זה איפשר לה לקבל החלטות מתוך שיקול קר ולא מתוך כאב, והיא החלה לתכנן אסטרטגיה חזקה יותר, ללא צורך לנקום או להתלונן.
4. איזה סיפור ארצה לספר על איך התמודדתי עם הקושי הזה?
השאלה האחרונה הייתה כלי של חזון. ליאת דמיינה את עצמה בעוד כמה שנים, מספרת על המשבר הזה מנקודת מבט של מי שהתגבר עליו. היא הבינה שהיא לא רוצה לספר סיפור של כישלון וקורבנות, אלא סיפור של חוסן, יצירתיות ואומץ. המחשבה הזו נתנה לה כיוון ומוטיבציה, ועזרה לה לקבל את ההחלטות הנכונות באותו הרגע כדי שהסיפור שלה יהיה סיפור של ניצחון.
כמו ליאת, גם אנחנו יכולים להשתמש בכלים האלו כדי להפוך קושי לצמיחה. "כניעה" היא לא ויתור על הדרך, אלא הדרך עצמה.
לפעמים הדרך הנכונה לצמוח היא להיכנע
הסיפור של ליאת, היזמית שנקלעה למשבר, לא נגמר ברגע שהיא פתרה את הבעיה, אלא ברגע שהיא שינתה את הגישה שלה אליה. היא לא "ניצחה" את המשבר, היא נכנעה לו, לא במובן של ויתור, אלא במובן של קבלה והתפתחות. היא הפסיקה להיאבק במה שאי אפשר לשנות, והחלה לנתב את האנרגיה הפנימית שלה לכיוון אחר לגמרי: צמיחה.
זהו המסר החזק ביותר של המאמר כולו: כניעה היא כוח. זהו כוח פנימי שמאפשר לנו להפסיק לבזבז אנרגיה על מלחמות חסרות סיכוי ולהשתמש בה כדי לבנות את החוסן שלנו. במקום להתייחס לקשיים כעונש, אנחנו הופכים אותם למורים שלנו, לחדר כושר מנטלי שמחזק אותנו.
כניעה היא הצעד הראשון לקראת בניית סיפור חדש, סיפור שלכם. היא מאפשרת לכם להחזיר לעצמכם את הכוח, להפוך קושי למשמעות, ולשגשג גם בעולם לא מושלם. הזמן שלכם יקר והאנרגיה שלכם מוגבלת. במקום להתנגד למציאות, פנו את האנרגיה הזו ליצירה. כי בסופו של דבר, הכוח הוא לא בחוץ, הוא נמצא תמיד בידיים שלכם.
יעניין אותך לקרוא: תשוקה לאישה שהציתה את מלחמת העולם הראשונה
לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים
לאימייל: לחצו כאן
לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן
לתוכן העניינים לחצו כאן
לרשימת כל הפרקים לחצו כאן
צפו בסרטונים ב YouTube לחצו כאן
התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן
עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן
עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית
באתר:
Stratego 360 http://www.stratego360.com/
