סר אייזיק ניוטון מבידוד לפסגת המדע

"היקום לא מושפע משום דבר מלבד חוקי המתמטיקה" - סר אייזיק ניוטון

סר אייזיק ניוטון היה אדם דתי מאוד שלא נתן לאדיקותו לפגוע בסקרנות ויצירתיות שלו, שהובילו לגילוי החוקים המכוננים של התנהגות היקום והעולם שסביבנו.

ניוטון אחז בגורל

סר אייזק ניוטון, לא התחחיל כמדען זקן ורציני, שיושב תחת עץ תפוח או מנסח נוסחאות מסובכות. סיפורו הוא סיפור על אדם שהגורל כפה עליו בידוד, והוא הפך זאת להזדמנות בלתי רגילה לגילוי ויצירה. סקרנותו לא ידעה גבולות, ועקשנותו הובילה לקטיפת פירות של ידע רק שנים לאחר מכן.

ניוטון הראה שהשינוי הגדול ביותר מתחיל עם עצמנו, אך מתעצם רק כשהוא נחשף לאחרים.

סיפור בן למעלה מ-350 שנה שיהפוך למדריך מעשי ורלוונטי לחיינו המודרניים. נגלה איך תובנותיו של ניוטון, ריכוז עמוק, סקרנות בלתי פוסקת ויכולת לשיתוף פעולה, שיכולות לעצב גם את גורלנו שלנו, בכל תחום שנבחר.

יעניין אותך לקרוא:    תומאס אדיסון ממציא את החדשנות

מהפכה בפתח

כדי להבין את גאונותו של אייזק ניוטון, עלינו קודם כל להכיר את העולם שבו גדל. זה לא היה עולם של סמארטפונים, אינטרנט או טלסקופי חלל, זו הייתה מציאות שבה הידע נשען על עקרונות שרירותיים בני אלפיים שנה, שנקבעו על ידי הפילוסוף היווני אריסטו.

לפי תפיסות אלה, כדור הארץ הוא מרכז היקום, גרמי השמיים עשויים מחומרים "מושלמים" ובלתי משתנים, ותנועה דורשת כוח מתמיד שידחוף אותה. הכנסייה שלטה במוסדות הידע ביד רמה והעניקה תוקף רוחני לתפיסות אלה. ניסיון לערער עליהן נחשב לא רק לטעות מדעית, אלא גם לכפירה.

אבל מתחת לפני השטח, שינוי החל להתבשל. קופרניקוס העז לטעון שהשמש היא מרכז היקום (אך הניח לזה להתפרסם רק לאחר מותו), וגלילאו השתמש בטלסקופ כדי להוכיח שהירח והכוכבים אינם מושלמים (אך נאלץ להתכחש לכך תחת איומי הכנסייה). העולם של ניוטון היה כמו חדר מלא עשן, שבו המחשבות החדשות האלה היו ניצוצות קטנים.

בבריטניה המופרדת מאירופה ומהכנסייה הקתולית, החוקים הישנים עדיין היו בתוקף, אבל היו כבר סימנים ברורים שהם לא מסבירים את המציאות כפי שהיא באמת ועכיפתם נחלשה.

ניוטון נולד לתוך הצומת ההיסטורי הזה. הוא לא המציא את הרעיון של מהפכה וגם לא ניסה להתנגד למוסדות הדת במכוון, אבל הוא היה האדם שהחזיק ביד את המפסק הראשי, מוכן להאיר את כל החדר.

הוא לא פעל בוואקום, הוא היה חלק מתנועה של שינוי שרק המתינה למנהיג שיוביל עם תגליות שישנו את תפיסת המציאות.

זרעים ראשונים של שינוי

ניוטון הגיע לאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1661 כסטודנט צעיר' ביישן ומופנם, עם רקע משפחתי מורכב. הוא לא היה בן עשירים עם מימון נדיב, ולכן עבד כ"סיזר" (Sizar), סטודנט שזכה להנחות בשכר הלימוד בתמורה לעבודות שונות, כמו ניקיון או שירות לאנשי הסגל. המוסד עצמו היה שמרני, והלימודים התבססו על כתביהם של אריסטו בני כ-2,000 שנה, עם עקרונות ששלטו בכיפת ההשכלה מאות שנים. בעוד חבריו לכיתה הסתפקו בשינון החומר, ניוטון חש דחף פנימי שונה. הוא לא רצה לקבל ידע, הוא רצה להבין אותו.

במקום להיצמד לתוכנית הלימודים הרשמית, ניוטון החל לקרוא בחשאי את כתביהם של הוגים חדשניים כמו קופרניקוס, קפלר ודקארט. הוא התחבר לרעיונות שקראו תיגר על המוסכמות וחיפשו חוקים מתמטיים מדוייקים שיסבירו את העולם. דחף זה לא נבע ממרדנות לשם מרדנות, אלא מרצון כנה אך אובססיבי להבין את ההיגיון הפנימי של הטבע. הגישה הזו, שחיפשה אחר הסברים מתמטיים מדוייקים במקום לקבל פילוסופיות ישנות כאמת גמורה וחתומה, הייתה הזרע שהתפתח בהמשך למודל של חשיבה עצמאית ופורצת דרך.

ניוטון היה אדם שהבין עוד בצעירותו שהידע האמיתי לא נמצא בספרי הלימוד בלבד, אלא בשאילת השאלות הנועזות ביותר שאפשר לשאול, ובכלים החדשניים ביותר שאפשר לפתח כדי לענות עליהן. זו הייתה תפיסת עולם שונה, זרע של גאונות שהמתין להזדמנות הנכונה לפרוח.

יעניין אותך לקרוא:    קשב זה כל מה שצריך - המסמך שהביא את מהפכת ה-AI

קיץ 1665, עזיבת קיימברידג' ותחילת "שנות הפלא"

בשנת 1665, האווירה באיים הבריטיים הייתה של פחד. המגפה "השחורה" הגדולה של לונדון החלה להתפשט, ובעקבותיה נסגרו מוסדות ציבור, כולל אוניברסיטת קיימברידג'. סטודנטים ומרצים נשלחו לבתיהם, והעולם כולו נכנס למצב של קיפאון ואי-ודאות. עבור אייזק ניוטון הצעיר, שהיה רק בן 22, הפינוי הזה יכול היה להיות סוף דרכו האקדמית. אך הוא הפך דווקא לנקודת המפנה הגדולה בחייו.

במקום לשקוע בשגרה המקומית של בית ילדותו בוולסת'ורפ, ניוטון ניצל את הבידוד כדי להתמסר באופן מוחלט לתשוקתו למדע. הוא ייחד את שעותיו הארוכות בבדידות לריכוז עמוק ומוחלט, הרחק מהרעש האקדמי והחברתי של האוניברסיטה. תקופה זו, שנמשכה כשנתיים, זכתה בפי ניוטון עצמו לכינוי "שנות הפלא" (annus mirabilis). זה לא היה צירוף מקרים. הוא הבין שכדי ליצור, צריך זמן ומקום להתנתק מהסחות הדעת.

הוא כתב על כך: "באותן שנים של מגפה, הייתי בשיא כושר ההמצאה שלי, והתעניינתי במתמטיקה ובפילוסופיה יותר מכל זמן אחר מאז". דווקא במצב חירום עולמי, כאשר רוב האנשים היו עסוקים בהישרדות, ניוטון בחר להתכנס פנימה ולמצוא כוחות לעשייה משמעותית.

בתקופה זו, במרחב המבודד שייצר לעצמו, שבו התפוח הנופל מעץ לא היה רק תפוח, אלא השראה לתאוריה שלמה על כוח המשיכה הפועל על כל עצם ביקום, כולל הירח. סיפור זה הוא על הכוח המהפכני של בדידות מכוונת. שההברקות הגדולות ביותר לעיתים קרובות נולדות דווקא במקומות שקטים, הרחק מההמון, ושבכל סדרה של אירועים קשים טמונה הזדמנות בלתי רגילה לפרוץ גבולות אישיים.

תפוח, כוח וחשבון

במהלך "שנות הפלא", כשאייזק ניוטון התבודד בביתו, הוא לא התמקד בבעיה אחת, אלא בשלושה אתגרים מדעיים שונים במקביל: טבע האור, המתמטיקה של התנועה וכוח המשיכה. דווקא הקשר שנוצר בין התחומים הללו הוא שהפך את עבודתו לגאונית.

ניוטון התבונן בעולם עם סקרנות בלתי פוסקת. הוא לא הסתפק בכך שראה את התפוח נופל, אלא שאל את השאלה שהרבה לא העזו לשאול: האם אותו כוח שמושך את התפוח למטה הוא גם הכוח שגורם לירח לנוע במסלולו סביב כדור הארץ? זו לא הייתה שאלה היפוטטית, אלא תחילתה של מהפכה תפיסתית שחיברה בין שמיים וארץ.

הסקרנות לבדה לא הייתה מספיקה. ניוטון הבין שהתשובה אינה בפילוסופיה או בהשערות, אלא בחישובים מתמטיים.

אך מכיוון שהכלים המתמטיים שהיו קיימים באותה תקופה לא היו מתאימים לחישוב תנועה ושינוי באופן רציף, הוא פיתח כלי חדש לגמרי: החשבון האינפיניטסימלי (או, כפי שכינה אותו, "שיטת השטפים"), שהיום מוכר כחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי. בעזרת הכלי הזה הוא יכול היה לחשב את השינויים הרגעיים והמדויקים של גוף בתנועה. במילים פשוטות, הוא לא הסתפק בטבלת נתונים, אלא יצר את השפה המתמטית שתאפשר לו לראות את כל הסיפור.

יש כאן לקח יקר מפז: המענה על שאלות נועזות דורש כלים חדשים. בין אם מדובר בשינוי קריירה שדורש לימוד מיומנות חדשה, ובין אם מדובר במודל עסקי פורץ דרך שדורש פיתוח טכנולוגי מאפס או מודל שיווקי חדשני. במקום להשלים עם המגבלות של הכלים הקיימים, עלינו לפתח את הכלים שיתאימו למענה הסקרנות ולשאלות שלנו. ניוטון לא רק מצא תשובה, הוא בנה את הדרך שתאפשר לכל העולם להגיע אליה.

יעניין אותך לקרוא:    תהליך יעיל בחדשנות מבטיח תוצאות

שתיקה של 20 שנה

אחרי שנתיים פוריות בוולסת'ורפ, ניוטון חזר לקיימברידג' בשנת 1667. הוא התקבל כחבר סגל ובהמשך מונה לפרופסור למתמטיקה, משרה יוקרתית שהייתה אמורה לשמש עבורו קרש קפיצה. אלא שבמשך שני עשורים תמימים, עבודותיו המבריקות, עקרונות הדינמיקה, החשבון האינפיניטסימלי ותיאוריית כוח המשיכה, נותרו כמעט עלומות. הן היו כתובות במחברותיו, מפותחות במוחו, אבל לא פורסמו באופן רשמי.

זהו החלק הפחות מלהיב בסיפורו, אך אולי החשוב ביותר. הוא מלמד אותנו על כוחה של התמדה, עקשנות וסבלנות. בעולם של היום, אנו מחפשים אישור מיידי וסיפוק מהיר. אנו מפרסמים רעיונות עוד לפני שהם בשלים, מחפשים לייקים ותהילה רגעית. ניוטון, לעומת זאת, הבין שיש הבדל עצום בין יצירת רעיון גולמי לבין הפיכתו למגדל ידע חזק ויציב. במשך עשרים שנה הוא פעל כמו אדריכל שבונה קתדרלה: לא מיהר להציג את התוכניות הסופיות, אלא עבד בסבלנות על כל יסוד ועל כל אבן, ווידא שהבסיס מוצק ושהמבנה כולו עמיד. הוא עוד לא היה בטוח שהכל נכון ומדויק והרגיש שנותרה לו עוד עבודה לשפר את התיאוריה והחישובים.

הוא התעניין יותר בשלמות הרעיון מאשר בפרסום שלו. הוא לא חיפש את הריגוש שבחשיפה מיידית, אלא את הסיפוק שבהשלמת המלאכה באופן המושלם ביותר. התקופה השקטה הזו של עבודה אינטנסיבית ומעמיקה היא שהפכה את ניצוצות הגאונות הראשוניים מ"שנות הפלא" לתאוריות וחוקים שישנו את העולם.

ביקורו של אדמונד האלי ו"הוצאה מהמגירה"

לאחר עשרים שנה של עבודה שקטה ומבודדת, נראה היה שתגליותיו של ניוטון ימשיכו להיות סוד שידוע רק לו. אבל אז, בקיץ 1684, נכנסה לתמונה דמות מפתח: האסטרונום המפורסם אדמונד האלי (שעל שמו יש כוכב שביט).

האלי, יחד עם מדענים נוספים, ניסה לפתור את חידת תנועת כוכבי הלכת, אך הגיע למבוי סתום בחישובים. כשאמר לו חבר שיש פרופסור בקיימברידג' שאולי יודע איך לעשות את החישובים.

האלי יצא לדרך לחפש את התשובה.

הוא מצא את ניוטון במשרדו, הציג לו את הבעיה, ושאל: "מהי צורת המסלול של כוכב לכת, והאם כוח המשיכה שפועל עליו פרופורציונלי להופכי ריבוע המרחק מהשמש?"

ניוטון השיב מייד, בקור רוח: "אליפסה". האלי, המום, שאל איך הוא יודע. ניוטון השיב בשלווה: "כבר חישבתי זאת".

האלי דחק בו להראות לו את החישובים, וניוטון, אחרי חיפוש ופישפוש בערמות ניירותיו, שלף מהמגירה את הפתקים הישנים שבהם שמר את חישוב וניסוח תגליותיו. האלי התרשם עמוקות, בחן את החישובים ואף זיהה טעות חישובית שהם תיקנו במקום, כדי להפוך את החישוב למושלם.

המפגש בין האלי לניוטון הוא דוגמא דרמטית לכך ששיתוף פעולה הוא מנוע צמיחה חיוני. האלי לא רק זיהה את הגאונות של ניוטון, אלא פעל כזרז לשיפורה והפצתה. הוא שכנע את ניוטון שהעולם חייב לראות את עבודתו, והתעקש שיפרסם אותה.

סיפורו השפעתו של האלי על הפרסום של ניוטון הוא שיעור על חשיבותם של מנטורים ושותפים לדרך, כאלה שיודעים לזהות פוטנציאל, לעודד אותו ולדחוף אותו קדימה, גם כשהיוצר עצמו מהסס. בלעדיו, ייתכן שהפרינקיפיה לעולם לא הייתה נכתבת, ותגליותיו של ניוטון היו נשארות עם הטעות החישובית, רדומות במגירה לנצח.

יעניין אותך לקרוא:    המניפסט של פיתוח זריז The Agile Manifasto

 

מפרינקיפיה לתהילת עולם

בעידודו הנלהב של אדמונד האלי, ניוטון הקדיש את עצמו באופן מוחלט לכתיבת הספר שיהפוך ליצירת המופת הגדולה ביותר שלו. הוא עבד במשך שלוש שנים באינטנסיביות, אסף את כל רעיונותיו, פיתח אותם לשלמות וחיבר אותם לכדי יצירה אחת. בשנת 1687, הוא פרסם את "עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע", או בקיצור, הפרינקיפיה.

ספר זה לא היה רק חיבור מדעי; הוא היה מסמך מכונן ששינה את פני המדע ואת תפיסת העולם לנצח. בפעם הראשונה בהיסטוריה, ניוטון הציג שלושה חוקי תנועה פשוטים שהסבירו את כל תנועת המכניקה של גופים, החל מנפילת תפוח ועד מסלולי כוכבי הלכת. הפרינקיפיה יצרה שפה חדשה להבנת היקום, וכוננה את מה שאנו מכירים כיום כמכניקה קלאסית שנלמדת במגמות הפיזיקה של בתי ספר עד היום.

אף על פי שהספר פורסם בשנת 1687, ההשפעה המלאה שלו נבנתה וגדלה בהדרגה. לקח זמן לקהילה המדעית לעכל את הרעיונות המהפכניים והמתמטיקה הלא מוכרת. אבל ברגע שהם התקבלו, השפעתם הייתה אדירה ונמשכה מאות שנים, עד היום.

הכרה בגאונותו ותרומתו של ניוטון הגיעה לא רק מעולם המדע, אלא גם מהחברה האזרחית. בשנת 1705 הוענק לו תואר אבירות על ידי המלכה אן, והוא הפך לסר אייזק ניוטון.

זה ההבדל בין סיפוק מיידי לבין השפעה ארוכת טווח. ניוטון עבד עשרות שנים על תגליותיו, ללא פרסום או הכרה. התמורה האמיתית לא הייתה מחיאות הכפיים של הרגע, או לייקים והופעה בתקשורת, אלא הידיעה שעבודתו יצרה משהו נצחי, בסיס שעליו נבנה ידע עתידי, ומורשת שממשיכה להדהד גם היום.

יעניין אותך לקרוא:    הדרך ליישם את תהליך הפיתוח ההנדסי של NASA

המדריך המעשי ל"ניוטונאי"

סיפורו של ניוטון הוא מדריך לאמנות ההצלחה וההשפעה. הוא מראה שגאונות אינה רק עניין של מוח מבריק, אלא גם תוצאה של הרגלים, תפיסות עולם ופעולות מכוונות. איך ניקח את הלקחים מחייו וניישם אותם בחיינו? הנה חמישה עקרונות שיסייעו לכם להפוך ל"ניוטונאים" של העידן המודרני:

1. מצאו את "שנות הפלא" שלכם

ניוטון ניצל את הבידוד כדי להשיג ריכוז עמוק שנעלם מחיינו. הוא ייצר לעצמו מרחב שקט מהרעש החיצוני, שאיפשר לו לחשוב ללא הפרעה. אל תחכו למגפה; מצאו באופן יזום את "שנות הפלא" שלכם. הקצו זמן ביומן, שבו אתם מנתקים את הטלפון, סוגרים את התראות המחשב ומתמסרים באופן מלא למשימה אחת. זה יכול להיות שעה ביום, בוקר אחד בשבוע, או אפילו יום שלם פעם בחודש. במרחב המבודד הזה, התובנות והרעיונות הגדולים ביותר יוכלו לצמוח.

2. שאלו "למה" בלי הפסקה

הוא לא הסתפק בכך שהתפוח נפל, אלא שאל את השאלה המכוננת ששינתה את העולם: "מדוע הוא נופל?". שאלו את עצמכם שאלות עמוקות על מה שאתם רואים סביבכם. אל תקבלו כמובן מאליו את הדרך שבה הדברים עובדים. חקרו, הסתקרנו, חפרו מתחת לפני השטח. שאלה אחת נכונה יכולה לפתוח דלתות לפתרונות שלא דמיינתם שאפשריים.

3. היו סבלניים והתמידו

ניוטון שמר את תגליותיו במגירה במשך עשרים שנה. הוא לא חיפש תהילה מיידית אלא שלמות. זכרו: פיתוח אמיתי דורש זמן. רעיון חדש לא חייב להיות מושלם מיד. במקום למהר לפרסם, להתחרות או לחשוף, אפשרו לעבודה שלכם להבשיל. עבדו בשקט ובסבלנות, לטשו את הרעיונות, חזקו את היסודות והפכו את הרעיון הגולמי למשהו חזק ובלתי מעורער.

4. אל תחששו להיחשף

למרות עקשנותו, ניוטון זכה לתהילה רק בזכות אדמונד האלי. האלי לא רק דחף אותו לפרסם, אלא גם סייע לו בתהליך. מצאו את ה"האלי" שלכם. שתפו את הרעיונות שלכם עם אנשים שאתם סומכים עליהם, בקשו משוב וקבלו ביקורת בונה. אל תתנו לפחד לחסום את הפוטנציאל שלכם. שיתוף פעולה הוא מה שהופך רעיון פרטי לכוח משנה עולם.

5. חשבו על מורשת

ניוטון לא חיפש רק לפתור בעיות, אלא ליצור עקרונות אוניברסליים שיחזיקו מעמד לנצח. במקום להתמקד רק בסיפוקים מיידיים, נסו לחשוב על הערך המתמשך שאתם יוצרים. מהי המורשת שאתם רוצים להשאיר מאחור? איזו השפעה ארוכת טווח אתם מקווים להשיג? שאיפה זו תשנה את הדרך שבה אתם מקבלים החלטות, ותעניק משמעות עמוקה יותר לכל פעולה שלכם.

סיפורו של ניוטון הוא הוכחה לכך שהשילוב של ריכוז, סקרנות, סבלנות ושיתוף פעולה הוא מתכון להשפעה אדירה. הפרינקיפיה היא לא רק ספר, סיפור היווצרותו הוא מודל חיים.

עכשיו, תורכם לכתוב את הפרינקיפיה שלכם.

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/