7 החטאים של מדריכים ומחנכים

"יבורכו הסדקים, כיוון שדרכם חודר האור" - גראוצ'ו מרקס

זיהוי הכשלים שלנו הוא צעד ראשון לעבודה עצמית על תיקונם ומעבר לצמיחה משמעותית ומשפיעה. מודל 7 החטאים נותן מסגרת לבחינה אישית.

העיניים פקוחות והדרך פתוחה

שיעור בביולוגיה, בוקר של חורף גשום, ואני עומד מול כיתה צפופה ומלאת סקרנות. במהלך ההסבר התלהבתי מהנושא ושילבתי בתמצית השיעור עובדה שלא בדקתי היטב. תלמידה בקצה הכיתה הרימה יד ותקנה אותי ברוגע ובנימוס. לרגע היססתי, הלב רצה להתגונן, אבל בחרתי לעצור ולהודות בפומבי: "טעיתי, תודה על התיקון." במקום מבוכה וסגירות, התעוררה שיחה פתוחה מלאה סקרנות וכבוד.

כולנו מועדים לטעויות ולחטאים, לא מתוך רוע אלא מהיותנו בני אדם. חטאים אינם אות קין, אלא סימן למקום שבו השקענו פחות, נגררנו אחרי הרגל או פחדנו להקשיב. דווקא ההכרה בטעות היא התחנה הראשונה בדרך לצמיחה; היא מאפשרת לנו לסמן לעצמנו היכן דרוש תיקון, להתגבר על גאווה, להתבונן ולגדול יחד עם הסובבים אותנו.

המודעות לחולשות אינה חיסרון, להפך, היא שער לדרך של השתפרות עמוקה. מורה ומדריך שמודה בטעותו יוצר סביבה בטוחה שבה כולם לומדים, מתקנים ומתקדמים.

זו הזדמנות לכל מחנך ומדריך להיות כנים עם עצמכם, פתחו עיניים, וגלו את החטאים שהם ההזדמנות הכי גדולה לתיקון ולצמיחה.

יעניין אותך לקרוא:    מבקשים כפרה - החטאים של המנהיג

המתח שבין משמעת להישגים

המרחב הכיתתי של כל מורה ומדריך רצוף דיכוטומיות יומיומיות. מצד אחד הדרישה המתמדת להשלטת משמעת, להצבת רף גבוה של התנהגות, פיתוח הרגלי למידה ועקביות; מצד שני הצורך להוביל להישגים, לדרבן את התלמידים להאמין בעצמם, ולעורר בהם השראה.

נועה, מורה מנוסה, החלה את יום הלימודים ברצון עז להעניק ערך ומשמעות, אך מהר מאוד מצאה עצמה בין משימות של טיפול בבעיות משמעת ותיעוד, שיחות דחופות עם תלמידים ומורים אחרים, והלחץ לעמוד בלוח הזמנים של העברת החומר וההישגים שהמערכת מכתיבה.

הלחצים אינם פוסקים. מחד, לוח הזמנים הצפוף של מערכת החינוך דורש תפקוד רציף, פתרון בעיות בזמן אמת, ומדידה בלתי פוסקת של תוצאות וציונים. מאידך, עומס הרגשות, מהקשיים של תלמידים, דרך אתגרי המשמעת ועד הציפייה להציג תדמית שליטה והצלחה, מאיים לכלות את התשוקה והגמישות הדרושה להובלה אמיתית.

במתח זה, קל למורה להתדרדר לדפוסי "חטא חינוכי". לביקורתיות יתר, עייפות רגשית, או קשיחות יתר, שלאו דווקא בוחרים בהם, אלא נגררים אליהם כאשר הלב עייף והזמן דוחק. המקום שבין גבול תמיכתי לאכיפה נוקשה דק ועדין, ואם הולכים בו ללא מודעות עלולים לאבד את האיזון.

המסר המעודד הוא שאיזון אפשרי. אפשר לשלב גבולות ברורים עם עידוד דיאלוג פתוח והענקת ביטחון רגשי. ההבנה כי כל צד בדיכוטומיה הכרחי, ושמציאת הדרך האישית בין שניהם היא תכלית העשייה החינוכית, זו אומנות החינוך באמת.

הערך של להכיר, להודות, להשתנות

ניר, מדריך וותיק, הבחין שתלמיד מסוים, תומר, מנותק וסגור בשיעורים. במקום להעיר על חוסר ההשתתפות, בחר לשוחח עמו בגובה העיניים אחרי הפעילות. תומר סיפר שנכשל לאחרונה והמוטיבציה שלו לצנוח. ניר לא ניסה לנחם או להטיף, אלא שיתף בעצמו על תקופות של קושי, על טעויות שעשה כמדריך ועל הבחירה היומיומית להמשיך לנסות ולהאמין. בשיחה הזו נולדה אצל שניהם הכרה: החטא, או הכישלון, אינו סיום הדרך אלא סימן לכך שיש לאן לצמוח.

תשובה איננה טקס חיצוני, אלא תהליך פנימי, מחזורי, שמבוסס על יכולת להכיר, להודות ולשנות. המודעות לחולשות ולמכשולים, וההבנה שההצלחה נמצאת דווקא בעקביות ובנכונות ללמוד, הן המפתח לשינוי אמיתי בתלמיד וכמדריך. ככל שתהליך ההכרה נעשה כנה ופשוט, כך גדלה היכולת להטמיע הרגלים חדשים, להתאמץ ולסלוח לעצמנו ולאחרים.

אפשר להתחיל בשאלה קטנה מדי יום: מה הדבר הכי אמיתי שאני יכול להשתפר בו היום? עצה זו מחברת בין ערך התשובה ההיסטורי ובין תהליך חינוכי חילוני, כי להכיר, להודות ולהשתנות זו לא פעולה חד־פעמית, אלא בחירה ממושכת ומעשית לצמוח יחד. ניר, מדריך מסור בנוער עובד, הרגיש שהקבוצה שלו לא מתקדמת. במהלך אחת הפעולות, שם לב שאחד המשתתפים, עידן, לא משתלב ומרבה להפריע. במקום להפעיל סנקציה, ניר ביקש לדבר עם עידן בארבע עיניים.

ניר הודה שגם לו יש נקודות עיוורות, והזמין את עידן לשתף במה שמקשה עליו. עידן חשף תחושות תסכול אישי ותחושת בדידות. המפגש הפך במהרה למרחב בטוח, ושניהם הודו בטעויות, עידן בהתנהלותו הקבוצתית, ניר בכך שלא שם לב מספיק למצבו.

הסיפור הזה מדגים שכוחה של "תשובה" אינו בכפרה טקסית, אלא דווקא ביכולת להכיר במגרעות ולפעול לשינוי. מדובר בתהליך פנימי שחוצה גבולות דת, מודעות, החלטה להודות בכשל, ונכונות לעבור את הדרך המורכבת לעבר תיקון וצמיחה. מודלים של תהליכי שינוי בבית הספר מראים שמנהיגים מוצלחים אינם מצפים לשלמות, אלא מובילים תהליכים של חקירה עצמית, בקשת ביקורת ושותפות בקבוצה.

רצוי לא לחפש גאולה, אלא לעצור. ולשאול את עצמנו, במה אני יכול להשתנות, ומהו הצעד הממשי הראשון? ברגע שמתקיימת הכרה כנה, הצמיחה הופכת לאפשרית. והדיאלוג הפתוח, הוא הגשר מהחטא הקטן לשינוי המשמעותי.

יעניין אותך לקרוא:    7 החטאים שפוגעים בקריירה

מודל שבעת החטאים

בסביבות שנת 1500, הצייר ההולנדי הירונימוס בוש יצר סדרת יצירות מפורסמת שבהן תיאר סצנות גיהינום המלאות בדמויות מפלצתיות, קסומות וסמליות עמוקה. יצירות אלה שולבו סביב נושא שבעת החטאים, גאווה, קנאה, כעס, עצלות, תאוות כוח, אדישות וביקורתיות יתר. הציורים מראים כיצד החטאים משמשים כסמל אוניברסלי למאבק הנפשי של האדם: פיתויים, טעויות, וכישלונות המתקיימים מאז ימי הביניים ועד היום.

גם דנטה אליגיירי ביצירתו "הקומדיה האלוהית", שבעת החטאים מובלטים כמעברים להתדרדרות לרע, שמוסברים בדרגות מחמירות שמובילות לגיהינום. דימויים אלו, שצמחו מתוך אמונה נוצרית, ממשיכים להיות בעלי משמעות תרבותית עמוקה בכל חברה ותהליך חינוכי, גם בעולם החילוני, כאשר כל חטא מייצג נושא בסיסי שבו מתמודדים מורים, מדריכים ומחנכים עם פיתוי לעשות נזק.

הכוח במבנה של שבעה חטאים הוא ביכולתה לפשט ולסווג מגוון רחב של התנהגויות אנושיות טבעיות לרשימה פשוטה וברורה, המאפשרת להנחות תהליכים מעשיים, לזהות דפוסים מקבעים, לנהל שיח פתוח על חולשות ועל דרכי תיקון, ולהציע למורים ולמדריכים כלי מחשבה ומודעות אישית.

שבעת החטאים, מעבר למשמעותם הדתית המקורית, הופכים לסמל גלובלי המשמש מגדיר מרכזי בהתמודדות עם האתגרים הרגשיים והמקצועיים בחינוך המודרני.

יעניין אותך לקרוא:    9 המעגלים של דנטה: מהגהנום לגן עדן בעולם המודרני

גאווה – מחסום בין מדריך לצמיחה

מוטי, מורה ותיק ומוערך, נחשב לדמות מרכזית בבית הספר. הוא ידע את החומר לעומקו, והיו לו דרכי הוראה שהתבססו על ניסיון עשיר. עם זאת, כשהגיע הזמן לקבל משוב על שיטות ההוראה שלו, הוא סירב להקשיב בטענה ש"השיטה שלי מוכיחה את עצמה." הפתח לקריאה אישית וללמידה חדשה היה סגור, והדבר השפיע על איכות הלמידה והמעורבות של תלמידיו. רבים מהם חשו שלא יכולים להביע דעה ולתרום לנעשה בכיתה.

הגאווה כאן הופיעה לא רק כמקור לכוח אלא גם כמלכודת, היא חיבקה את מוטי והטילה עליו צל של ביטחון עצמי אך סגרה אותו מפני ביקורת והזדמנויות חדשניות. היא חסמה את זרם השיח והלמידה המשותפת, שחייבים להיות בבסיס ההוראה וההדרכה.

ענווה היא הפתרון האמיתי. היא אינה הורדת ערך, אלא היכולת להכיר במקומות שבהם אפשר ללמוד ולהתפתח. פתיחות לכישלונות אישיים ולמשוב מהסביבה, ממדים חיוניים להצלחה ממושכת.

כפי שפתגם סיני עתיק מזכיר: "ענווה אינה להקטין את עצמך, אלא להקשיב לאחרים בדרך שמובילה לצמיחה." ענווה מאפשרת למדריך להיות קשוב לתלמידים וליוצרי הסביבה, לפתוח דלתות לשיתוף פעולה ולעודד את כל המעורבים ללמוד יחד.

המודעות העצמית והפתיחות הן הצעד הראשון למנהיגות חינוכית טובה, שמקדמת סביבה פתוחה, יצירתית ומשמעותית לכולם.

יעניין אותך לקרוא:    עקומת הלמידה – הכוח של שינוי אקספוננציאלי

קנאה – השוואות ותחרות שמכלה את הרוח החינוכית

בבית ספר עם צוות מורים צעיר ומלא שאיפות, נוצרה תחרות פנימית שהחלה לפגוע ברוח הצוותית.

מרים, מורה לצרפתית, הייתה תמיד מתחרה בשקט עם עמיתה רותי על הישגים בכיתה ועל היחס וההכרה מההנהלה. המתח הבין-אישי התבטא בהשוואות בלתי פוסקות: "הכיתה שלה יותר ממושקעת", "הציונים שלה טובים יותר". גם בין כיתות ועובדים זוטרים חלו השפעות דומות. במקום שיתוף פעולה ועבודה משותפת, התפתחו רגשות של קנאה, חשדנות ואפילו תקלות בהתנהלות היום-יומית.

דיאלוג פנימי בין מרים לעצמה עורר אותה להבין שהקנאה אינה רק רגש טבעי, אלא בגידה בערכי המקצוע ובמטרות החינוכיות שמילת המפתח בהן היא השראה ולא תחרות. היא החלה ליזום שיחות פתוחות בצוות, לשתף הצלחות ולבקש עזרה במקום להתחרות, לגלות רגישות ולהפוך את הקנאה למנוף צמיחה.

קנאה, כשמוסברים לה נקודת מבט אחרת, יכולה להיות מנוע להשראה פורה, ללמידה ולשיפור אישי וציבורי. היכולת להפוך תחרות למדד של שיתוף פעולה ושותפות היא אחד האתגרים המרכזיים בחינוך המודרני.

מומלץ לצוותי ההוראה לפתח מודעות לקנאה, לזהות מתי היא ממיסה את הכוח הקולגיאלי, ולפעול למניעת השוואות מזיקות. תגובות חיוביות, שבחים מלומדים ותמיכה הדדית הם המפתח לשימור רוח צוות בריאה, מאוחדת ויצירתית.

כעס – התפרצות רגעית והשפעותיה בכיתה ובמערכת

בשיעור אחד, בזמן של לחץ וציפיות גבוהות, תלמידה בכיתה פתאום התפרצה בזעם נוכח שגיאה שנעשתה לבדיקה קבוצתית. הרגע השקט התחלף בסערה: מילים קשות, צעקות וחוסר סבלנות. הכעס שהתעורר השפיע מיידית על האווירה, שיתוק של הלמידה, תחושת אי נוחות, ופגיעה במורל של כל הנוכחים. המורה ויתר על המשך השיעור והשעה הופסקה, אבל ההשלכות נמשכו, הקשר בין התלמידה למורה נמתח, והקשיים התקשורתיים רק הלכו והעמיקו.

כעס אינו רק תגובה רגשית עוצמתית, אלא הוא מעיד על מצוקה עמוקה ודרישה לשינוי. ההבדל בין התפרצות לא מבוקרת לבין ניהול כעס נכון יכול להיות המפתח לשמירת מערכות יחסים בריאות ולחינוך מיטבי. הדרך לאיזון כוללת תרגיל פשוט, "עצור, נשום, הערך", המתמקד בהפסקה רגעית, נשימות עמוקות, ושאילת שאלות פנימיות כמו "מה מעורר בי את הכעס? איך אוכל להביע אותו באופן שמאפשר הבנה?"

ניהול כעס והיכולת לתגובה מאוזנת תורמים ליצור תקשורת פתוחה ומכילה, המאפשרת דיון ובניית אמון. כפי שאמר הרמב"ם, דרך האמצע היא המפתח: לא לכעוס בכל דבר, אבל גם לא לדכא רגשות אלא להבין את מקומם ולבטא אותם באופן מבוקר.

ניהול כעס הוא מיומנות חיונית למורים ולמדריכים, המאפשרת להפוך רגע של התפרצות לגל של הבנה וצמיחה. רק כך נשמור על כיתה יציבה, חברה תומכת וצוות מקצועי בריא.

יעניין אותך לקרוא:    7 הסמוראים של חשיבה טובה

עצלות ושחיקה – אתגר ההתחדשות ושימור התשוקה

יעל, מורה ותיקה בעלת שלושים שנות ניסיון, הרגישה בשלב מסוים הרגישה שהאש של התלהבות לימודית בכיתתה מתעמעמת. השגרה, העומס והלחץ של מערכת החינוך הכבידו עליה, ותחושת העצלות והשחיקה החלה לחלחל. היא הרגישה כי היצירתיות שלה מדלדלת, והיא מתקשה להציע דרכים חדשות ללמידה ולהנעה. למרות תשוקתה הגדולה לתלמידיה, עבודתה התחילה להיראות כמשימה טכנית בלבד.

במקביל, במוסד אחר, נמצא אורי, מדריך צעיר יחסית, שהשקיע בחריצות ויצירתיות אך הקרין פתיחות לשינוי תמידי. הוא ידע לשלב הפוגות מחושבות, התנסויות חדשות ולחפש השראה מחוץ למסגרת המסורתית, מה שאפשר לו לחדש כאבים לחינוך ולעבודה במגוון סיטואציות.

לאורך השנים למדנו כי עצלות ושחיקה אינן רק חוסר מוטיבציה אלא תוצאה של עומס רגשי ופיזי. הכלים להתחדשות נעים בין הפסקות מודעות ועד לשינוי גישה שמדגיש חשיבה מחברת ומחדשת מוטיבציה. מתודולוגיות גמישות, פורומים מקצועיים ותמיכה קולגיאלית תורמים רבות למציאת אנרגיה פנימית ולחידוש התשוקה.

חשוב להכיר בחשיבות ההתחדשות האישית. להעמיק בניהול הזמן והאנרגיה, לפתח הרגלים של הפסקה ושוב למידה, ולזכור כי תשוקה אמיתית צריכה להתחדש כל יום מחדש. רק כך ניתן להתגבר על העצלות ולהכין את עצמנו לאתגרים שלא נגמרים.

תאוות כוח ושליטה – כשהסמכות מתרחקת מהקשר האישי

דינה, מנהלת בית ספר, ניהלה ביד רמה את הצוות, התמקדה בשליטה על כל פרט קטן ודרשה ביצוע מדויק של ההוראות. בתחילת דרכה, הייתה תחושה שמרכז הכוח בידיה, אך עם הזמן התחילו להופיע סדקים בקשר עם הצוות. מורים הרגישו מנותקים, דכדוך וחוסר מוטיבציה הפך נורמה. ההנחייה המחמירה המנותקת מהקשר הרגשי נטעה אווירת ניכור. דינה מצאה את עצמה רחוקה מהאנשים שהיא אמורה להוביל, ומכל גשר אישי שיכול היה לאפשר שיתוף פעולה אמיתי.

הסיפור מדגים כיצד תאוות כוח ושליטה, כשאינן מלוות ברגישות, עלולות להפוך למחסום שמונע צמיחה ולפגוע באקלים הארגוני. הכוח הופך לעיוורון רגשי, מנותק מהצרכים האנושיים של המורים והתלמידים.

הפתרון טמון בלקיחת צעד אחורה ובפיתוח מנהיגות קשובה, מנהיגות שיודעת להקפיד על סמכות תוך הקשבה עמוקה, שיתוף ודיאלוג פתוח. מנהיגות אמיתית אינה מונעת מהצורך להכתיב אלא מהכוח לבנות אמון ותמיכה.

על כל מנהיג ומנהיגה לבחון מדי פעם את השפעת הכוח שלהם על האנשים שסביבם ולשאול: האם אני מקרב או מרחיק? האם הסמכות שלי פותחת דלתות או סוגרת אותן? האיזון בין כוח לרגישות מאפשר תקשורת טובה, מחויבות אמיתית וצמיחה משותפת.

יעניין אותך לקרוא:    5 צעדים להבנת משהו חדש

אדישות – לב ריק, ודרך אבודה

בכיתה תוססת, שהפכה בלא נודע למקום של שקט חריג, פשטה אדישות כמו ערפל סמיך. התלמידים נראו מהוססים, לא מעורבים, והעולם שנקרא ללמידה היה מרוחק ומנותק. המורה, שהייתה זו שהובילה את השיעורים' התחילה לשים לב למתח שבין מהות ההוראה לבין הרמת הכפפה של התלמידים. הדינמיקה הכיתתית התדרדרה, והאווירה הפכה למנוכרת ומשעממת.

אדישות אינה מהווה רק תסמין של חוסר עניין; היא מחלה רוחבית שפוגעת בכל שכבות התקשורת והאינטראקציה. היא משקפת לא רק חוסר מוטיבציה אלא הרחקה מהתחייבות אמיתית, מוות לבני אדם ולמטרות.

השינוי החל כאשר המורה החליטה לשנות את הגישה ולהמור על דוגמה אישית חזקה: בניית סביבה פתוחה, שיח ישיר עם התלמידים ויצירת נקודות מפגש של מוטיבציה וחיבור. דרך מעורבות אישית חוזרת, אף לקטן שבפועל, לדוגמה, שיחה פרטית או אתגר חדש מעורר, חזרו החיים ויצאה השראה.

מורה, מדריך ומחנך יכול להתחיל בצעד קטן: להקשיב באמת, לבחון מחדש מטרות ודרכים, ולהאמין שהלב המחובר הוא הבסיס להצלחה. התחדשות זו היא הדרך היחידה להוציא את ה"לב הריק" לדרך חדשה של צמיחה והישגים.

פעם מצאתי את עצמי עומד בפני טעות פשוטה אך משמעותית: במהלך שיעור הצגתי בטעות דרך פתרון שגויה בביטחון עצמי, ורק בסיום הבנתי שאחד התלמידים שהעיר לי צדק בתיקון שעשה לי מוקדם יותר. באותו רגע עלתה בי תחושה של חרטה קטנה, מהולה במבוכה ובמבט פנימה, כי הרי, כולנו חוטאים לפעמים.

יש רגעים שבהם נגררנו אחר ההרגל, הזנחנו פרטים, או דיברנו בלי להקשיב באמת לשאר הסובבים אותנו. כל חטא, קטן או גדול, איננו סימן לכישלון מוחלט, אלא מסמן את הרגע שבו פגשנו את מגבלותינו. דווקא ההכרה בכך מחזירה לנו את המצפן המוסרי, כי מי שאינו מכיר בנפילותיו, מתקשה להתקדם באמת.

לעיתים נדמה שחטא הוא מושג שייך לעולם הדתי, אך זהו מושג סמלי שמנהל עבורנו דיאלוג פנימי. "האם נהגתי בהגינות, האם הייתי רגיש, האם פספסתי הזדמנות לצמיחה?"

החטאים שלנו לא מגדירים אותנו, הם מאירים את הדרך קדימה. ההכרה בחולשות מנמיכה גאווה, פותחת מרחב ללמידה, ומציעה לכל אדם אפשרות אמיצה לסליחה עצמית ולתיקון, רגע אחר רגע.

ביקורתיות יתר – העמסה מיותרת במקום העצמה

צוות חינוכי בבית ספר שהתמודד עם אוסף משימות לא נגמר, מצא את עצמו שקוע בביקורת בלתי פוסקת ובעומס כבד. כל מורה מרגיש את הלחץ והציפייה לעמוד ביעדים, והדרישה לתוצאות הובילה להטלת משימות רבות, לאו דווקא מותאמות ליכולות ולצרכים האישיים של הצוות. התוצאה היתה שחיקה, תחושת תסכול וחוסר מוטיבציה, שגרמו לירידה בתפקוד ובאווירה הצוותית.

הלחץ התגבר, והביקורת הפכה ללהב חד שהרחיק את חברי הצוות זה מזה. במקום לעבוד יחד לשיפור משותף, כל אחד חשב על הישרדות אישית. אך כל זאת לא היה חייב להיות! באמצעות שיח פתוח, הקשבה אמיתית ותכנון נכון של העומס, הצליחו חברי הצוות לשנות את המצב.

חשוב להבדיל בין דרישות שיש בהן תכלית מוגדרת לבין ביקורת חסרת תוחלת שמכבידה מיותר. הגבולות הברורים בין דרישות להכלה יוצרים אמון, שמגדיל את המסירות ומאפשר לצוות לפעול ביעילות.

תקשורת חיובית, המעודדת תמיכה, שיתוף פעולה והכרה בהישגים, היא הכוח שמזין צוות חינוכי מצליח ומשגשג. כשהצוות מרגיש שהדרישות שקופות ומתוקשרות היטב, ופועל בסביבה תומכת, מתרחשת העצמה אמיתית שמביאה לתוצאות איכותיות.

יעניין אותך לקרוא:    בעיית ה-2 סיגמה של בנג'מין בלום והיכולת להאיץ לימוד והכשרה

המדריך לזהות, לתקן ולצמוח – תשובה לחטאים חינוכיים

בסיום המסע עם שבעת החטאים של מדריכים ומחנכים, בקושי ניתן למצוא פוקוס גדול יותר מההליכה האישית והצוותית בתהליך של זיהוי, תיקון וצמיחה. צוות חינוכי בבית ספר תיכון, שהתמודד עם בעיות משמעת, חוסר מוטיבציה וחלוקה לא מאוחדת, החליט לפנות פנימה, לעשות מעשה של תשובה מודרנית, להכיר באתגרים, להודות בהם ולבנות מנגנון מתמיד לשיפור.

צעד ראשון, זיהוי מודע: צוות המורים התכנס לשיח פתוח ומכיל, שבו כל אחד סיפר על הקשיים וה"לחצים הפנימיים" שחווה. זיהוי החטאים, גאווה, קנאה, עצלות, כעס, אדישות וביקורתיות יתר, היה כרוך ביושרה ונכונות לשינוי. היכולת להתבונן פנימה אך גם לבחון השפעות מחוץ לעצמנו הפכה לקדמת הבמה.

צעד שני, תיקון, תהליך מתמשך ולא חד-פעמי: הצוות אימץ שגרת תחקיר שבועית, בה נשאלו שאלות כגון: "איזה חטא ניכר בשבוע האחרון?", "איך הגיבנו? מה אפשר לשפר?" מורה או מדריך שבלטו בהתנהלות חיובית זכו להכרה, ואפשרות לשיח מתוקן. גוף התייחסות כזה יצר אווירה של למידה משותפת ושליחות.

הכניסו לשגרת הפעילות כלים מעשיים כמו תרגול ענווה מול גאווה, פעולות מודעות להפחתת כעס, דיונים פתוחים על התמודדות עם קנאה, ניעור האדישות, ותרגולי הוספת חדשנות ללחימה בשחיקה.

תשובה להובלה

תשובה היא לא טקס דתי של יצאה ידי חובה, אלא מסע אישי וקהילתי של מודעות, לקיחת אחריות, התפתחות וצמיחה. 

נכיר בכך שהגדולה היא להיות זה שמסוגל להשתנות ולהשתפר.

לכן מדריך, מורה או מחנך שמתחייב לעבודה על עצמו איננו רק מטפל בטעויות, אלא מכין את עצמו להיות מוביל של דור חדש של בני אדם לדרך משותפת טובה יותר וליצירת עולם טוב יותר.

יעניין אותך לקרוא:    הטקסונומיה של בלום - מודל רמות החשיבה ללמידה

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/