ספר: למה שום דבר לא עובד - מארק ג'יי דונקלמן
"כשמתכנסים ב-'בועות' של דומים לנו, מאבדים יכולת לגשר פערים, להגיע לפשרה, לפתח רעיונות ובעצם, להתקדם" - מארק ג'יי דנקלמן
נדמה שהכל תקוע. כשכולם מחוברים והטכנולוגיה רצה, מערכות תקועות, אנשים מאבדים אמון והקונפליקטים מחריפים. דונקלמן חקר והסיק שהכשל בקשרים הבינוניים.
הרהור על קידמה שנעצרה
האם אתם מרגישים לפעמים שאנחנו תקועים? שאף על פי שהטכנולוגיה דוהרת קדימה בקצב מסחרר, סמארטפונים חכמים יותר, רכבים אוטונומיים, בינה מלאכותית שמשנה את פני עולמנו – הקידמה האמיתית, זו שמשפרת את חיינו כחברה, נבלמה אי שם? אנחנו מצליחים לשלוח חלליות למאדים, אבל מתקשים לפתור בעיות פשוטות לכאורה במערכות הבריאות, החינוך או הפוליטיקה. מדוע, למרות שפע המידע והכלים שברשותנו, נראה ששום דבר לא עובד כפי שהיינו מצפים?
זוהי שאלה מטרידה שמהדהדת אצל רבים מאיתנו, והיא גם נקודת המוצא של ספר מרתק ומעורר מחשבה: "למה שום דבר לא עובד: מי הרג את הקידמה – ואיך להחזיר אותה" מאת מארק ג'יי דונקלמן. דנקלמן, הוגה דעות ועמית במכון קרנגי להקדמה בינלאומית, מציע בספרו תובנה מפתיעה ומקורית לשאלה זו, כזו שמאלצת אותנו לבחון מחדש את יחסי הגומלין האנושיים ואת השפעתם על יכולתנו להתקדם באמת. בואו נצלול יחד לעולמו של דנקלמן ונבין מדוע, לטענתו, דווקא הדברים הפשוטים ביותר הם המפתח לקידמה שכולנו כמהים לה.
יעניין אותך לקרוא: ספר: הרגלים אטומיים - ג'יימס קליר
מארק ג'יי דונקלמן בחיפוש אחר תשובות
מחבר הספר "למה שום דבר לא עובד" "Why Nothing Works: Who Killed Progress—and How to Bring It Back" עם רקע רב-גוני: מארק ג'יי דונקלמן. הוא עמית בכיר במכון קרנגי להקדמה בינלאומית (Carnegie Endowment for International Peace), מוסד מחקר יוקרתי שעוסק באתגרים גלובליים. דנקלמן הקדיש את חייו לניתוח מבנים חברתיים ופוליטיים עכשוויים, עם דגש מיוחד על האופן שבו טכנולוגיה מעצבת מחדש את הקשרים האנושיים שלנו.
לדונקלמן נוצרה תחושה עמוקה של תסכול, שחלחלה אליו דרך תצפיותיו היומיומיות וניתוחיו המעמיקים. כמו רבים מאיתנו, גם דנקלמן זיהה את הפער ההולך וגדל בין הפוטנציאל העצום של העידן המודרני לבין חוסר היכולת שלנו לתרגם אותו לשגשוג חברתי אמיתי. הוא ראה את הקיטוב הגובר, את קשיי קבלת ההחלטות, ואת הניכור המתפשט, והבין שישנה בעיה מהותית יותר מאשר חוסר רצון או אינטרסים מנוגדים. הוא יצא למסע מחקרי אינטנסיבי כדי לפענח את סוד הקיפאון הזה, ומצא תשובה שהיא גם מפתיעה וגם הגיונית להפליא.
הטענות המרכזיות בספר:
היעלמות "החברים המוכרים" (The Acquaintance Gap):
דונקלמן מציג את הרעיון של "פער ההיכרות" (The Acquaintance Gap). הוא טוען כי בעוד שרשתות הקשרים הקרובים (משפחה וחברים) ורשתות הקשרים הרחוקים (קשרים מקצועיים גלובליים, רשתות חברתיות מקוונות) התרחבו ושגשגו, נשחק מרחב הביניים של "חברים מוכרים" – אנשים שאנו פוגשים באופן קבוע אך אינם חלק מהמעגל הקרוב שלנו (לדוגמה, השכן, המוכר במכולת, הקולגה מהמחלקה הסמוכה).חשיבותם של הקשרים הבינוניים:
על פי דונקלמן, דווקא קשרים אלו – ה"חברים המוכרים" – הם המפתח לפתרון בעיות חברתיות, לקידום חדשנות, וליצירת פשרה וקונצנזוס. הם מספקים נקודות מבט מגוונות, מפגש עם דעות שונות, ומאפשרים פיתוח של רעיונות חדשים מתוך שיתוף פעולה בין אנשים עם רקעים שונים.השפעת הטכנולוגיה והתרבות:
דונקלמן טוען כי הטכנולוגיה (כמו האינטרנט והרשתות החברתיות) והשינויים התרבותיים (כמו התכנסות בקהילות הומוגניות יותר) תרמו להיעלמותם של קשרי הביניים הללו. אנשים נוטים כיום יותר להתכנס בקבוצות סגורות של דומים להם, מה שמוביל לפחות חיכוך עם דעות שונות ולפחות הזדמנויות לשיתוף פעולה בין-מגזרי.השלכות על הקידמה:
היעלמות קשרי הביניים, לטענתו, פוגעת ביכולתנו לפתור בעיות מורכבות, לקבל החלטות מוסכמות, ולהתקדם בתחומים כמו פוליטיקה, כלכלה, וחדשנות חברתית. היא תורמת לפילוג חברתי, קוטביות פוליטית וחוסר יכולת לפעול יחד.כיצד להחזיר את הקידמה:
דנקלמן מציע דרכים שבהן נוכל לשקם את קשרי הביניים הללו, החל מפעולות קהילתיות פשוטות ועד שינויים בארגון מקומות עבודה ומוסדות חינוך, במטרה לעודד אינטראקציה מגוונת יותר.
פער ההיכרות
מהו אותו "סוד" שהתגלה לדונקלמן? התשובה שהוא מציע, שהיא גם לב ליבו של ספרו, היא רעיון ה"פער ההיכרות" (The Acquaintance Gap). כדי להבין זאת, דנקלמן מבקש מאיתנו לדמיין את הרשת החברתית שלנו כמורכבת משלושה סוגי קשרים:
קשרים קרובים:
אלו הם בני המשפחה הגרעינית, החברים הטובים ביותר, האנשים שאנחנו מרגישים הכי נוח לידם ואיתם אנחנו חולקים את פרטי חיינו האינטימיים ביותר. קשרים אלו, חשובים ככל שיהיו, הם בדרך כלל הומוגניים למדי – אנחנו נוטים להתחבר לאנשים דומים לנו בדעות, ברקע ובערכים.קשרים רחוקים:
מדובר בקשרים מקצועיים גלובליים, עוקבים ברשתות חברתיות, או סתם אנשים שפגשנו פעם לכמה דקות. אלו קשרים מרוחקים, וירטואליים לרוב, שדורשים מעט השקעה אישית. בעידן המודרני, בזכות הטכנולוגיה, קשרים אלו דווקא התחזקו ושגשגו.קשרי ביניים (או "חברים מכרים"):
כאן טמונה האבחנה המבריקה של דנקלמן. אלו הם האנשים שאנחנו פוגשים באופן קבוע אך אינם חלק מהמעגל הקרוב ביותר שלנו. חשבו על השכן שאתם רואים בחדר המדרגות ואומרים לו שלום, המוכר במכולת השכונתית שאיתו אתם מחליפים כמה מילים על מזג האוויר, ההורה האחר בגן הילדים שלפתע פותח איתכם בשיחה על התוכניות לסוף השבוע, או הקולגה מהמחלקה הסמוכה שפוגשים במטבח המשרדי.
בעוד הקשרים הקרובים והרחוקים התחזקו או נשארו יציבים, דווקא קשרי הביניים, ה"חברים המכרים", הם אלה שנשחקו באופן דרמטי. פעם, השכונה הייתה מלאה באינטראקציות ספונטניות כאלו. היום, רבים מאיתנו בקושי מכירים את שכנינו, עושים קניות אונליין במקום בחנות המקומית, ומוותרים על שיחות אקראיות לטובת התכנסות ב"בועה" של הקרובים והדומים לנו. הריקנות שנוצרה בחלל הזה, זהו "פער ההיכרות", ולטענת דנקלמן, הוא המפתח להבנת הקיפאון החברתי שאנו חווים.
יעניין אותך לקרוא: ספר: קיצור תולדות האנושות - יובל נח הררי
איך הגענו עד הלום?
אם "פער ההיכרות" הוא האבחנה, השאלה המתבקשת היא: איך הגענו למצב הזה? דונקלמן מצביע על שני כוחות מרכזיים, שפעלו יחד כדי לכרסם בהדרגה במרקם העדין של קשרי הביניים שלנו: השפעת הטכנולוגיה ושינויים חברתיים-תרבותיים עמוקים.
טכנולוגיה.
קשה להכחיש את התרומה העצומה של האינטרנט, הטלפונים החכמים והרשתות החברתיות לחיינו. אנו מחוברים מתמיד לקרובינו ולרשתות מקצועיות מרוחקות, אך בתוך כך, איבדנו את המוטיבציה לאינטראקציות פנים-אל-פנים יומיומיות. במקום ללכת לבנק ולשוחח עם הפקיד, אנחנו מבצעים פעולות דרך אפליקציה. במקום לגשת לחנות הספרים ולבקש המלצה מהמוכר, אנחנו מזמינים בלחיצת כפתור אונליין. כל אינטראקציה שהופכת לדיגיטלית, חוסכת זמן אולי, אך גובה מחיר בדמות הזדמנות אבודה לקשר עם "חבר מוכר". אנחנו מוקפים בגירויים ומידע מהקצוות הרחוקים של הרשת, אך מתבודדים יותר בחיים הפיזיים שלנו.
שינויים תרבותיים וחברתיים.
קהילות רבות הפכו הומוגניות יותר, מה שמוביל לכך שאנחנו פחות נחשפים באופן טבעי לאנשים עם רקע, דעות או אורחות חיים שונים משלנו. גם אופן התכנון האורבני השתנה – שכונות פרבריות רבות בנויות באופן שמצמצם את האינטראקציה הספונטנית בין תושבים, בניגוד לרחובות שוקקים או כיכרות ציבוריות שאפיינו ערים בעבר. גם העלייה בקצב החיים והמירוץ האינסופי אחר הישגים, מותירים פחות זמן וסבלנות לאינטראקציות לא מתוכננות, אלו שהיו פעם לחם חוקם של קשרי הביניים. אלה אינם שינויים שאפשר להאשים בהם גורם יחיד, אלא מגמות רחבות שהובילו יחד להיעלמותו של אותו מרחב אנושי חיוני.
כוחם של הקשרים הבינוניים – מדוע הם כה חשובים?
כעת, כשברור לנו מהו "פער ההיכרות" וכיצד נוצר, עולה השאלה הגדולה: מדוע אובדנם של אותם "חברים מוכרים" כה קריטי לקידמה? דונקלמן מסביר שדווקא בקשרים הלא-אינטימיים הללו טמון כוח עצום, חיוני לשגשוג חברתי ואישי כאחד.
קשרי הביניים הם בראש ובראשונה מנוע לחדשנות ופתרון בעיות. מעגל החברים הקרובים שלנו, כפי שראינו, נוטה להיות הומוגני. כולנו חושבים בצורה דומה, רואים את העולם באותן עיניים. רעיונות פורצי דרך, לעומת זאת, נולדים לרוב במפגש בין פרספקטיבות שונות. שיחה אקראית עם אדם מתחום שונה לגמרי, במעלית או בתור לקפה, עשויה להדליק נורה ולהוביל לתובנה שלא הייתם מגיעים אליה לבד או עם הקרובים לכם. זוהי הזדמנות לשמוע דעות חדשות, לערער על הנחות קיימות וליצור סינתזה יצירתית.
קשרים אלו הם הדבק החברתי שמחזיק את הקהילה יחד ומפתח אמון חברתי. כשאנחנו מכירים אנשים מגוונים בסביבתנו, גם אם לא באופן עמוק, אנחנו בונים גשרים בין קבוצות שונות. קל יותר להטיל ספק ב"אחר" כשהוא מופשט וזר, אך כשפגשנו אותו בחיוך בפינת הרחוב, כשאנו רואים בו חלק מהמרקם היומיומי – קל יותר לסמוך, להבין ולהזדהות. זהו אמון רך, לא עמוק, אבל כשהוא מצטבר, הוא יוצר בסיס איתן לחברה מתפקדת.
קשרי הביניים מאפשרים יכולת להתפשר ולמצוא פתרונות קונצנזוס, במיוחד בתחומי הפוליטיקה והציבור. כשאנחנו חיים ב"בועות" של דומים לנו, קל לנו יותר להיתקע בעמדות קיצוניות ולא לראות את הצד השני. לעומת זאת, שיחות לא פורמליות עם אנשים מפלגים שונים, בבית קפה או בפעילות התנדבותית משותפת, יכולות לרכך עמדות, לחשוף נקודות השקה, וליצור את הבסיס ההכרחי למציאת פתרונות פרגמטיים שישרתו את כולם. זוהי היכולת לחבר בין רעיונות מנוגדים לכדי תפיסה שלמה יותר, והיא זו שבאמת מניעה התפתחות וצמיחה חברתית.
יעניין אותך לקרוא: ספר: דיונים על ליוויוס (על התפוררות ממשל) - ניקולו מקיאוולי
פוליטיקה, כלכלה וחברה – השלכות "פער ההיכרות"
האבחנה של דונקלמן לגבי "פער ההיכרות" היא הרבה יותר מסתם תיאוריה חברתית. יש לה השלכות עמוקות ומרחיקות לכת על הדרך שבה אנו מתנהלים כתאגיד, ככלכלה וכחברה. כשאנו מאבדים את הקשרים הבינוניים, אנו למעשה פוגעים ביכולתנו הבסיסית לשגשג ולפתור בעיות מורכבות.
בתחום הפוליטיקה, פער ההיכרות מתבטא באופן מובהק בקוטביות גוברת וחוסר יכולת לפשרה. כשאנו מקיפים עצמנו רק בדומים לנו, ובמיוחד בעידן הרשתות החברתיות שמגבירות את תהודת "הבועות" שלנו, קל מאוד להתבצר בעמדות קיצוניות. היעדר מפגש עם "האחר, אפילו בשיחה אקראית עם שכן בעל דעות שונות – מונע את ההבנה הבסיסית והאמפתיה ההכרחית לדיאלוג. התוצאה היא פרלמנטים משותקים, ויכוחים סוערים ללא יכולת להגיע להסכמות, ותחושה שהמערכת הפוליטית אינה מתפקדת עבור האזרח. אנחנו רואים זאת שוב ושוב בחדשות, כשנציגי ציבור מתקשים לעבוד יחד למען טובת הכלל.
במישור הכלכלי, פער ההיכרות פוגע בחדשנות "פורצת דרך" ובייצור הזדמנויות בלתי צפויות. חדשנות אמיתית לעיתים קרובות אינה צומחת רק ממוחות מבריקים בודדים, אלא דווקא ממפגש רעיונות בין אנשים מדיסציפלינות ורקעים שונים. כשאנחנו סגורים במסגרות ארגוניות נוקשות או בקהילות מקצועיות הומוגניות, אנחנו ממעטים להיחשף לרעיונות טריים שמגיעים "מבחוץ". ההזדמנויות הכלכליות הגדולות הבאות לא תמיד יגיעו מתוך המעגלים המוכרים, אלא מחיבורים לא צפויים שמאפשרים קשרי ביניים, כמו אותה שיחה אקראית בכנס שפתחה דלת לשיתוף פעולה מפתיע.
בהיבט החברתי, אובדן קשרי הביניים מוביל לבידוד, תחושת ניכור וקושי בבניית קהילות חזקות. כשהמרחב שבין המעגל הקרוב ביותר שלנו לבין העולם הווירטואלי נעלם, אנו נותרים חסרי "דבק חברתי" יומיומי. האדם מרגיש בודד יותר, גם בתוך המון. תחושת השייכות לקהילה, שפעם הייתה טבעית יותר ונסמכה על אינספור אינטראקציות קטנות עם חברים מוכרים, נשחקת. זו לא רק בעיה רגשית, אלא גם בעיה של חוסן חברתי – קהילות חזקות, שבהן אנשים מכירים ומאמינים זה לזה ברמה בסיסית, יודעות להתמודד טוב יותר עם משברים ואתגרים.
"למה שום דבר לא עובד" היא לא רק תחושה סובייקטיבית, אלא תוצאה ישירה של שחיקתם של יסודות חברתיים חיוניים, אותם קשרים שפעם היו טבעיים וכיום אנו צריכים לשוב ולטפח במודע.
עדויות מהשטח
5 סיפורים אמיתיים ומפורסמים מהעולם העסקי, הפוליטי והמדעי, הממחישים לטוב ולרע את התזה של מארק ג'יי דנקלמן על "פער ההיכרות" וחשיבותם של קשרי הביניים:
1. חברת Polaroid והמעבר לדיגיטל (לרע)
חברת פולארויד (Polaroid), שהייתה חלוצה ומובילה עולמית בצילום מיידי, כשלה באופן דרמטי במעבר לעידן הצילום הדיגיטלי, עד כדי פשיטת רגל. למרות שמהנדסי החברה עצמם המציאו את המצלמה הדיגיטלית הראשונה כבר בשנת 1975, ההנהלה הבכירה התקשתה לאמץ את הרעיון, להבין את הפוטנציאל שלו, ולהטמיעו באסטרטגיה העסקית. הם היו ממוקדים מדי בהצלחתם הנוכחית בטכנולוגיית הפילם ולא הקשיבו מספיק לקולות החדשניים מבפנים ומבחוץ.
תזת דונקלמן: מקרה זה ממחיש כיצד חוסר בקשרי ביניים, בין ההנהלה למהנדסים הזוטרים, ובין החברה למגמות טכנולוגיות וצרכניות מתפתחות מחוץ ל"בועה" שלהם, הוביל לקיפאון וקריסה. ההתבצרות בעולם הפילם מנעה חשיפה מספקת לרעיונות שונים ולראיית עולם מחוץ למעגל הקרוב והמוכר, ובכך "הרגה את הקידמה" בחברה.
2. המהפכה ב-HP ו"דרך המוסך" (לטוב)
חברת היולט-פאקרד (HP), אחת מחברות הטכנולוגיה המייסדות בעמק הסיליקון, ידועה בתרבות הארגונית הייחודית שלה, המכונה לעיתים "דרך ה-HP" (The HP Way). חלק מהתרבות הזו כלל עידוד עובדים ומנהלים לקיים אינטראקציות בלתי פורמליות וספונטניות. דוגמה מפורסמת היא ה"מוסך", מקום שבו מהנדסים יכלו להתנסות, לדבר זה עם זה מעבר למבנים ההיררכיים, ולפתח רעיונות חדשים באופן חופשי.
תזת דונקלמן: HP טיפחה במודע סביבה שבה קשרי ביניים שגשגו. המפגשים הבלתי מתוכננים בין מהנדסים מתחומים שונים, ללא הלחץ של פגישות רשמיות, יצרו כר פורה לשיתוף רעיונות, פתרון בעיות משותף וחדשנות פורצת דרך. זהו שימור פעיל של קשרי ביניים, שהוכיח את עצמו כמנוע צמיחה אדיר.
3. חוק זכויות האזרח בארצות הברית (לטוב ולרע)
חוק זכויות האזרח משנת 1964 בארצות הברית, שהביא לסיום האפליה הגזעית החוקית, היה שיא של מאבק ארוך שנים. הוא דרש מאמץ אדיר של פעילים, מנהיגים פוליטיים וציבור נרחב. מצד אחד, ההתנגדות לחוק היתה עזה, והיוותה ביטוי לפערים חברתיים עמוקים וחוסר היכרות בין קבוצות. מצד שני, חקיקתו התאפשרה בזכות מאמצים עיקשים של פעילים ליצור דיאלוג, גם אם קשה, בין קבוצות מנוגדות, וכן בזכות מנהיגים פוליטיים שהיו מוכנים לגשר על פערים למען מטרה גדולה יותר.
תזת דונקלמן: המאבק לחוק זכויות האזרח ממחיש את שני צדי המטבע. ההתנגדות העיקשת נבעה מחוסר קשרי ביניים מוחלט בין קבוצות גזעיות שונות, שאפשרו דה-הומניזציה וטיפוח דעות קדומות. עם זאת, עצם חקיקת החוק דרשה יצירת קשרי ביניים מסוימים (גם אם מאולצים בהתחלה), באמצעות דיונים ציבוריים, מחאות המוניות שהכריחו מפגש בין קבוצות, ולבסוף, הסכמות פוליטיות בין פלגים מנוגדים. זוהי דוגמה לאתגר עצום שבו רק מאמץ מכוון לייצר אינטראקציה (אפילו מתוך קונפליקט) יכול להניע קידמה.
4. התפתחות האינטרנט כרשת פתוחה (לטוב)
האינטרנט, בצורתו המוקדמת כארפאנט (ARPANET), תוכנן כרשת מחשבים מבוזרת המאפשרת למדענים וחוקרים באוניברסיטאות שונות לתקשר ולשתף מידע בקלות. תרבות "הקוד הפתוח" וגישת ה"מייקרים" שאפיינה את ימיו הראשונים של האינטרנט עודדה אנשים מתחומים שונים – לא רק מדענים רשמיים – לשתף ידע, לנסות רעיונות, ולבנות דברים יחד בצורה לא היררכית.
תזת דונקלמן: ההתפתחות המהירה והמסחררת של האינטרנט, היא דוגמה מובהקת לכוחם של קשרי הביניים. היכולת של אנשים שאינם מכירים זה את זה באופן אינטימי, אך חולקים עניין משותף, לשתף פעולה באופן חופשי וספונטני, אפשרה יצירת חיבורים בלתי צפויים, רעיונות פורצי דרך ופיתוחים שלא היו מתאפשרים במבנים היררכיים וסגורים. זהו מקרה בו הטכנולוגיה עצמה שימשה ככלי לטיפוח קשרי ביניים, והניבה קידמה אדירה.
5. הקיפאון הפוליטי בארצות הברית כיום (לרע)
הסיפור: בשנים האחרונות, ואף בעשורים האחרונים, הפוליטיקה האמריקאית מאופיינת בקיפאון חסר תקדים. קונגרס מפולג, חוסר יכולת להעביר חוקים משמעותיים, וקיטוב אידיאולוגי עמוק בין המפלגות. חוקרים רבים מצביעים על כך שחברי קונגרס חיים יותר ויותר ב"בועות" משלהם, מבלים פחות זמן יחד באופן בלתי פורמלי, ומעדיפים תקשורת עם בוחריהם הוותיקים על פני דיאלוג עם הצד השני.
תזת דונקלמן: זוהי אולי הדוגמה העכשווית המובהקת ביותר ל"פער ההיכרות" הפועל לרעה. היעדר קשרי ביניים, אותם מפגשים אקראיים, שיחות מסדרון, ארוחות צהריים משותפות, בין פוליטיקאים מפלגים שונים, שפעם היו נפוצים יותר, הוביל להיעדר אמון בסיסי ויכולת להכיר את "האחר" כאדם. כתוצאה מכך, קל יותר לשנוא את ה"יריב" הפוליטי ולהתבצר בעמדות, מה שמונע כל פשרה הכרחית ומגביל באופן דרמטי את יכולת המערכת הפוליטית להתקדם ולשרת את הציבור.
יעניין אותך לקרוא: אגדת נערת שמונה הפרות
לאן מכאן? – הצעותיו של דנקלמן להחזרת הקידמה
הבנו את הבעיה, הכרנו את "פער ההיכרות" על השלכותיו המדאיגות. אך דנקלמן אינו מסתפק באבחון, אלא מציע גם מפת דרכים מעשית לשיקום. ספרו, מעבר להיותו ביקורתי, הוא גם קריאה לאופטימיות ולפעולה. הוא מראה לנו שאין צורך במהפכות ענק; לעיתים, השינוי הגדול ביותר מתחיל בצעדים קטנים ובשינוי תודעתי.
הפתרונות, לפי דנקלמן, צריכים להתבצע במספר רמות, וכולם מכוונים למטרה אחת: לשקם את קשרי הביניים החיוניים בחיינו.
ברמה האישית והקהילתית:
דנקלמן קורא לנו להיות פרואקטיביים. במקום להתבודד בביתנו או בבועת הרשתות החברתיות, עלינו ליזום אינטראקציות ספונטניות. חייכו לשכן, אמרו שלום למוכר בחנות, שאלו את הקולגה במטבח מה שלומם. הוא מעודד אותנו לצאת ולהשתתף בפעילויות מקומיות – אירועי שכונה, ירידי איכרים, התנדבות בגינה הקהילתית. אלו הזדמנויות נפלאות לפגוש אנשים חדשים, לשמוע דעות שונות ולבנות מחדש את הדבק החברתי.
ברמת המוסדות:
למקומות העבודה, בתי הספר וארגונים שונים יש תפקיד מכריע. דנקלמן מציע לעיצב מחדש מרחבים באופן שיעודד מפגשים בלתי פורמליים. במשרד, במקום קיוביקלים מבודדים, אולי פינות קפה נוחות יותר או אזורים משותפים שמעודדים שיחה. בבתי ספר, יצירת פרויקטים בין-כיתתיים או בין-שכבתיים יכולה לחשוף תלמידים אלו לאלו. הרעיון הוא ליצור "חיכוך" חיובי, שיזמן אינטראקציות לא מתוכננות.
ברמת המדיניות:
אפילו לממשלות ולרשויות מקומיות יש יכולת להשפיע. תכנון אורבני שמעודד הליכה, גינות ציבוריות מטופחות, שווקים פתוחים, ואירועים קהילתיים הנתמכים על ידי הרשות, כל אלו יוצרים תנאים פיזיים ותרבותיים שמעודדים קשרי ביניים. זוהי השקעה חכמה לא רק ברווחה האישית, אלא גם בחוסן החברתי והפוליטי.
המסר חד וברור:
הקידמה אינה רק עניין של טכנולוגיה או כלכלה, היא תלויה ביכולתנו לקיים אינטראקציות אנושיות עשירות ומגוונות. אם נשכיל לטפח מחדש את קשרי הביניים, נוכל להחזיר את האמון, את החדשנות ואת יכולת הפשרה, ולפתוח דרך חדשה לשגשוג אמיתי.
"למה שום דבר לא עובד" – תובנות מעבר לדפים
התובנה המרכזית שמהדהדת לאחר קריאת הספר היא חשיבותם הבלתי נראית אך הקריטית של קשרי הביניים. אלה אינם רק "סתם" אנשים שאנו פוגשים, אלא הם מהווים את הרקמה החברתית שמאפשרת חדשנות, פשרה, אמון וצמיחה. אובדנם הוא שורש חלק ניכר מהתסכול שחשים רבים מאיתנו, אותה תחושה שהקידמה נבלמה למרות שפע הכלים הטכנולוגיים.
קידמה אינה רק עניין של פיתוחים טכנולוגיים מסעירים, מטוסים מהירים יותר או בינה מלאכותית חכמה יותר. קידמה אמיתית, כזו שמשפרת את חיינו כבני אדם וכחברה, תלויה במידה רבה ביכולתנו לקיים אינטראקציות אנושיות מגוונות. קח לדוגמה את המאמץ למצוא פתרונות אקלימיים. בעוד מדענים מפתחים טכנולוגיות פורצות דרך, חוסר היכולת של פוליטיקאים וקהילות שונות להגיע להסכמות, נגזר לעיתים קרובות מהיעדר אותם קשרי ביניים שיכולים לגשר על פערים ולהוביל לפשרה. בלי היכרות בסיסית, גם שטחית, עם נקודות מבט שונות, כל דיון הופך למאבק כוח.
האחריות לפעול מוטלת עלינו, על כל אחד ואחת מאיתנו. זה לא עניין של פוליטיקאים או מנהיגים בלבד. אם נרצה לראות דברים "עובדים" שוב, בפוליטיקה, בכלכלה, בקהילה שלנו, עלינו להתחיל ליישם באופן יזום את עקרונות השיקום של קשרי הביניים. על ידי שינויים קטנים בהתנהגותנו היומיומית, עידוד מפגשים במרחבים ציבוריים ועיצוב מחדש של מוסדות, נוכל אט אט לאחות את "פער ההיכרות" ולהחזיר את הדבק החברתי שאבד.
יעניין אותך לקרוא: ספר: מי הזיז את הגבינה שלי? - ספנסר ג'ונסון
מדריך מעשי להחזיר את הקידמה לחיינו
אז הבנו את הבעיה, "פער ההיכרות", ואת השלכותיה. עכשיו, בואו נצא לדרך עם הפתרונות. דונקלמן לא משאיר אותנו רק עם אבחון, אלא מספק לנו כלים מעשיים, צעד אחר צעד, כדי להפוך את הקידמה לתחום שוב בחיינו. זכרו: השינוי מתחיל בקטן, ביוזמה של כל אחד מאיתנו.
בניהול ובקריירה: לטפח סביבת עבודה משגשגת
שברו מחיצות במשרד: אל תסתפקו באינטראקציות פורמליות. עודדו שיחות אקראיות עם עמיתים ממחלקות אחרות, גם אם זה רק "בוקר טוב" במעלית. ארגנו הפסקות קפה משותפות בפינה לא פורמלית, או צרו פינות ישיבה מזמינות שמעודדות שיחה חופשית.
נטוורקינג מחוץ לקופסה: במקום רק אירועי נטוורקינג רשמיים, נסו פעילויות התנדבות או חוגים הקשורים לתחום העיסוק שלכם, אך לאו דווקא לעבודה ישירה. שם תפגשו אנשים ממגוון רקעים ועם תחומי עניין שונים, מה שיכול לפתוח דלתות בלתי צפויות.
מנטורינג הדדי: צרו תוכניות שבהן עובדים, מוותיקים ועד חדשים, לומדים זה מזה, לא רק בתחומים מקצועיים אלא גם בנושאי פנאי ותחומי עניין. זהו כר פורה לקשרי ביניים ולגילוי רעיונות חדשים.
במערכות יחסים (חברתיות ובין-אישיות): לבנות קהילה מחודשת
החיו קהילות מקומיות: קחו יוזמה והשתתפו בפעילויות שכונתיות, אירועי התנדבות מקומיים או שווקי איכרים. אלו פלטפורמות מצוינות למפגש עם אנשים שגרים סביבכם.
היי אקראי: אל תחששו לומר שלום לשכנים חדשים, לפתח שיחה קצרה עם מוכרים קבועים במאפייה או בבית הקפה. חיוך קטן והתעניינות כנה יכולים לפתוח עולם שלם של קשרי ביניים.
פלטפורמות מקוונות לחיבורים לא מכוונים: חפשו קבוצות עניין מקומיות ברשתות חברתיות שאינן רק סביב נושא ספציפי, אלא סביב הרצון להיפגש ולדון בדברים כלליים, ואז הפכו את הקשר הווירטואלי למפגש פיזי.
בחברה ובפוליטיקה: לגשר על פערים
פתיחות לדיאלוג: במקום להתבצר בדעותיכם, חפשו הזדמנויות לשוחח עם אנשים בעלי דעות מנוגדות. המטרה אינה לשכנע, אלא להבין. שאלו שאלות, הקשיבו באמת, ונסו למצוא בסיס משותף.
התנדבות חוצת מגזרים: הצטרפו לארגונים או יוזמות המפגישות אנשים מרקעים חברתיים, דתיים או פוליטיים שונים סביב מטרה משותפת. זהו תרגיל מעשי בבניית אמון וגשרים.
מעורבות מקומית: קחו חלק בישיבות מועצה מקומיות או קבוצות פעולה שכונתיות. גם אם הנושאים לא נוגעים לכם ישירות, זו הזדמנות לפגוש מגוון אנשים ולחוות את הפוליטיקה המקומית באופן בלתי אמצעי.
בהשכלה וחינוך: לטפח סקרנות ומפגש
בתי ספר כמרכזי קהילה: עודדו מוסדות חינוך לפתוח את שעריהם לפעילויות קהילתיות גם אחרי שעות הלימודים, שבהן הורים, מורים ותושבים יכולים להיפגש ולקיים אינטראקציות לא פורמליות.
פרויקטים בין-תחומיים וחוצי גילאים: במוסדות חינוך, צרו הזדמנויות לתלמידים לעבוד יחד עם מורים, הורים או מבוגרים מהקהילה על פרויקטים משותפים. זהו מרחב ללמידה הדדית וליצירת קשרי ביניים.
עידוד סקרנות והקשבה: חנכו ילדים ובני נוער לפתח סקרנות כלפי השונה, לשאול שאלות, ולשמוע סיפורים ודעות מגוונות. תנו להם כלים להבין שהשוני הוא כוח ולא איום.
המסע להחזרת הקידמה אינו מסע של מדע טילים, אלא של שינוי תודעה קטן והשקעה באנושיות הבסיסית שלנו. כל צעד קטן של יצירת קשר ביניים הוא לבנה נוספת בבניין החברה שאננו רוצים לחיות בה. האם אתם מוכנים לקחת את הצעד הראשון?
העתיד בידינו?
נותרה השאלה המכרעת: האם העתיד אכן בידינו? דנקלמן, חשף בעיה מהותית, את "פער ההיכרות", וגם טמן מסר רב עוצמה של תקווה. הוא אינו מצייר תמונה פסימית של דעיכה בלתי נמנעת, אלא מדגיש כי הקיפאון שאנו חווים הוא תוצאה של כוחות שאותם אנו יכולים, ואף חייבים, לכוון מחדש.
האופטימיות של דנקלמן נובעת מההבנה שהפתרון אינו טמון בטכנולוגיות חדשניות יותר או ברפורמות פוליטיות מורכבות בלבד, אלא בבסיס הפשוט ביותר של הקיום האנושי: אינטראקציה, קשר ואמון. אם נבין את חשיבותם העצומה של קשרי הביניים ונפעל באופן יזום לטפח אותם, ברמה האישית, בקהילה, במקום העבודה ובמרחב הציבורי, נוכל לאחות את השברים.
האתגר הוא ליישם. האם נמשיך להתכנס בבועות הנוחות שלנו, או שנקח אחריות על יצירת מרחבים ומפגשים שיחזירו את ה"דבק החברתי"? העתיד של הקידמה, של החברה ושל היכולת שלנו לפתור בעיות מורכבות, תלוי בכמה נהיה נכונים לקחת את הצעד הראשון, להרים את הראש מהמסך ולחייך לשכן. הוא תלוי במידת המאמץ שנשקיע בחיבור מחדש, אדם לאדם, רגע אחר רגע.
יעניין אותך לקרוא: ספר: כוחם של רגעים - צ'יפ ודן הית'
לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים ומידע
עדכני
לאימייל: לחצו כאן
לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן
לתוכן העניינים לחצו כאן
לרשימת כל הפרקים לחצו כאן
צפו בסרטונים ב YouTube לחצו כאן
התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן
עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן
עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית
באתר:
Stratego 360 http://www.stratego360.com/
