מאויבי נפש לבני ברית: שיעור מפרדריך הגדול
"אין זה מספיק לשלוט, צריך גם לחשוב" - פרדריך הגדול
סכסוכים אינם קבועים והראשונים לזהות אפשרות בשינוי פרדיגמה והפיכת אוייב לבן ברית יוצרים לעצמם הזדמנויות גדולות.
מאוייבים לבני ברית
לפני פחות משמונים שנה, ארצות הברית ויפן היו שקועות באחת המלחמות האכזריות והמדממות שידעה האנושות. שנאה עמוקה ומרירות אפיינו את יחסיהן, כשהזיכרונות מפרל הארבור ומהקרבות העקובים מדם באיים הפסיפיים צרובים בתודעה. מי היה מאמין שתוך עשורים ספורים, שתי המדינות הללו יהפכו לבנות ברית אסטרטגיות קרובות, שותפות כלכלית וביטחונית, וישתפו פעולה נגד איומים משותפים? מקרה זה, על אף קיצוניותו, אינו חריג בתולדות היחסים הבינלאומיים.
נכיר את היכולת הבלתי נתפסת של אויבים מושבעים להפוך לבני ברית אסטרטגיים.
נבחן כיצד יריבויות היסטוריות עמוקות, אשר נתפסו כבלתי ניתנות לגישור, מפנות את מקומן לשותפויות מבוססות אינטרסים משותפים. בעולם דינמי ורב-קוטבי, שבו בריתות משתנות ואיומים חדשים צצים ללא הרף, הבנת תהליכים אלו קריטית.
היכולת לזהות הזדמנויות לשינוי, לנהל משברים ולעצב מחדש מערכות יחסים, הפכה לכלי חיוני עבור מנהיגים ודיפלומטים בעידן המודרני, יותר מתמיד.
יעניין אותך לקרוא: המברק הארוך של ג'ורג' קיינן ניתוח אסטרטגי מכונן
התופעה ומימדיה
הפיכת אויבים מושבעים לבני ברית אסטרטגיים היא תופעה המציגה פרדוקס מהותי ביחסים בינלאומיים.
כיצד ייתכן שמדינות שנלחמו זו בזו בדם ואש, אשר תרבויותיהן רוויות שנאה עמוקה ומרירות היסטורית, יכולות להתעלות מעל משקעים אלו ולכונן שותפות אסטרטגית? התשובה נעוצה בהבנה שאין מדובר ב"ידידות" במובן הרגשי, אלא בשיתוף פעולה אינטרסנטי טהור.
אויבות מוחלטת פירושה מצב של סכסוך קיומי, אידיאולוגי או טריטוריאלי, שבו האחד שואף לחיסול השני. לעומת זאת, שותפות אסטרטגית משמעותה איחוד כוחות זמני או קבוע למען מטרה משותפת, תוך הכרה בכך שקיימים גם אינטרסים עצמאיים ולעיתים אף מנוגדים.
תופעה זו מרתקת ומורכבת בדיוק משום שהיא סותרת תפיסות פשטניות ביחסים בין-מדינתיים. היא מאתגרת את הרעיון שישנם "אויבים נצחיים" או "ידידים לעד", ומדגישה את הדינמיות והנזילות של בריתות. בעוד שכלל האצבע "האויב של אויבי הוא ידידי" מהווה לעיתים קרובות מניע מרכזי לשינוי כזה, הוא אינו הגורם היחיד. ישנם מכלול של נסיבות – פוליטיות, כלכליות, חברתיות וצבאיות, שיוצרות חלון הזדמנויות למהלך דרמטי.
כדי לזהות ולהבין תופעה זו לעומק, נדרשים קריטריונים ברורים.
- עומק האויבות המקורית – האם זו יריבות ארוכת שנים ועתירת דמים, או סכסוך נקודתי ומוגבל?
- מהירות השינוי – עד כמה מהר מתרחש המהפך מיריבות עזה לשותפות?
- עמידות הברית החדשה – האם מדובר בברית טקטית וחולפת, או בברית אסטרטגית ארוכת טווח ויציבה?
היסטוריה של בריתות מפתיעות
התפיסה הרווחת היא כי יחסים בינלאומיים מתנהלים על פי קווים ברורים של ידידות או אויבות. אולם, סקירה היסטורית מעמיקה מגלה שוב ושוב כי תופעת הפיכת יריבים מושבעים לשותפים אסטרטגיים אינה חריגה כלל ועיקר, אלא דפוס חוזר ומתמשך לאורך ההיסטוריה האנושית. היא חוצה תרבויות, תקופות גיאוגרפיות ומערכות פוליטיות, ומעידה על הגמישות המפתיעה של הדיפלומטיה והאינטרסים הלאומיים.
כבר בעולם העתיק אנו מוצאים עדויות לתופעה.
רומא וקרתגו, שניהלו מלחמות פוניות אכזריות שעיצבו את גורל העולם העתיק, מצאו עצמן לעיתים קרובות משנות בריתות ואויבויות.
ערי מדינה יווניות יריבות, ששנאתן הייתה עמוקה, איחדו כוחות מול איום פרסי משותף.
בימי הביניים, הוויקינגים, שזרעו הרס ופחד באנגליה, חתמו על הסכמים ואף השתלבו בחברה האנגלו-סקסונית, לעיתים אף הפכו לבעלי ברית של מלכים מקומיים.
בתקופת מסעי הצלב, בה המאבק בין נוצרים למוסלמים נראה חסר פשרות, נרשמו מקרים של שיתופי פעולה טקטיים ואף אסטרטגיים, כגון בריתות זמניות בין צלבנים לשליטים מוסלמים נגד אויב משותף.
העת החדשה הציגה דוגמאות רבות נוספות.
מעצמות אירופה, ששקעו במלחמות עקובות מדם על הגמוניה יבשתית וקולוניאלית במשך מאות שנים (כמו צרפת ואוסטריה, או צרפת ובריטניה), יצרו לפתע בריתות מפתיעות כאשר מאזן הכוחות השתנה או צץ איום חדש. מלחמת שבע השנים, לדוגמה, ראתה את צרפת ואוסטריה, אויבות מסורתיות, חוברות יחד מול פרוסיה ובריטניה.
במאה ה-20, גרמניה ואירופה (ובעיקר צרפת וגרמניה) השלימו זו עם זו באופן כמעט בלתי נתפס לאחר שתי מלחמות עולם, והקימו את היסודות לאיחוד האירופי. הדוגמה של יפן וארה"ב, שהפכו מאויבות אכזריות ב-WWII לבנות ברית אסטרטגיות חזקות, ממחישה את הנקודה בצורה עזה.
דפוסים חוזרים בולטים במקרים אלה:
הופעת איום חיצוני משותף (למשל, פרס הקדומה, או אוסטריה במקרה של פרוסיה והעות'מאנים), שינויים דרמטיים בגיאופוליטיקה המערערים את מאזן הכוחות, מעברי מנהיגות המאפשרים גמישות מחשבתית, וכן שיקולים כלכליים המצביעים על יתרונות הדדיים בשיתוף פעולה.
המסקנה הברורה העולה מההיסטוריה היא שהתופעה שכיחה יותר ממה שנראה על פני השטח. היא מהווה עדות לכך שהפוליטיקה הבינלאומית היא זירה דינמית, שבה אינטרסים עולים על רגשות, ופרגמטיזם יכול לגבור על שנאה עמוקה.
יעניין אותך לקרוא: היחלשות מדינות הלאום ומעבר לממשל עולמי תאגידי
פרידריך הגדול: המנהיג שעיצב מחדש מציאות
פרידריך השני, הידוע בכינויו פרידריך הגדול, מלך פרוסיה בשנים 1740–1786, נחשב לאחד המנהיגים הצבאיים והמדינאים המבריקים בהיסטוריה. לא רק שהרחיב את גבולות פרוסיה והפך אותה למעצמה אירופית מובילה, אלא גם יישם רפורמות מרחיקות לכת בתחומי המשפט, החינוך והכלכלה, והיה סמל ל"נאורות אבסולוטית". עשייתו זו היא שהקנתה לו את תוארו רב הרושם.
העולם הגיאופוליטי שבו פעל פרידריך היה זירת מאבקים תמידית. אירופה של המאה ה-18 הייתה שסועה על ידי יריבויות בין-מעצמתיות עמוקות: אוסטריה ההבסבורגית, צרפת הבורבונית, בריטניה האימפריאלית ורוסיה המתחזקת. פרוסיה, מדינה קטנה יחסית וללא משאבים משמעותיים, הייתה נתונה תחת לחצים עצומים ונאלצה לנווט במציאות מורכבת זו בעזרת דיפלומטיה חריפה וכישרון צבאי יוצא דופן.
בתוך הקלחת הזו, פרידריך הצליח, בזכות חשיבה אסטרטגית בלתי שגרתית ונכונות לסטות ממוסכמות, לעצב מחדש את גורל ממלכתו ולבצע מהלכים שהדהימו את העולם.
פרוסיה והאימפריה העות'מאנית
במאה ה-18 אירופה הייתה שסועה על ידי יריבויות תמידיות, מאזני כוחות שבריריים ועימותים דתיים. בלב המערבולת עמדו האימפריה ההבסבורגית (אוסטריה) החזקה, ומולה פרוסיה הצעירה והמתפתחת בהנהגתו של פרידריך הגדול. במזרח, ניצבה האימפריה העות'מאנית, שהייתה אויבת היסטורית של אירופה הנוצרית, וסימלה במשך מאות שנים איום תמידי על גבולה המזרחי של אוסטריה.
דווקא בין שני יריבים קרובים גיאוגרפית, אך רחוקים תרבותית ודתית, נוצרה אחת הבריתות המפתיעות ביותר בהיסטוריה: בין פרוסיה הפרוטסטנטית לאימפריה העות'מאנית המוסלמית. זהו קונטרסט דרמטי המדגיש את יכולת הפוליטיקה להתעלות מעל משקעי עבר עמוקים.
נסיבות היווצרות הברית היו מורכבות. פרוסיה, תחת פרידריך הגדול, הייתה שקועה במלחמת הירושה האוסטרית, ולאחר מכן במלחמת שבע השנים, נגד קואליציה אדירה שכללה את אוסטריה, צרפת, רוסיה ועוד. הלחץ האוסטרי על פרוסיה היה עצום, ופרידריך חיפש כל בעל ברית אפשרי. במקביל, גם האימפריה העות'מאנית, תחת הסולטן מוסטפה השלישי, חשה מאוימת על ידי אוסטריה והאימפריה הרוסית המתחזקת במזרח אירופה. בעיית הירושה הפולנית, שהייתה נתונה לחסדי המעצמות, יצרה אינטרסים משותפים לשתי המדינות שרצו למנוע הגמוניה אוסטרית-רוסית באזור.
בשלב זה נכנס לתמונה התיווך הצרפתי. צרפת, שהפכה לבת בריתה של אוסטריה, אך עדיין חששה מכוחה הגובר של אוסטריה, ראתה בברית עות'מאנית-פרוסית כלי לאיזון הכוחות.
אופי השיתוף לא היה ברית צבאית מלאה, אלא שיתוף פעולה עקיף ודיפלומטי. פרוסיה עודדה את העות'מאנים לפתוח חזית מול אוסטריה ורוסיה במזרח, ובכך להסיט כוחות אוסטריים מפרוסיה. בתמורה, פרוסיה תמכה בעות'מאנים במשאים ומתנים דיפלומטיים. התגובות הבינלאומיות למהלך זה היו זעזוע מוחלט. הציבור הנוצרי באירופה לא יכול היה לתפוס ברית עם "הכופרים" העות'מאנים, והמהלך נתפס כבגידה בערכים מסורתיים.
הברית השיגה הצלחות טקטיות כשיצרה לחץ על אוסטריה ורוסיה. אך היו לה גם מגבלות: הבדלי תרבות ודת הקשו על תיאום מלא, ולחצים דתיים פנימיים בשני הצדדים הגבילו את עומק השיתוף.
וכאשר השתנו הנסיבות הגיאופוליטיות, והאיומים המשותפים פחתו, הברית דעכה וחזרה לדפוסים מסורתיים.
המקרה מהווה עדות לכוחו של הפרגמטיזם המנהיגותי של פרידריך הגדול, ולכך שגם אויבות עמוקה יכולה לפנות את מקומה לאינטרסים משותפים, ולו לפרק זמן מוגבל.
יעניין אותך לקרוא: תחת המעטפת: כסף הוא הסיפור האמיתי
מדוע זה קורה?
המעבר מיריבות עמוקה לשותפות אסטרטגית אינו אירוע מקרי, אלא תוצאה של שילוב מורכב של גורמים, אותם ניתן לסווג לשלוש קטגוריות עיקריות: מבניים, פסיכולוגיים וכלכליים-טכנולוגיים. הבנה זו חיונית כדי להפנים שהתופעה אינה חד-ממדית, אלא רב-גונית ומורכבת.
גורמים מבניים מתייחסים לשינויים בסיסיים בסביבה הבינלאומית. לעיתים קרובות, הופעתו של איום חדש וחזק יותר היא המנוע העיקרי. כאשר כוח שלישי, דומיננטי ומסוכן, מאיים על שני אויבים מסורתיים, האינטרס המשותף בהישרדות ובאיזון כוחות גובר על הסכסוך ההיסטורי. המאבק המשותף נגד איום קיומי כזה יכול לאלץ יריבים ותיקים לשלב ידיים. שינויים במאזן הכוחות הבינלאומי, כמו התפרקות מערכות ישנות או עליית מעצמות חדשות, יוצרים אף הם ואקום או חוסר יציבות הדוחפים לחיפוש אחר בריתות לא שגרתיות.
לצד הגורמים המבניים, בולטים גורמים פסיכולוגיים, ובראשם פרגמטיזם מנהיגותי. היכולת של מנהיגים "לראות מעבר לפינה", להתעלות מעל טינה היסטורית ומשקעי העבר, ולהעריך באופן רציונלי את האינטרסים הלאומיים העכשוויים, היא קריטית. במקרים רבים, מהלך כזה נובע מלחץ הישרדות, הבנה שברית עם האויב הוותיק היא לא בחירה אופציונלית אלא הכרח קיומי, הדרך היחידה למנוע תבוסה או קריסה.
היכולת להפריד בין העבר לעתיד ולקבל החלטות אסטרטגיות קשות תחת לחץ היא סממן בולט למנהיגות אפקטיבית.
גורמים כלכליים וטכנולוגיים הופכים רלוונטיים יותר ויותר בעולם המודרני. הזדמנויות מסחר חדשות, שינויים טכנולוגיים הדורשים שיתוף פעולה (למשל, בתחום הנשק או התקשורת), וצמיחת תלות הדדית כלכלית, יכולים ליצור בסיס אינטרסנטי לשיתוף פעולה. במציאות שבה גבולות כלכליים מיטשטשים והגלובליזציה דורשת משאבים משותפים, האינטרס הכלכלי עשוי להכתיב שותפויות מפתיעות, גם בין יריבים לשעבר. שילוב גורמים אלו הוא שמסביר מדוע וכיצד יחסים בינלאומיים כה עמוקים יכולים לעבור מהפך כה דרמטי.
מאויבי נפש לבני ברית במאה ה-21
המאה ה-21 הציגה בפני האנושות נוף גיאופוליטי שונה באופן מהותי מזה של המאות הקודמות, ושינוי זה הופך את היכולת להפוך אויבים לבני ברית לכלי אסטרטגי חיוני, כמעט הכרחי. בעידן הנוכחי, איומים רבים אינם מוגבלים לגבולות מדינה או לאידיאולוגיות ספציפיות. טרור בינלאומי, ארגוני פשע סייבר ומגפות עולמיות (כפי שראינו בקורונה) דורשים תגובה מתואמת ורחבה, החוצה גבולות ושנאות היסטוריות. בנוסף, אתגרים חוצי-מדינות כמו שינויי אקלים, משברי מים ומזון והגירה המונית, מאיימים על יציבות העולם כולו ואינם ניתנים לפתרון בבידוד או באמצעות קואליציות מסורתיות בלבד.
הגלובליזציה הכלכלית והטכנולוגית יצרה פגיעות הדדית גוברת. פגיעה במדינה אחת יכולה להשפיע במהירות על שווקים עולמיים ועל כלכלות אחרות, מה שהופך סכסוכים ארוכי טווח לבלתי משתלמים כלכלית. המעבר מעולם דו-קוטבי או חד-קוטבי לעולם רב-קוטבי עם ריבוי שחקנים ומעצמות עולמיות ואזוריות חדשות, מחייב קואליציות גמישות סביב אינטרסים משותפים, ולאו דווקא בריתות אידיאולוגיות נוקשות. העיקרון של "דיפלומטיה של אינטרסים", שבה פרגמטיזם גובר על ערכים ומשקעי עבר, הופך להיות המפתח להצלחה.
השפעת הטכנולוגיה והמידע משנה את כללי המשחק. זרימת מידע מהירה, מחד גיסא, מקשה על הסתרת מגעים דיפלומטיים, אך מאידך גיסא, היא מאפשרת עיצוב נרטיבים חדשים במהירות יחסית. אתגרים כמו לוחמת סייבר מחייבים שיתופי פעולה טכנולוגיים הגנתיים, גם בין יריבים מסורתיים. הלקח ההיסטורי חד וברור: מי שאינו מסוגל להתאים את עצמו למציאות המשתנה, לשנות תפיסות ולהרחיב את מעגל שיתופי הפעולה, נידון להיפגע או להישאר מאחור.
יעניין אותך לקרוא: תאים מתפצלים Splinter Cells: פיצול, הקצנה ודעיכה
7 אויבי נפש שיהממו את העולם אם יהפכו לבני ברית
בעוד שההיסטוריה מלמדת אותנו על מהלכים דיפלומטיים בלתי צפויים, ישנם כיום זוגות של אויבים מושבעים שכל שיתוף פעולה ביניהם יטלטל את הזירה הבינלאומית. הדוגמאות הבאות, אף שהן היפותטיות, ממחישות את עומק השינוי האפשרי ואת התועלות הבלתי נתפסות שיכולות לצמוח ממהלכים כאלה. הדגש הוא על ה"הלם" ועל ה"תועלת המפתיעה" שמעבר לדמיון כרגע.
איראן וישראל:
אויבות אידיאולוגית עמוקה, איומים קיומיים הדדיים ו"מלחמת צללים" מתמשכת שהפכה לעימות חם של הפצצות וטילים בליסטיים, הופכים כל מחשבה על ברית לכמעט בלתי נתפסת.
לישראל – סיום האיום הגרעיני המרחף, שקט אזורי שיאפשר פיתוח חסר תקדים, ופוטנציאל לשיתוף פעולה כלכלי אדיר.
לאיראן – יציאה מבידוד בינלאומי, הקלה דרמטית בסנקציות, שיקום כלכלי, לגיטימציה אזורית חסרת תקדים והתמודדות משותפת מול איומים סונים קיצוניים.ארה"ב וצפון קוריאה:
עשרות שנות עימות, איום גרעיני תמידי ורטוריקה תוקפנית מבית מדרשם של מנהיגי פיונגיאנג.
לארה"ב – דה-גרעיניזציה של חצי האי הקוריאני, יציבות אזורית, והפחתת הצורך בנוכחות צבאית כבדה.
לצפון קוריאה – סיום הסנקציות המשבשות, פיתוח כלכלי דרמטי באמצעות תיירות והשקעות זרות, ולגיטימציה בינלאומית שתבטיח את שרידות המשטר ללא תלות מוחלטת בסין.יוון וטורקיה:
סכסוכי גבולות ימיים, ריבונות איים, סכסוך קפריסין והיסטוריה ארוכה של מתיחות, כולל סכסוכים צבאיים כמעט בלתי פוסקים.
לשתי המדינות – פיתוח משאבי אנרגיה משותפים (גז טבעי במזרח הים התיכון), יציבות אזורית שתעודד תיירות והשקעות, ושיתוף פעולה ביטחוני יציב.
עבור האיחוד האירופי ונאט"ו – חיזוק משמעותי של שני הגופים.רוסיה ואוקראינה
עומק המלחמה הנוכחית, מספר ההרוגים, ההרס העצום ופשעי המלחמה לכאורה, הופכים כל תרחיש של ברית עתידית לכמעט בלתי נתפס כרגע.
לרוסיה – סיום הסנקציות, נורמליזציה עם המערב, שיקום הכלכלה, שקט בגבולותיה המערביים, ומיקוד בבעיות פנים.
לאוקראינה – שיקום מהיר בסיוע רוסי, הבטחת ריבונות וביטחון, גישה לשווקים רוסיים, ואולי אף שיתוף פעולה כלכלי בפרויקטים של שיקום.הודו ופקיסטן:
סכסוך קשמיר המתמשך, מלחמות חוזרות ועקובות מדם, איום גרעיני הדדי וסכסוכים דתיים עמוקים.
לשתי המדינות – חיסכון אדיר בהוצאות ביטחון, פיתוח כלכלי אדיר באזור עם למעלה ממיליארד וחצי בני אדם, ושיתוף פעולה אפקטיבי במאבק בטרור.
לעולם כולו – הפחתה משמעותית בסיכון למלחמה גרעינית.ערב הסעודית ואיראן:
יריבות גלובלית ודתית עמוקה (סונית-שיעית), מלחמות פרוקסי הרסניות בתימן, עיראק וסוריה.
לשתי המדינות – יציבות אזורית איתנה, הפחתה דרמטית בעלויות מלחמות הפרוקסי, פיתוח כלכלי הדדי, וחיזוק שליטה משותפת על מחירי הנפט.
לאזור כולו – סיום סכסוכים אלימים ופוטנציאל לשגשוג כלכלי עצום.ונצואלה וארצות הברית:
יריבות אידיאולוגית עמוקה בין סוציאליזם לקפיטליזם, סנקציות כבדות שהוטלו על ונצואלה, וניסיונות של ארה"ב להפיל את השלטון.
לארה"ב – גישה יציבה וקרובה למאגרי נפט אדירים בוונצואלה, והפחתת ההשפעה הרוסית והסינית בדרום אמריקה.
לוונצואלה – הקלה מיידית בסנקציות, שיקום דרמטי של כלכלתה הקורסת, סיוע הומניטרי חיוני ופיתוח תשתיות.
דוגמאות אלו, למרות שהן נשמעות כרגע כמעט דמיוניות, מדגישות את הכוח הטמון בשינוי פרדיגמה. הן מראות שאף על פי שהדרך ארוכה ומכשולים רבים, התועלת הפוטנציאלית משיתוף פעולה בין אויבים לשעבר יכולה להיות כה גדולה, עד שהיא תצדיק את הניסיון לעשות את הבלתי יאמן.
יעניין אותך לקרוא: לואי ה-11 המלך העכביש - המדריך לטוויית הרשת להצלחה
זיהוי הזדמנויות אסטרטגיות
היכולת להפוך אויבים לבני ברית אינה רק עניין של מזל או נסיבות חיצוניות; היא דורשת פרואקטיביות וכושר זיהוי הזדמנויות. מנהיגים ואנשי דיפלומטיה חייבים להיות עירניים ל"סימני התרה" בשדה היחסים הבינלאומי, ולא לחכות שהשינוי יכפה את עצמו. זיהוי נכון של נסיבות אלו הוא הצעד הראשון לקראת מהלך אסטרטגי דרמטי.
סימני התרה כוללים בדרך כלל: איומים חיצוניים גדלים המאיימים על שני הצדדים, חולשת יריבים משותפים, או לחלופין, עליית כוח חדש שמשנה את כללי המשחק. אלו יכולים להיות משברים כלכליים, שינויים דמוגרפיים, התפתחויות טכנולוגיות פורצות דרך, או סכסוכים אזוריים המאיימים על היציבות. "חלונות הזדמנויות" ספציפיים עשויים להיפתח עם מעברי מנהיגות (חילופי שלטון באחד הצדדים או שניהם) או במהלך משברים בינלאומיים המאלצים בחינה מחודשת של כל המוסכמות. קיומם של תנאים בסיסיים כמו שינוי במטרות הלאומיות של הצדדים, או זיהוי אינטרסים חופפים בתחומים מסוימים, יאפשר את המשך התהליך.
לאחר זיהוי ההזדמנות, יש לערוך הערכת כדאיות קפדנית. זוהי חשיבה אסטרטגית רציונלית, הכוללת ניתוח עלות-תועלת מעמיק: מהם הרווחים הפוטנציאליים ממהלך כזה (ביטחון, כלכלה, יוקרה) מול ההפסדים והוויתורים הנדרשים? יש לבחון גם חלופות – האם קיימות דרכים אחרות, פחות מסוכנות או יקרות, להשגת המטרות הלאומיות? במקביל, חיונית הערכת סיכונים, מה עלול להשתבש? האם הצד השני אמין? איך להתמודד עם התנגדות פנימית או חיצונית?
בדיקת היתכנות בוחנת את היכולות המעשיות: האם קיימים בסיסים טכניים לשיתוף פעולה (למשל, תיאום צבאי, תשתיות)? עד כמה קשה לגשר על מחסומים תרבותיים או אידיאולוגיים עמוקים? אך אולי החשוב מכל, הוא ההיבט של תמיכה פנימית. האם הציבור, האליטות הפוליטיות, והגורמים הביטחוניים יקבלו את המהלך הדרמטי הזה? מהלך כה רגיש חייב לזכות בלגיטימציה פנימית כדי להצליח לאורך זמן.
מדריך מעשי מאוייבים לבני ברית
הפיכת אויבים לבני ברית היא מהלך אסטרטגי מורכב, אך עם תכנון קפדני וביצוע מחושב, הוא בהחלט אפשרי. תהליך כזה דורש גישה רב-שלבית, המשלבת דיפלומטיה שקטה, בניית אמון והכנת דעת קהל.
הכנה וחקירה
זה מתחיל באיסוף מודיעין מקיף על היריב: הבנת מניעיו, נקודות החולשה שלו, חששותיו העמוקים ומה הוא עשוי להרוויח משיתוף פעולה. במקביל, יש לבצע מיפוי אינטרסים יסודי, לאתר תחומים בהם קיימים אינטרסים חופפים או משותפים, שיכולים לשמש בסיס לשיתוף פעולה עתידי. כחלק מההכנה, יש להתחיל בהכנת דעת הקהל הפנימית. זהו תהליך ארוך ורגיש, שדורש אסטרטגיית תקשורת מחושבת לשינוי הנרטיב ההיסטורי בהדרגה, מבלי לעורר התנגדות חזיתית מיידית.
יצירת הקשר הראשוני
בשלביו המוקדמים, זה חייב להיעשות באמצעות ערוצים לא רשמיים: שגרירים שקטים, סוחרים בעלי השפעה, אנשי דת, או אנשי אקדמיה. לעיתים קרובות, שימוש במסרים דרך צד שלישי (מדינה ידידותית משותפת או ארגון בינלאומי) יכול לרכך את ההתנגדות הראשונית ולבדוק את מוכנות הצד השני לשינוי. מטרת שלב זה היא לוודא שיש רצון הדדי לבחון את האפשרות לשינוי.
משא ומתן ובניית אמון
להתחיל בנושאים קטנים ופחות רגישים, שבהם ניתן להשיג הצלחות ראשוניות בקלות יחסית. הצלחות אלו יבנו בסיס של אמון ויאפשרו מעבר לנושאים מורכבים יותר. יש לנקוט בשקיפות מבוקרת, לחשוף אינטרסים אמיתיים ורצון לשיתוף פעולה בהדרגה, תוך שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים. חיוני ליצור מנגנוני ביטחון מוסכמים, שיבטיחו ששני הצדדים יקיימו את התחייבויותיהם וימנעו בגידות.
יישום ומיסוד הברית
לקבל החלטה אסטרטגית על הכרזה פומבית, בחירת הזמן והאופן המתאימים ביותר כדי למזער התנגדות. הקמת מבנים מוסדיים משותפים (ועדות, צוותי עבודה) הכרחית ליצירת מנגנונים לשיתוף פעולה מתמשך. לאורך כל הדרך, חיוני לנהל ציפיות ולהסביר לציבור ולגורמים הרלוונטיים מדוע מהלך זה משרת את האינטרסים של כולם.
ניהול משברים ותחזוקה מתמדת
להכין תוכניות לתגובה לביקורת פנימית וחיצונית, ולפתח מנגנונים לפתרון סכסוכים עתידיים, שכן מחלוקות בהכרח יצוצו. הערכה מתמדת של הברית היא הכרחית כדי לוודא שהיא עדיין משרתת את האינטרסים, ולקבוע מתי להמשיך אותה, או מתי לסיים אותה אם הנסיבות השתנו.
יעניין אותך לקרוא: אנרגיה כמדד להתפתחות האנושית
לקחים והשלכות לעתיד
המסע מפרוסיה והעות'מאנים ועד ליפן וארה"ב, מלמד לקח מכריע: בפוליטיקה אין אויבים נצחיים, רק אינטרסים נצחיים.
אמירה זו, המיוחסת ללורד פלמרסטון, מהדהדת לאורך ההיסטוריה ומשמשת כמצפן עבור מנהיגים. הלקח החשוב ביותר הוא חשיבות הגמישות. היכולת של מדינה ומנהיגיה להסתגל לנסיבות משתנות, להתעלות מעל משקעי העבר ולזהות אינטרסים משותפים עם יריבים לשעבר, היא קריטית להישרדות ולשגשוג. מנגד, המחיר של קשיחות – דבקות עיוורת באויבות ישנה, עלול להיות הרסני, ולהוביל לבידוד ואף לתבוסה.
הרלוונטיות לעידן המודרני רק הולכת וגוברת. בעולם של גלובליזציה, שבו איומים טרנס-לאומיים (כמו טרור, מגפות, משברים כלכליים ושינויי אקלים) אינם מכירים גבולות, המורכבות מחייבת חשיבה חדשה על בריתות. איומים אלו מחייבים שיתוף פעולה חוצה גבולות, גם בין שחקנים שנחשבו בעבר ליריבים. לפיכך, הפיכת יריבים לבני ברית היא יותר משינוי טיאורטי; היא אמנות השינוי הגיאופוליטי.
זוהי יכולת חיונית, הדורשת מנהיגות נועזת, חזון ופרגמטיזם. כשאנו מסתכלים קדימה, ייתכן שבעשורים הקרובים נראה בריתות מפתיעות לא פחות מאלו שראינו בעבר, כאשר אינטרסים חדשים יעלו ויאתגרו תפיסות מסורתיות.
לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים ומידע
עדכני
לאימייל: לחצו כאן
לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן
לתוכן העניינים לחצו כאן
לרשימת כל הפרקים לחצו כאן
צפו בסרטונים ב YouTube לחצו כאן
התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן
עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן
עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית
באתר:
Stratego 360 http://www.stratego360.com/
