קרטיס יארווין וההארה האפלה

"שאל את עצמך, לא מה נכון, אלא מה עובד" - קרטיס יארווין

הליברליזם והדמוקרטיה בעולם מאותגרים, על רקע הקשיים האמיתיים שמערערים קהילות ויחידים במציאות הנוכחית. ומהמאתגרים הבולטים היא פילוסופיית ההארה האפלה.

 נכיר את "ההארה האפלה"

נדב, מנהל שיווק ותיק בחברה מצליחה, מצא את עצמו מול שוקת שבורה. פעם, העולם היה צפוי. היו כללים ברורים יותר, והצלחה נבעה מעבודה קשה וכישרון (או כך לפחות הרגשנו). כעת, האינפלציה גבוהה, הלקוחות מבולבלים ובודקים יותר אופציות, והחברה התקשתה לשמור על יציבות.

בבית, ילדיו הגדולים התלוננו על יוקר המחיה וחוסר האונים מול המערכת, ונדב עצמו חש תסכול עמוק לנוכח הקיטוב הפוליטי המשתק שמעכיר על מערכות יחסים גם בין חברים ובמקום העבודה. הוא חיפש תשובות, ניסה להבין מה השתבש, ומדוע נראה שהפתרונות המקובלים פשוט אינם עובדים יותר. בחיפושיו, נתקל נדב בזרם מחשבה המכונה "ההארה האפלה" (Dark Enlightenment), תורה פילוסופית שהציעה הסברים רדיקליים למצב העניינים.

למה חשוב לנו להכיר את ה"הארה האפלה"?

מאמר זה אינו תומך בפילוסופיה של ה"הארה האפלה" או ביוצרה, קרטיס יארווין. למען האמת, אני מסתייג עמוקות מעקרונותיה המרכזיים, דחיית הדמוקרטיה, פגיעה בחירות הפרט וביטול שוק חופשי במובנו המקובל. אולם, אי אפשר להתעלם ממנה. הרעיונות של יארווין, המכונים גם "התנועה הנאו-ריאקציונרית" (NRx), מחלחלים יותר ויותר לשיח הציבורי. הם מהווים תשתית רעיונית לחלקים גדלים והולכים בתנועות ימין פופוליסטיות, בפרט בארצות הברית (כמו תנועת MAGA של דונלד טראמפ) אך גם בישראל וברחבי העולם.

הכרה בפילוסופיה הזו היא צעד חיוני. היא מאפשרת לנו להבין את מקורות התסכול העמוק שדוחף ציבורים שלמים לחפש חלופות רדיקליות למודל הדמוקרטי. הבנת ה"הארה האפלה" תעזור לנו לפענח את השינויים הפוליטיים והחברתיים המתרחשים לנגד עינינו, ולגבש עמדה מושכלת ומעשית כלפיהם.

נצלול לעומק רעיונות אלו בצורה פשוטה, ברורה ומעשית, וננסה להבין אותם, לא כדי לאמץ אותם, אלא כדי להיות מוכנים לעולם שהם מנסים לעצב.

יעניין אותך לקרוא:    סלבוי ז'יז'ק ופנטזיית האידאולוגיה

למה העולם מרגיש "שבור"?

התסכול מוכר לכולנו: אנחנו קמים בבוקר לעוד יום, מנסים לתמרן בין העבודה, המשפחה, והדאגות הכלכליות, ומרגישים שהקרקע רועדת מתחת לרגליים. ראובן ולילך, זוג צעיר בתל אביב, עובדים קשה, חוסכים כל שקל, ועדיין, חלום הדירה נראה רחוק יותר מתמיד. בחדשות, הפוליטיקאים רבים ביניהם בהשמצות נוראיות ורבים עושים רושם קצת מטומטמים, המערכת נראית משותקת ומשרדי הממשלה לא מתפקדים, מערכת המשפט איטית ולא תמיד מובנת בהחלטותיה וההבטחות מתחלפות באכזבות. סבא וסבתא מספרים לנו, שזוכרים עולם יציב יותר ומובן. אנו תוהים איך נראו פעם מחירי המצרכים בסופר, ומדוע קהילות שלמות, שפעם היו ארוגות היטב, מתפוררות. התחושה המשותפת הזו, שהמערכות לא עובדות ושמשהו יסודי השתבש, היא נחלת רבים.

התחושה הזו אמיתית. אנחנו חיים בעידן של אי-יציבות כלכלית מתמשכת, עם אינפלציה שמכרסמת בכוח הקנייה ויוקר מחיה שהופך את החיים לפחות ופחות אפשריים עבור מעמד הביניים. במישור הפוליטי, הקיטוב העמוק שמקבל העצמה בטכנולוגיות התקשורת הנוכחיות (מריבוי ערוצים, אלפי אפשרויות למציאת מידע באינטרנט, תיבות תהודה ברשתות חברתיות וקבוצות וואטסאפ וטלגרם) משתק את היכולת לקבל החלטות בקונצנזוס ציבורי נרחב, ויוצר תחושה של כאוס מתמיד.

אובדן האמון במוסדות, בממשלה, בתקשורת, אפילו במערכת המשפט, מחלחל עמוק. הגלובליזציה, שהבטיחה עולם של הזדמנויות, הביאה גם איתה איומים על קהילות מקומיות ותעשיות ותיקות (בגלל שהמצב התחרותי משתנה מול יצרנים גלובליים ותנועת כוח העבודה גמישה מתמיד בשל גלי הגירה ודמוקרטיזציה של תחבורה בינלאומית). ולצידן, שינויים טכנולוגיים מהירים מטלטלים את שוק העבודה, כשמקצועות שלמים הופכים למיותרים בן לילה או לפחות משתנים מאוד.

בעבור הוגי ה"הארה האפלה", כל אלה אינם תקלות מקריות או בעיות נקודתיות שניתן לתקן בשינויים קלים. לשיטתם, אלה סימפטומים מובהקים של מחלה עמוקה יותר.

כך הם מאפיינים כשל מערכתי מהותי במודל הדמוקרטי-ליברלי שאומץ על ידי רוב העולם המערבי. הם טוענים שה"באגים" הללו אינם ניתנים לתיקון בתוך המסגרת הקיימת, וכי הדרך היחידה ליצור סדר ויציבות היא לפרק את המערכת מן היסוד ולבנות אותה מחדש. הבנת התסכול הזה, והתשובות הרדיקליות שהוא מעורר, היא המפתח להבנת ה"הארה האפלה".

"הארה אפלה" של קרטיס יארווין

מהנדס תוכנה מבריק, מורגל ללוגיקה ברורה, לקוד נקי מתקלות, ולמערכות שפשוט עובדות. כשהוא נתקל ב"באג" בתוכנה, הוא לא מנסה רק לתקן את התקלה הקטנה, הוא מחפש את שורש הבעיה, את השורה בקוד שגורמת לכשל כולל. כזה הוא קרטיס יארווין Curtis Yarvin, שמוכר בקרב עוקביו גם בשם העט "מנסיוס מולדבאג" (Mencius Moldbug). יארווין, שהגיע מעולם המחשבים, החל להתבונן על המערכת הפוליטית באותה אופן קר ורציונלי.

הוא ראה את הדמוקרטיה הליברלית, את הפוליטיקה הבלתי נגמרת, את הבירוקרטיה המסורבלת, את חוסר היעילות, וזיהה בה "באגים" מהותיים. מבחינתו, זו הייתה מערכת שאינה מתוכננת היטב, קוד לא יעיל, כזה שמוליד בעיות במקום לפתור אותן. יארווין לא האמין בתיקונים נקודתיים. הוא לא רצה לשנות מפלגה או להצביע אחרת, הוא רצה לשכתב את הקוד כולו, לבנות מערכת הפעלה חברתית חדשה מאפס.

"התפכחותו" של יארווין מהאמונות הליברליות המקובלות הייתה הדרגתית אך עקבית. הוא ראה את המוסדות המדינתיים והבין לאומיים הקיימים, שאמורים לשרת את הציבור, כשקועים ומרוכזים בעצמם, נטולי יעילות, ומונעים מאינטרסים פוליטיים במקום מ"לוגיקה טהורה" ופעולה למען טוב אובייקטיבי.

מתוך עמדה של אאוטסיידר אינטלקטואלי, הוא החל לפתח פילוסופיה שלמה, ה"הארה האפלה", שמציעה פתרונות רדיקליים: מערכת ממשל ריכוזית, יעילה וטכנוקרטית, שמנוהלת כמו חברה פרטית, ללא הרעש והבלבול של הדמוקרטיה.

זוהי דרך חשיבה שמזמינה אותנו לבחון את ה"קוד" החברתי שלנו, ולתהות, האם הוא באמת עובד?

יעניין אותך לקרוא:    הפירוניסטים ספקנים כדרך לשגשוג

מנהיגים בהשפעת יארווין

למרות שקרטיס יארווין עצמו אינו דמות ציבורית מוכרת בזרם המרכזי ואינו פעיל פוליטית במובן המסורתי, רעיונותיו חלחלו והשפיעו על כמה אישים בולטים בפוליטיקה ובכלכלה, בעיקר בימין החדש בארה"ב. חשוב להדגיש כי מעטים יכריזו על תמיכה ישירה ב"הארה האפלה" באופן פומבי, אך השפעתם ניכרת בחשיבה וברטוריקה שלהם.

אחד השמות הבולטים ביותר הוא פיטר תיל, מייסד שותף של PayPal ומשקיע טכנולוגיה רב עוצמה. תיל ידוע בדעותיו הליברטריאניות-שמרניות והביע הערכה פומבית ליארווין, תוך שהוא רואה בו הוגה חשוב. תיל הוא גם תומך מרכזי בדונלד טראמפ, והקשר הזה מסביר חלק מההשפעה העקיפה על תנועת MAGA, כפי שנפרט בהמשך.

גם סגן נשיא ארה"ב ג'יי.די. ואנס שהיה לפני כן סנאטור מאוהיו. ואנס, שהיה בעבר מבקר חריף של טראמפ והפך לתומך נלהב, הראה עניין רב ברעיונות אנטי-ליברליים ושמרניים רדיקליים, המשקפים היבטים מתוך הגותו של יארווין לגבי הממסד והצורך בסדר חזק.

השפעה זו אינה מתבטאת בהכרח באימוץ מלא של כל תורת ה-NRx, אלא באימוץ עקרונות כמו ביקורת עמוקה על המוסדות הליברליים ("הקתדרלה"), העדפה של סמכות ויעילות על פני דמוקרטיה ופלורליזם, ושאיפה למנהיגות חזקה. בישראל, אמנם אין דמויות פוליטיות או כלכליות שמצהירות בגלוי על תמיכה ביארווין, אך ניתן לזהות בשיח הימני-דתי, במיוחד בחוגים מסוימים, הדהוד לרעיונות דומים של ביקורת על "אליטות" ורצון לריכוז סמכות קיצוני.

הוגים שהניחו את היסוד ל"הארה האפלה"

תנועת "ההארה האפלה" מקבלת את השראתה, מלקטת רעיונות ובונה תשתית אידיאולוגית מחלקי הגותם של פילוסופים והוגים שונים. היא אינה ממציאה את הגלגל, אלא מסתמכת על כתפיהם של ענקים, לעיתים תוך עיוות מכוון של משנתם המקורית.

המאות ה-18 וה-19: מסורת, סמכות וכוח

• אדמונד ברק (Edmund Burke) – אבי השמרנות המודרנית. ברק, שביקר בחריפות את המהפכה הצרפתית, ראה בה אסון שהרס את הסדר החברתי והמסורות שהתפתחו במשך מאות שנים. עבור ה"הארה האפלה", ברק מייצג את החשיבות של היררכיה טבעית, יציבות ודחיית שינויים רדיקליים המבוססים על אידיאלים מופשטים. "חברה היא שותפות לא רק בין החיים, אלא בין החיים, המתים ואלה שטרם נולדו," כתב ברק, וביטא בכך את חשיבות המסורת על פני המהפכה.

• ג'וזף דה מסטר (Joseph de Maistre) – המונרכיסט הקתולי. דה מסטר, שותף לביקורתו של ברק על המהפכה הצרפתית, הלך צעד אחד רחוק יותר. הוא תמך במונרכיה אבסולוטית ובסמכות הכנסייה כפתרון היחיד לסדר חברתי. "כל ממשל הוא אריסטוקרטי בטבעו," טען, וביטא בכך את האמונה שרק שלטון חזק, ולעיתים אף אכזרי, יכול לרסן את טבע האדם המושחת. ה"הארה האפלה" שואבת ממנו את רעיון הצורך בכוח ריכוזי בלתי מתפשר.

• פרידריך ניטשה (Friedrich Nietzsche) – מבקר המוסר. ניטשה, הפילוסוף הגרמני, תקף את המוסר הנוצרי והדמוקרטי כ"מוסר עבדים" המרומם חולשה ובינוניות. הוא דיבר על "רצון הכוח" ועל הצורך של יחידי סגולה ("על-אדם") ליצור ערכים חדשים. ה"הארה האפלה" מאמצת את התנגדותו ל"מוסר העדר" ולשאיפה לשוויון, ומדגישה את הצורך באליטיזם ובשליטת החזקים והיעילים.

המאה ה-20: ביקורת על ליברליזם ועליית הטכנוקרטיה

• קארל שמיט (Carl Schmitt) – תיאורטיקן הריבונות. שמיט, פילוסוף משפטי גרמני ששיתף פעולה עם הנאצים, נודע בביקורתו החריפה על הדמוקרטיה הליברלית. הוא טען שהיא חלשה ואינה מסוגלת לקבל החלטות במצבי חירום. עבורו, הריבון הוא מי שמכריע במצב חירום, והפוליטיקה היא בבסיסה הבחנה בין "חבר לאויב". רעיונותיו של שמיט מספקים ל"הארה האפלה" את ההצדקה למנהיג חזק ובעל סמכות בלתי מוגבלת.

• ג'יימס ברנהם (James Burnham) – מהפכת המנהלים. ברנהם, הוגה אמריקאי, טען בספרו "מהפכת המנהלים" כי החברה המודרנית אינה נשלטת על ידי קפיטליסטים או פועלים, אלא על ידי שכבה חדשה של מנהלים וטכנוקרטים. יארווין שאב רבות מניתוחו של ברנהם על עלייתם הבלתי נמנעת של המומחים והבירוקרטים, ופיתח ממנה את תפיסת "הקתדרלה", הממסד השולט והמדכא.

• הנס-הרמן הופה (Hans-Hermann Hoppe) – מונרכיה פרטית. הופה, פילוסוף ליברטריאני, מבקר את הדמוקרטיה בטענה שהיא "בזבזנית" ופוגעת בזכויות הקניין. הוא תומך במונרכיה פרטית וב"חברות-ערים" קטנות יותר שינוהלו כעסקים. רעיונותיו על ניהול המדינה כ"קניין פרטי" מהווים אבן יסוד בבניית מודל ה"מנכ"ל הריבון" של ה"הארה האפלה".

ה"הארה האפלה" לוקחת את הזרעים של ביקורת על הליברליזם, שאיפה לסדר וסמכות, ומעצבת מהם תיאוריה חדשה. היא אינה שיחזור של רעיונות עבר בשלמותם, אלא יצירה סינתטית המפרשת מחדש הוגים שונים ומרכיבה יצור רעיוני חדש (מאין פרנקנשטיין של רעיונות) כדי להציע חלופה רדיקלית לעולמנו.

יעניין אותך לקרוא:    אדמונד ברק נזהר ממסקנות

מהי בעצם הפילוסופיה הזו?

דמיינו לרגע שאתם עומדים מול קירותיה המלכותיים של "הקתדרלה", המוסד הליברלי-דמוקרטי שעליו התחנכנו, זה המקדש ערכים כמו שוויון, חופש, קידמה וזכויות אדם. עכשיו, תארו לעצמכם שעל אחד הקירות הללו, בפינה נסתרת, מישהו, אולי קרטיס יארווין עצמו, מצייר ציור קיר אחר לגמרי. ציור עז, כהה יותר (שאולי מזכיר כמה סרטי מדע בדיוני דיסטופי), שמציג חזון עולם שונה באופן דרמטי, עולם שבו יעילות, סדר וכוח הם החוקים השולטים.

זוהי בבסיסה "ההארה האפלה" (Dark Enlightenment), המכונה גם התנועה הנאו-ריאקציונרית (NRx). זוהי פילוסופיה אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית מובהקת. היא נולדה כתגובת נגד ישירה לערכי "עידן הנאורות" ה"בהירים"' הרעיונות המקודשים של דמוקרטיה, קידמה חברתית, שוויון וזכויות אדם אוניברסליות. ה"הארה האפלה" טוענת כי עקרונות אלו הם אשליה שהובילה לחוסר יציבות, בינוניות וכאוס.

ליבת הפילוסופיה הזו היא שאיפה לריכוז כוח מוחלט, היררכיה נוקשה וסדר בלתי מעורער, גם על חשבון חירות הפרט. בעיניהם, המודל הדמוקרטי הוא בזבזני ולא יעיל. במקומו, הם מציעים חזון של מדינה המתנהלת כ"חברה" יעילה ופרגמטית, עם "מנכ"ל ריבון" בראשה, שמטרתו היחידה היא להבטיח ביטחון, סדר ושגשוג כלכלי' ללא התערבות ציבורית או פוליטית. זוהי קריאה תיגר על כמעט כל מה שאנו מכירים ומוקירים בחברה המודרנית.

הערכים האישיים והחברתיים של "הארה האפלה"

אם הייתם חיים בעולם על פי פילוסופיית ה"הארה האפלה" (NRx), הייתם פוגשים קוד אתי ברור, כמעט ספר חוקים, לאופן שבו יש לחיות ולפעול. זהו לא קוד המדבר על רגשות או אידיאלים נשגבים, אלא על פרגמטיות, יעילות וסדר. בואו נבחן כיצד ערכים אלה מתבטאים בחיי הפרט והחברה.

ערכים אישיים: הקשיחות של היחיד

"נאור אפל" לא מבזבז זמן על ויכוחים אינסופיים. הוא מאמץ פרגמטיזם וריאליזם קיצוניים, תוך התמקדות ב"מה שעובד", גם אם זה לא נעים או לא "פוליטיקלי קורקט". "השוק אינו רחמן, וכך גם החיים," אומרים חסידי ה-NRx. כלומר, לא משנה מה התיאוריה, רק התוצאה קובעת.

הוא דוגל באחריות אישית קיצונית. אין מקום לתירוצים או להאשמת המערכת. כל פרט אחראי באופן מלא לגורלו. אם עסק כושל, זה בגלל מנהל שקיבל החלטות גרועות, לא בגלל המצב הכלכלי. דמיינו מנהל שרוכש חברה כושלת: הוא לא יתלבט, יפטר עובדים לא יעילים, יקצץ בהוצאות מיותרות ויעשה כל שצריך כדי להחזיר אותה לרווחיות' ללא סנטימנטים. זו גם הסיבה לסלידה מחולשה ו"קורבנות": NRx מעדיפה כוח, קשיחות ועמידות, ורואה ברחמים וב"קורבנות" חולשה שאסור לעודד. לבסוף, ישנו כיבוד סמכות טבעי: הבנת שהיררכיה הכרחית ליעילות, ונכונות לקבל מרות ולציית להחלטות מלמעלה – מתוך הבנה שזה משרת את היציבות הכללית.

ערכים חברתיים: סדר מעל הכל

בחברה של ה"הארה האפלה", תמצאו היררכיה נוקשה וברורה. אין מקום לשוויון מוחלט; אנשים מדורגים לפי יכולות, תרומה או תפקיד, וההחלטות זורמות מלמעלה למטה. זה אומר גם שמרנות תרבותית עמוקה, עם שימור תפקידי מגדר מסורתיים ומבנה משפחה קלאסי, גבר-אישה, כשכל אחד ממלא תפקיד מוגדר. האב, למשל, עשוי לנהל את משפחתו בגישה היררכית, עם כללים ברורים וציות ללא עוררין, מתוך אמונה שזה יביא ליציבות ולחינוך טוב יותר.

הערך העליון כאן הוא יציבות וסדר, העדיפים תמיד על פני חירות הפרט או דיונים דמוקרטיים. כל מה שמפריע לסדר נחשב מזיק. מבחינה כלכלית, מדובר בקפיטליזם חסר רסן, שבו היעילות הכלכלית היא חזות הכל. אין התערבות חברתית נרחבת, מיסים נמוכים, והמדינה אינה ספקית שירותים סוציאליים. לבסוף, קיים דגש מתמיד על יעילות ואופטימיזציה. כל דבר בחברה, החל מניהול המדינה ועד לחינוך, נמדד במונחים של תפוקה וביצועים, מתוך שאיפה למקסם את התועלת ולצמצם את הבזבוז. בקיצור, זהו עולם שבו הסדר והכוח מחליפים את החופש כערכים עליונים.

יעניין אותך לקרוא:    האפיקוראיים מוצאים אושר בשלווה

למה הדמוקרטיה נכשלת (לפי NRx)?

מהדורת חדשות טיפוסית: עוד ויכוח פוליטי סוער, דיון בכנסת שמתמקד בצעקות הדדיות וטענות פופוליסטיות במקום בפתרונות מעשיים, או קמפיין בחירות רווי שנאה, הפחדות והשמצות אישיות. אנחנו צופים בזה, מתרגלים לזה, ולפעמים שואלים את עצמנו: "האם זה באמת עובד? האם המערכת הזו יכולה בכלל להביא לשינוי אמיתי?" עבור הוגי "ההארה האפלה" (NRx), התשובה היא לא. הם רואים בדמוקרטיה הליברלית מערכת פגומה מיסודה, "באג" שיוצר יותר בעיות משהוא פותר.

אז מהם הכשלים שהם מזהים?

• חוסר יעילות משתק: הדמוקרטיה, לטענתם, היא איטית ומסורבלת. בירוקרטיה כבדה, קונפליקטים בלתי פוסקים בין מפלגות, וצורך בקונצנזוס רחב, כל אלה מונעים קבלת החלטות מהירה ויעילה. הם רואים זאת כבזבוז עצום של משאבים וזמן, שמוביל לקיפאון.

• "טרגדיה של נחלת הכלל" פוליטית: במערכת דמוקרטית, פוליטיקאים פועלים כדי לרצות קבוצות אינטרס צרות ובוחרים ספציפיים, ולא למען טובת הכלל. כל קבוצה מושכת לכיוון שלה, והתוצאה היא מדיניות מבולבלת, יקרה ולא אפקטיבית, במקום תכנון ארוך טווח ויציב.

• הצבעה לא רציונלית: ה-NRx טוענת שהציבור הרחב אינו מסוגל לקבל החלטות מורכבות בנושאי כלכלה, ביטחון או חברה. אנשים מצביעים מתוך רגש, חוסר ידע או אינטרסים אישיים צרים, ולא מתוך הבנה רציונלית של הצרכים האמיתיים של המדינה.

• פופוליזם והורדת רף: התחרות הבלתי פוסקת על קולות מובילה לפופוליזם. פוליטיקאים מורידים את הרף, מבטיחים הבטחות בלתי אפשריות, ומדברים אל המכנה המשותף הנמוך ביותר, במקום לעסוק בפתרונות אמיתיים ונוקשים. התוצאה היא בינוניות, חוסר אחריות וכישלון מתמשך.

לפי ה"הארה האפלה", הכשלים הללו אינם ניתנים לתיקון מתוך המערכת. הפתרון היחיד, לשיטתם, הוא לזנוח את הדמוקרטיה לחלוטין ולעבור למודל של "בעלות פרטית" על המדינה, שבו השלטון מתנהל כמו עסק יעיל, ללא התערבות ציבורית או פוליטית.

"המנכ"ל הריבון" של "ההארה האפלה"

דמיינו עסק גדול ומסורבל, על סף פשיטת רגל. הוא שקוע בחובות, עובדיו מתוסכלים, וההנהלה הקודמת הייתה משותקת על ידי ויכוחים פנימיים. לפתע, מגיע "מנכ"ל ריבון" חדש, אדם בעל סמכות מוחלטת, שאינו כפוף לדירקטוריון, לאספת בעלי מניות או ל"דמוקרטיה פנימית" של העובדים. הוא מקבל החלטות בזק: מפטר אלפים, סוגר מחלקות מפסידות, ומשנה את אסטרטגיית החברה באופן דרמטי וכואב. בתוך זמן קצר, החברה חוזרת להיות רווחיות.

זהו המודל ש"ההארה האפלה" (NRx) מציעה לניהול מדינה: "המנכ"ל הריבון" (Sovereign CEO), או כפי שיארווין מכנה זאת, "מונרכיה מחושבת" (Neocameralism).

בבסיס מודל זה עומדת התפיסה שהמדינה אינה ישות ציבורית, אלא תאגיד פרטי לכל דבר ועניין. כשם שחברה מנוהלת על ידי מנכ"ל ודירקטוריון שחייבים לבעלי המניות, כך המדינה צריכה להיות מנוהלת על ידי "מנכ"ל ריבון" שחייב ל"בעלי המניות" שלה, כלומר, לאזרחים, אך לא במובן הדמוקרטי של "בחירות", אלא במובן של "לקוחות" או "תושבים" שבוחרים לחיות תחת שלטונו.

כיצד ימונה המנכ"ל הריבון? לא באמצעות בחירות דמוקרטיות, אלא על ידי רכישת "מניות" או "בעלות" על המדינה. הוא יהיה מעין "מנהל נכסים" או "יזם" של הטריטוריה, שמעוניין למקסם את רווחיה ויעילותה.

אופן פעולתו יהיה ממוקד בתוצאות: קבלת החלטות מהירה, יעילה ופרגמטית, ללא מגבלות בירוקרטיות או פוליטיות. הוא יפעל למען יציבות, סדר ושגשוג כלכלי, תוך התמקדות בנתונים ובביצועים. אין מקום לדיונים אידיאולוגיים, זכויות מיעוטים או "פוליטיקלי קורקט". האזרחים, במודל זה, הם בבחינת "לקוחות" שיכולים "להצביע ברגליים", כלומר, לעבור ל"מדינה-חברה" אחרת אם אינם מרוצים מהשירותים הניתנים.

ההבטחה הגדולה של מודל זה היא סוף לכאוס הפוליטי, לבירוקרטיה ולחוסר היעילות. במקומו, יבוא שלטון יציב, חזק ורציונלי, שיוביל לשגשוג כלכלי וביטחון – תחת ניהולו הבלעדי של "המנכ"ל הריבון".

יעניין אותך לקרוא:    ציניקנים שואפים לחופש בעולם רועש

כשהמומחים שולטים

דמיינו חדר ישיבות מודרני, שקט וממוזג. על השולחן מונחים גרפים מורכבים, לוחות בקרה דיגיטליים ונתונים בזמן אמת. אין כאן צעקות, אין נאומים חוצבי להבות, ואין הצבעות פוליטיות. במקום זאת, יושבים סביב השולחן צוות של מומחים, כלכלנים, מהנדסים, מנהלי מערכות, מדעני נתונים. הם מקבלים החלטות על בסיס נתונים קרים, אלגוריתמים מורכבים, ומומחיות עמוקה. זהו חזונה של ה"הארה האפלה" (NRx) לממשל: דה-פוליטיזציה וטכנוקרטיה.

העיקרון המרכזי כאן הוא ביטול מוחלט של הפוליטיקה כפי שאנו מכירים אותה. אין עוד מפלגות, אין בחירות, ואין דיונים אידיאולוגיים שסופם בפשרה רופפת. כל אלה, לשיטת ה-NRx, הם בזבוז זמן אנרגיה ומשאבים, ומובילים לחוסר יעילות וקיפאון. במקומם, מציעה התנועה מעבר לשלטון טכנוקרטי טהור.

איך זה עובד? במודל הטכנוקרטי, ההחלטות אינן מתקבלות על בסיס רצון הציבור, ששאינו רציונלי מטבעו לדעתם, או על בסיס אידיאולוגיות מתנגשות. הן נקבעות על פי קריטריונים של יעילות, אופטימיזציה ומקצועיות, בדיוק כמו שחברת ענק מקבלת החלטות על השקת מוצר חדש או פיטורי עובדים. התפעול מבוסס על "קוד" של נתונים, מודלים מתמטיים ומדעים מדויקים. זהו למעשה ניסיון ליישם את הלוגיקה והמתודולוגיה של הנדסה וניהול מערכות על המדינה כולה.

אפשר לראות ניצנים של גישה כזו כבר היום בתחומים מסוימים, גם אם בקנה מידה קטן יותר.

לדוגמה, חברות טכנולוגיה גדולות מנוהלות לעיתים קרובות בגישה כמעט טכנוקרטית פנימית, כאשר מנהלים מקבלים החלטות קשות על בסיס ניתוח נתונים בלבד, ללא התחשבות ברגשות העובדים או בדעת הקהל. גם ארגונים צבאיים מסוימים מתנהלים בגישה דומה, שבה הפיקוד מורכב ממומחים המקבלים החלטות קרות ומחושבות. זהו חזון שבו המומחים מחליפים את הפוליטיקאים, ונתונים גולמיים מחליפים רעיונות.

מוסדות הכוח הנסתרים (לפי NRx)

דמיינו לרגע שאתם מטיילים בעיר גדולה ועתיקה. בלב העיר ניצב מבנה עצום, רחב ידיים ומרשים, מעין קתדרלה. אולם, במקום ציורים דתיים וסמלים קלאסיים, קירותיה מעוטרים בכתובות ענקיות המהללות "פרוגרסיביות", "שוויון", "צדק חברתי" ו"גיוון". אתם נכנסים, ומרגישים שהמקום הזה, שאינו בעל סמכות פורמלית על חייכם, משפיע עמוקות על האופן שבו אתם חושבים, מדברים ותופסים את העולם. זהו הדימוי שקרטיס יארווין, הוגה "ההארה האפלה" (NRx), משתמש בו כדי לתאר את "הקתדרלה" (The Cathedral).

ה"קתדרלה", לשיטת יארווין, אינה גוף אחד ומאוחד המנהל קונספירציה מודעת. במקום זאת, זוהי רשת של מוסדות חופפים ומשפיעים, הפועלים יחד, לעיתים באופן לא מתואם אך עם אותה מטרה, כדי לקדם ולשמר את האידיאולוגיה הליברלית-פרוגרסיבית. מוסדות אלו כוללים בעיקר את:

• האקדמיה: אוניברסיטאות, מוסדות מחקר וחינוך, המעצבים את המחשבה והידע "הנכון".

• התקשורת המרכזית (מיינסטרים): עיתונים, ערוצי טלוויזיה, אתרי חדשות גדולים, המעצבים את הנרטיב הציבורי.

• ארגוני חברה אזרחית גדולים: קבוצות לחץ וארגונים לא ממשלתיים שמקדמים אג'נדות חברתיות מסוימות.

• חלקים מהממשלה: בעיקר זרועות בירוקרטיות ורשויות "בלתי תלויות" שפועלות לפי קונצנזוס מסוים.

כיצד היא פועלת? ה"קתדרלה" יוצרת ומשמרת קונצנזוס אידיאולוגי בלתי מעורער. היא קובעת מה נחשב ל"נכון", "צודק" ו"מקובל". כל מי שמנסה לערער על ערכים אלו, או להציג רעיונות חלופיים (במיוחד כאלה שאינם ליברליים או פרוגרסיביים), נתקל בהתנגדות עזה, לרוב באמצעות סטיגמטיזציה, הוקעה חברתית ודיכוי השיח. מטרתה הסופית של ה"קתדרלה", לפי ה-NRx, היא שמירה על הסטטוס קוו הדמוקרטי-ליברלי ודיכוי כל כוח שעלול לאיים עליו. זוהי התמונה של "האויב הנסתר" של ה"הארה האפלה", אויב שאינו פועל בכוח פיזי, אלא בכוח של רעיונות ושל שליטה על הנרטיב.

יעניין אותך לקרוא:    העוצמה של עכשיו ואומנות החיים ברגע

היררכיה חברתית

נשוב שוב לדוגמה של חברה עסקית מצליחה. בתוך חברה כזו, יש מנכ"ל, מנהלי מחלקות, ראשי צוותים ועובדים. לכל אחד תפקיד מוגדר, וסמכות זורמת מלמעלה למטה. אף אחד לא מצפה שכל ההחלטות יתקבלו בהצבעה דמוקרטית של כל העובדים, ואף אחד לא טוען שכל התפקידים שווים. המודל הזה יעיל, לטענת "ההארה האפלה" (NRx), ומאפשר קבלת החלטות מהירה וביצוע ממוקד. לשיטתם, אם זה עובד בעסקים, למה לא בחברה כולה?

ה-NRx דוחה באופן נחרץ את רעיון השוויון הליברלי. הם רואים בו מושג מלאכותי, בלתי טבעי, שאינו תואם את המציאות האנושית ומוביל לבינוניות ולחוסר יעילות. לטענתם, בני אדם אינם שווים ביכולותיהם, בכישרונותיהם או בתרומתם הפוטנציאלית לחברה. ניסיון לכפות שוויון פוגע ביעילות ובסדר הטבעי.

ההצדקה המרכזית להיררכיה חברתית היא יעילות, סדר והתאמה ל"טבע האדם" כפי שה-NRx תופסת אותו. כשאנשים נמצאים במקומם הראוי, תחת סמכות ברורה, החברה מתפקדת בצורה אופטימלית. המטרה היא ליצור מבנה חברתי שבו כל אחד יודע את תפקידו ומקומו.

כיצד יתנהל מבנה כזה בפועל? חברה שכזו תתאפיין במבני מעמדות שונים וברורים, כשכל פרט ממוקם על בסיס יכולותיו המוכחות, תרומתו הכלכלית, ולעיתים גם על בסיס תורשה. המשמעות היא דחייה מוחלטת של "מוביליות חברתית" במובנה הליברלי, הרעיון שכל אחד יכול להגיע לכל מקום. במקום זאת, ישנה הכרה ב"גבולות טבעיים" ובשמירה על סדר קיים. הדבר יבוא לידי ביטוי גם בתפקידי מגדר מסורתיים נוקשים, שבהם גברים ונשים ממלאים תפקידים מוגדרים ויציבים בחברה ובמשפחה. זהו חזון של חברה מסודרת, אולי נוקשה, שבה כל חלק ממלא את תפקידו למען התועלת והיעילות הכללית.

"הארה אפלה" ותנועת MAGA

תארו לעצמכם עצרת בחירות סוערת בארה"ב. דונלד טראמפ עומד על הבמה, מרצה בפני קהל נלהב על הצורך "לייבש את הביצה" (drain the swamp) ו"להחזיר את אמריקה לגדולתה". מאחוריו, בצללים, עומדת דמות בלתי נראית, משפיעה אך חבויה, אולי זו דמותו של קרטיס יארווין, שמוסרת לו "תסריט" לא כתוב, לוחשת לו רעיונות. זה אינו תרחיש מציאותי כמובן, אך הוא ממחיש את הקשר הלא ישיר, אך המהדהד, בין הפילוסופיה של ה"הארה האפלה" (NRx) לבין הרטוריקה והמדיניות של תנועת MAGA.

יארווין אינו חלק מהמנגנון הפוליטי הרשמי, אך רעיונותיו מחלחלים עמוק בקרב חוגים משפיעים בימין האמריקאי, כולל מקורבים בולטים לדונלד טראמפ כמו המיליארדר פיטר תיל ואיש הציבור ג'יי.די. ואנס. נקודות ההשקה ברורות: שתי הגישות חולקות ביקורת עמוקה על הממסד הקיים, חוסר אמון במוסדות הממשלתיים והתקשורתיים, ודחייה של ה"פוליטיקלי קורקט", כללי השיח המקובלים. הן שואפות לסדר חזק ולריכוז כוח בידי מנהיג או גוף אחד, מתוך תחושה שהדמוקרטיה המודרנית כושלת.

עם זאת, חשוב להבחין בהבדלים: טראמפ, על אף רטוריקתו הפופוליסטית והשנויה במחלוקת, פועל עדיין בתוך המסגרת הדמוקרטית. הוא רץ לבחירות, נשבע אמונים לחוקה (לפחות רשמית), ופועל בכפוף למערכת משפטית כלשהי. יארווין, לעומתו, שואף לביטול מוחלט של הדמוקרטיה ולכינון משטר סמכותני לחלוטין. הוא מספק מעין "קוד אינטלקטואלי" או "מסגרת פילוסופית" לרבים בתנועת MAGA, שאינם מאמינים עוד ביכולתה של הדמוקרטיה הליברלית לפתור את בעיות העידן.

השפעה זו אינה מוגבלת לארה"ב. רעיונות דומים מחלחלים גם לימין הפופוליסטי בישראל וברחבי העולם. נשמעת ביקורת על "אליטות", על "שלטון פקידים" ועל הצורך ב"מנהיג חזק" שידע לקבל החלטות בלי להתחשב ב"רעשי רקע" דמוקרטיים. הכרת הקשר הזה עוזרת להבין טוב יותר את המגמות הפוליטיות העכשוויות ואת כוחם של רעיונות שנראו בעבר קיצוניים.

יעניין אותך לקרוא:    9 המעגלים של דנטה: מהגהנום לגן עדן בעולם המודרני

"הארה אפלה" מול ניאו-שמרנות

דמיינו שני אדריכלים הניצבים מול בניין ישן ומתפורר. האחד, האדריכל הניאו-שמרן, רואה פוטנציאל בבניין הקיים. הוא מאמין שניתן לשפץ אותו באופן יסודי, לחזק את יסודותיו, ולשמר את אופיו המקורי, תוך התאמה למאה ה-21. השני, האדריכל של ה"הארה האפלה" (NRx), פוסק כי הבניין רקוב עד היסוד. הוא דורש להרוס אותו לחלוטין ולבנות משהו חדש לגמרי, שונה במהותו, על חורבותיו.

זהו ההבדל המהותי בין שתי תפיסות עולם אלו:

ניאו-שמרנות שואפת לשמר ערכים מסורתיים כמו משפחה, דת ולאומיות, אך היא עושה זאת בתוך המסגרת הדמוקרטית-ליברלית. ניאו-שמרנים מאמינים בכוחה של המדינה הדמוקרטית לקדם ערכים אלו, ולעיתים קרובות תומכים במעורבות ממשלתית מוגבלת וביד חזקה במדיניות חוץ, כדי להגן על האינטרסים ועל הערכים שלהם בעולם. עבורם, הדמוקרטיה היא מנגנון שיש לתקן ולשפר, לא להרוס.

לעומת זאת, ה"הארה האפלה" היא אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית באופן מובהק. היא דוחה מכל וכל את המסגרת הדמוקרטית, רואה בה את שורש הבעיה, ושואפת לשלטון ריכוזי וסמכותני. NRx מתנגדת לרוב להתערבות גלובלית, ומעדיפה "התנתקות" של יחידות שלטוניות המנוהלות באופן עצמאי. בעוד הניאו-שמרנים הם "שמרנים" במובן של שימור, ה-NRx הם "מהפכנים" השואפים לשינוי מבני דרסטי.

ההבדל טמון, אם כן, לא רק במה הם רוצים לשמר, אלא בעיקר איזו מסגרת פוליטית הם מוכנים לקבל.

"הארה אפלה" מול בדלנות אמריקאית

דמיינו כפר קטן ומבודד, שתושביו מאסו בשלטון המרכזי. הם רוצים להתנתק, לנהל את ענייניהם בעצמם, לשמור על זכויותיהם וחירותם, אך עדיין ברוח החוקה המקורית של המדינה. זוהי דוגמה לבדלנות גאוגרפית. לעומת זאת, דמיינו קבוצת אנשים שאינה קשורה למקום מסוים, שמבקשת "לפרוש" לא רק מהמדינה הקיימת, אלא גם מעצם רעיון המדינה הריבונית, ולבנות מערכת שלטון חדשה לגמרי, אולי מנוהלת באופן פרטי, עם כללים נוקשים משלה. זהו הכיוון של "ההארה האפלה" (NRx).

הבדלנות האמריקאית, בין אם היא של מדינות או של קהילות קטנות יותר, מתמקדת לרוב בפרישה טריטוריאלית מהממשל הפדרלי או המדינתי. מטרתה העיקרית היא לשמור על חופש אישי (כמו הזכות לשאת נשק, מיסים נמוכים) ועל עקרונות חוקתיים מסוימים, שלטענתם נרמסו על ידי הממשל הקיים. הם שואפים להקים יחידות שלטוניות עצמאיות יותר, אך בתוך מוסכמות דמוקרטיות-ליברליות בסיסיות.

לעומתה, ה"הארה האפלה" אינה מתמקדת בהכרח בגיאוגרפיה. היא שואפת לשינוי מהותי ועמוק יותר של צורת השלטון עצמה. במקום פרישה דמוקרטית, היא דוחה את הדמוקרטיה לחלוטין, וקוראת למעבר למודל של "יחידות שלטוניות עצמאיות המנוהלות באופן פרטי", תחת "מנכ"ל ריבון" או בעל שליטה מוחלטת. במודל זה, אין שמירה על חוקה קיימת במובנה הליברלי, וזכויות הפרט נגזרות מהאינטרס של הישות השלטונית, ולא מהיותן טבעיות או בלתי ניתנות להפרה. ההבדל הוא בין שינוי היקף השלטון, לבין שינוי עקרונות השלטון.

יעניין אותך לקרוא:    Amor Fati פילוסופיית אהבת הגורל של ניטשה

יחסי חוץ ע"פ ה-NRx

גישת "ההארה האפלה" (NRx) ליחסי חוץ נגזרת ישירות מעקרונות הליבה שלה: דחיית הדמוקרטיה, העדפת שלטון ריכוזי ויעיל, והתמקדות בפרגמטיזם על פני אידיאלים. לדידה, מדיניות חוץ צריכה להיות עניין של אינטרס עצמי צרוף, מנוהל על ידי ה"מנכ"ל הריבון" באופן רציונלי ומונחה נתונים, ללא התחשבות ב"זכויות אדם אוניברסליות", "דמוקרטיזציה" או ערכים ליברליים.

ה-NRx דוחה התערבות בענייני מדינות אחרות, במיוחד למטרות "הפצת דמוקרטיה", ורואה בכך ביזבוז משאבים וחוסר יעילות. במקום זאת, היא תומכת בגישה של ריבונות בלתי מתפשרת לכל יחידה שלטונית. עליהם לנהל את ענייניהם הפנימיים כראות עיניהם, ללא התערבות חיצונית. יחסים בינלאומיים יתבססו על הסכמים תועלתיים וקצרי טווח, בדומה לעסקאות בין תאגידים, מי שמציע את התנאים הטובים ביותר, יזכה לשיתוף פעולה. אין מקום לבריתות אידיאולוגיות ארוכות טווח או להתחייבויות המבוססות על ערכים משותפים.

בהקשר של המזרח התיכון וישראל, גישת NRx תתמקד בראש ובראשונה ביציבות האזורית ובאינטרסים אסטרטגיים וכלכליים מובהקים. המנהיג הריבון לא יתעניין ב"צדק היסטורי" או בזכויות לאומיות במובן המקובל, אלא בעבודה עם מי שמסוגל לשמר סדר, להבטיח את זרימת משאבים ולמנוע כאוס.

ישראל, כמו כל שחקן אחר באזור, תיבחן על בסיס יכולתה לנהל את ענייניה ביעילות ובסמכותיות, ולשמור על יציבות פנימית וחיצונית שתשרת את האינטרסים של היחידה הריבונית (המדינה-חברה) ושל ארה"ב.

תמיכה או התנגדות למדינה ומשטרה יקבע על בסיס פרגמטי בלבד, ללא מרכיב רגשי או אידיאולוגי.

"הארה אפלה" מול אובייקטיביזם (אין ראנד): ניגודים פילוסופיים

דמיינו שני הוגים פילוסופיים, יושבים זה מול זה ומתווכחים בלהט על אופיו של הגיבור האידיאלי ועל הממשל הרצוי. האחד, אין ראנד, הייתה מציגה בפנינו יזם גאון, יוצר בלתי מתפשר, הפועל למען הגשמתו העצמית המלאה בתוך חברה של חירות כלכלית ופרטנית. השני, נציג ה"הארה האפלה" (NRx), היה מתאר לנו "מנכ"ל ריבון" המנהל את המדינה ביד ברזל, ומעליו היררכיה חברתית נוקשה. למרות ששתיהן עשויות להיתפס כ"ימניות" או "אנטי-סוציאליסטיות", ההבדלים ביניהן מהותיים.

האובייקטיביזם של אין ראנד הוא פילוסופיה המבוססת על מרכזיות של שכל ישר (רציונליות בלתי מתפשרת), אנוכיות רציונלית (הפרט כמטרה לעצמו), וקפיטליזם לסה-פר (שוק חופשי לחלוטין). ראנד דגלה בממשלה מוגבלת מאוד, שתפקידה היחיד הוא להגן על זכויות הפרט הבלתי ניתנות להפרה: הזכות לחיים, חירות וקניין. היא דחתה מכל וכל כל צורה של קולקטיביזם, קבוצתיות, או הקרבה עצמית למען ה"כלל".

ה"הארה האפלה", לעומת זאת, דוחה את עקרונות הנאורות הליברלית שעליהם מבוססת תורת ראנד. היא דוחה את הדמוקרטיה ואת זכויות הפרט (במובנן הליברלי), ותומכת בממשל סמכותני והיררכי.

בעוד ראנד רואה ביחיד את בעל הערך העליון, ה-NRx רואה בסדר, ביציבות ובכוח של היחידה השלטונית את חזות הכל.

הדוגלים ב-NRx כוללים לעיתים קרובות רעיונות של "ריאליזם גזעי" (היררכיות על בסיס גזעי) ותפקידי מגדר מסורתיים, אמונות שהן אנטיתזה מוחלטת לפילוסופיה האוניברסליסטית והאינדיבידואליסטית של ראנד.

נקודת המחלוקת המרכזית היא אפוא בגישה לזכויות הפרט מול סמכות השלטון.

ראנד היא ליברלית רדיקלית המעמידה את הפרט במרכז; ה-NRx היא אנטי-ליברלית המעמידה את המבנה הסמכותני במרכז.

יעניין אותך לקרוא:    האשליה הנוסטלגית: מדוע אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור

חזון יארווין בתרבות הפופולרית

חזונו של קרטיס יארווין, על אף היותו מורכב ורדיקלי, מהדהד ברבים מהנרטיבים הדיסטופיים והסמכותניים שמופיעים בספרים, בסרטים ובסדרות טלוויזיה. יצירות אלו, גם אם לא נוצרו בהשראת ה"הארה האפלה" ואף קדמו לה ברובן. הן מציגות עולמות שבהם עקרונות של היררכיה נוקשה, סדר על פני חירות, ושלטון ריכוזי באים לידי ביטוי.

• "1984" מאת ג'ורג' אורוול הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר. העולם שבו שולט "האח הגדול" הוא דוגמה מובהקת למדינה ריכוזית וטכנוקרטית, השולטת בכל היבטי החיים, מדכאת את המחשבה החופשית ומעצבת את המציאות באמצעות תעמולה. זוהי התגלמות "המנכ"ל הריבון" וה"קתדרלה" בגרסתם האולטימטיבית.

• "האימפריה הגלקטית" ב"מלחמת הכוכבים" מציגה חזון סמכותני: מנהיג יחיד (הקיסר פלפטין) השולט על מיליארדי כוכבים באמצעות צבא אדיר, ללא כל דמוקרטיה או התנגדות לגיטימית. היעילות המבצעית, הכוח המוחלט והדיכוי המאפיינים את האימפריה דומים לחזון הסדר והכוח של NRx.

• "משחקי הרעב" מתארת חברה היררכית במיוחד, שבה מעמדות נפרדים באופן דרסטי, והקפיטול השולט מדכא את המחוזות ומעניש אותם באמצעות מופע אכזרי. זוהי דוגמה חריפה לחברה שבה יציבות הסדר מושגת באמצעות כוח בלתי מתפשר.

• "סיפורה של שפחה" מציגה חברה תיאוקרטית וטוטליטרית בשם גלעד, שבה הנשים משועבדות ותפקידי המגדר נוקשים באופן קיצוני. זוהי התגלמות של החזון השמרני-תרבותי וההיררכי של NRx.

• "גאטקה" הוא סרט המציג עולם שבו המבנה החברתי נקבע על פי גנטיקה. זוהי דוגמה לחברה שבה טכנוקרטיה מתקדמת ואליטיזם מבוסס יכולות (ביולוגיות) יוצרים היררכיה חברתית בלתי ניתנת לערעור, ללא מקום לשוויון הזדמנויות.

• "אוכלי המוות" מ"הארי פוטר" אמנם אינם שולטים עדיין, אך שאיפתם לעולם היררכי שבו טוהר דם קובע מעמד חברתי, והאמונה בעליונותם והצורך לשלוט ב"מוגלגים" (חסרי קסם) ו"בוגדי דם" (מעורבים בין קוסמים לשאינם), משקפים רצון לסדר היררכי נוקשה ודחייה של עקרונות שוויון.

• "פחמן משודרג" מציג חברה שבה טכנולוגיה מתקדמת מאפשרת חיי נצח לעשירים, ויוצרת היררכיה מעמדית קיצונית המבוססת על יכולת כלכלית, רעיון שמתיישב עם דגש ה-NRx על יעילות, קפיטליזם ללא רסן ודחיית השוויון המלאכותי.

יצירות אלו, כל אחת בדרכה, משרטטות עולמות שבהם סדר, היררכיה וכוח גוברים על חירות ושוויון, ומעניקות לנו הצצה אל מה שחסידי "ההארה האפלה" רואים כ"פתרון" לכאוס המודרני.

המדריך המעשי ל"מואר האפל": כך תשגשג בחיים (אם זו דרכך)

ובכן, אם מצאתם את עצמכם בכל זאת מזדהים עם עקרונות "ההארה האפלה" (NRx), אז ייתכן שאתם תוהים כיצד ליישם תפיסת עולם זו בחיי היומיום.

אנחנו מתמקדים כאן ב"איך נכון לחיות ולפעול" אז עם הסתייגות, הנה מדריך קצר ל"מואר האפל", שמנסה לשגשג בעולם הקיים תוך אימוץ עקרונות ה-NRx ושימוש בהם לטובה.

עקרונות כלליים: חשיבה קרה ומיקוד בתוצאות

הבסיס הוא פרגמטיזם קיצוני: אל תתמקד ב"מה צריך להיות" או ב"אידיאלים", אלא אך ורק ב"מה עובד". חפש את הפתרון היעיל ביותר, גם אם הוא אינו פופולרי או "נחמד". כל מעשה נמדד על פי התוצאות והיעילות שלו, לא על פי הכוונות. עליך לפתח יכולת לנטרל רגשות בקבלת החלטות, בין אם בניהול עסק, משא ומתן או אפילו בתוך המשפחה. חשוב בראש ובראשונה על לוגיקה קרה ונתונים. לבסוף, הבן את היררכיות הכוח בכל סביבה ופעל בתוכן או נגדם בצורה מחושבת.

ניהול עסקים וקריירה: יעילות חסרת פשרות

בעסקים ובקריירה, המפתח הוא יעילות מקסימלית. אם עובד אינו תורם, הוא מפוטר. אם מחלקה אינה רווחית, היא נסגרת. הכל ארגון מחדש ללא סנטימנטים. שאף לעמדות סמכות וניהוליות בכירות, שכן שם נמצא הכוח להשפיע ולקבל החלטות. אל תבזבז זמן על פוליטיקה ארגונית פנימית, אלא התמקד בביצועים. קבל החלטות על בסיס ניתוח נתונים בלבד, ולא על סמך "תחושות בטן" או דעות לא מבוססות.

משפחה וזוגיות: סדר ויציבות

בתוך המשפחה, אמץ מבנה היררכי ברור. תפקידי המגדר המסורתיים (גבר כמפרנס ומנהיג, אישה כעוגן המשפחה) נתפסים כיעילים יותר ליציבות. כהורה, הפעל סמכות הורית ברורה, חנך לציות, למשמעת ולמילוי תחומי אחריות. המטרה היא יציבות המסגרת המשפחתית על פני חיפוש אחר "אושר מופשט" או הגשמה אישית ללא גבולות.

חיי קהילה ופוליטיקה: השפעה עקיפה

בעולם שבו "הקתדרלה" שולטת, התעלם מהפוליטיקה ה"ציבורית", הבחירות, הדיונים הפופוליסטיים. במקום זאת, התמקד בהשפעה בדרכים עקיפות, בריכוז כוח בקהילות קטנות יותר, או בבניית רשתות השפעה שאינן בזרם המרכזי או חשופות במדיה לכלל הציבור. העדף קהילות קטנות וסמכותיות, שבהן הכללים ברורים והניהול יעיל.

חינוך, הוראה והשכלה: ידע פרקטי

היה סקפטי כלפי הממסד האקדמי ("הקתדרלה"). התמקד בידע פרקטי, שימושי ורלוונטי, כזה שישרת אותך בעולם האמיתי, במקום לימודי מדעי הרוח "הפרוגרסיביים". חנך את הדור הבא לפרגמטיזם, ליכולת לנתח מצבים באופן קר, ולהבין "איך העולם עובד באמת", במקום להצמד לאידיאלים נשגבים.

אם אלו הם הערכים והעקרונות שבהם בחרת, דרך ה"מואר האפל" תדרוש ממך קשיחות, יכולת קבלת החלטות לא פופולריות, ונכונות להיות נגד הזרם במקרים רבים. זהו מדריך הישרדות ו"שגשוג" בנתיב הזה.

יעניין אותך לקרוא:    7 הפילוסופים המשפיעים מהעת החדשה ותובנות למאה ה-21

הבנה והסתייגות

הכרנו את עולמה של "ההארה האפלה" (NRx) וקרטיס יארווין. ראינו כיצד פילוסופיה זו, שנולדה מתוך תסכול עמוק מכשלי העולם בעת הנוכחית, מציעה חלופה רדיקלית לדמוקרטיה הליברלית. למדנו על הוגיה המכוננים, על חזונה ל"מנכ"ל ריבון" ודה-פוליטיזציה, ועל תפיסתה את "הקתדרלה" ככוח המעצב את המציאות. בחנו גם את קשריה לתנועת MAGA ואת ההבדלים בינה לבין זרמים אחרים בימין.

כפי שהובהר מתחילת המאמר, הצגת הרעיון באופן מקיף אינה מהווה הסכמה או תמיכה ב"הארה האפלה". אני, בעמדותיי, מסתייג מתפיסה זו, הרואה בביטול הדמוקרטיה, פגיעה בחירות הפרט ובשוק החופשי פתרון לבעיות.

אך האם עצם ההבנה של פילוסופיה קיצונית עוזרת לנו להבין את העולם טוב יותר? לדעתי, בהחלט כן.

ידע הוא כוח, וגם בהבנת רעיונות שנויים במחלוקת יש ערך עצום. "ההארה האפלה" אמנם מציעה פתרונות קיצוניים, אך היא מצביעה על אתגרים אמיתיים וכואבים שהדמוקרטיות המערביות מתמודדות איתם: חוסר יעילות, קיטוב, אובדן אמון. גם העובדה שרבים מוצאים בפתרונותיה עניין הוא מראה להלך רוח של רבים בחברה ובקהילה.

הבנה זו מאפשרת לנו לבחון מחדש את החולשות של המערכת הדמוקרטית שלנו ולחשוב כיצד נוכל לחזק אותה, לא על ידי אימוץ רעיונות קיצוניים, אלא על ידי שיפור אמיתי, מבוסס מחקר ומדע, יצירתי ודמוקרטי של הליקויים הקיימים.

המחשבה הביקורתית והפתיחות להבנת רעיונות שונים, גם אלה שאנו דוחים, הן אבני יסוד בחברה חופשית ובריאה.

לא לפספס! הרשמו לקבל פרקים חדשים ומידע עדכני

לאימייל: לחצו כאן

 

לאוסף הפתגמים על מנהיגות וניהול לחצו כאן

לתוכן העניינים לחצו כאן

לרשימת כל הפרקים לחצו כאן

 

צפו בסרטונים ב YouTube   לחצו כאן

התחברו איתי ב Linkedin לחצו כאן

 

עקבו אחריי ב Twitter לחצו כאן

 

עוד על ייעוץ עסקי וחומרים להורדה לעבודה עצמית באתר:

Stratego 360 http://www.stratego360.com/