מנכ"ל 360 CEO - מנהיגות והתפתחות אישית

"הסוד לדיבור מעניין הוא לדעת מתי לשתוק" – ד.מ. סינג אנשים מברברים עד כדי פגיעה בעצמם, בתדמיתם, בהשפעתם ובהישגיהם. נתעמק בלדעת מתי ואיך צריך לשתוק. תופעת ה"דברנות" האם שמתם לב פעם לכמה רעש יש מסביבנו? בדיונים במקום העבודה, בחדשות, ובוודאי ברשתות החברתיות, כולם מדברים כל הזמן. אנחנו חיים בתרבות שמעריצה את הקול החזק בחדר. מי שמגיב ראשון, מי שמנהל את השיחה, מי שמוודא ששומעים אותו מעל כולם. האשליה הרווחת היא שדיבור הוא כוח, ושהשתיקה היא חולשה. אבל האם זה באמת כך? המרוץ הבלתי פוסק להבעת דעה יוצר רעש שמפריע לנו לחשוב בבירור. ה"דברן", שממהר למלא כל רגע של שקט במילים, מונע לעיתים קרובות מפחד מהשקט או מהצורך הנואש להוכיח את עצמו. הוא לא באמת מקשיב, הוא רק מחכה לתורו לדבר. הוא מגיב לא מתוך מחשבה, אלא מתוך דחף. בעוד שהחברה המודרנית דוחפת אותנו לדבר, תרבויות עתיקות ידעו להעריך את השתיקה. פילוסופים סינים ותורות מזרחיות הדגישו את כוחה של ההתבוננות הפנימית, ואפילו בתרבויות אינדיאניות רבות, האדם שדיבר פחות היה נחשב לחכם ביותר. מי שמתבונן ומקשיב יותר, מבין יותר. אז האם מי ש...

"כשהכל ישתבש ותגיד: 'זהו זה. ככה אני מסיים'. תוכל לקבל את זה, או להתחיל לעבוד. .... לעשות חישובים. לפתור בעיה אחת ... ואת הבאה אחריה" -    מארק וואטני ( The Martian ) אין מישהו שיבוא להציל אותנו, לכן הכלים שאנו בוראים וחשיבה רציונלית הם הדרך היחידה להנדס שליטה, חופש ושפע. היכן שנגמרות האשליות האשליה הנוחה ביותר של האנושות היא הציפייה לקיומו של מבוגר אחראי בקנה מידה קוסמי. משחר הימים, בני האדם נטו להשליך את תקוותיהם, פחדיהם ורצונותיהם על כוחות חיצוניים: אלים זועמים, גורל ידוע מראש, או אפילו מערכות שלטוניות וממסדים חברתיים שאמורים היו להבטיח סדר, צדק וגמול. אולם, כאשר אנו משילים את מעטפת המיתוסים ומביטים נכוחה במציאות הפיזיקלית הגולמית, אנו מגלים אמת פשוטה ועמוקה בהרבה: היקום אדיש אלינו לחלוטין. אין לו תוכנית מכוונת עבורנו, אין לו תכלית פנימית, ואין הוא פועל כדי להקל על סבלנו או להבטיח את שגשוגנו. ברגע שמבינים כי אין כוח עליון או מערכת קוסמית שיבואו להצילנו, נטל האחריות נוחת במלוא כובדו על כתפינו שלנו. זוהי הזמנה ללקיחת אחריות רדיקלית על חיינו, על החלטותינו ועל עתידנו....