מנכ"ל 360 CEO - מנהיגות והתפתחות אישית

"ביטחון עצמי הוא לא לחשוב 'הם יאהבו אותי', אלא לדעת ש-'אהיה בסדר אם לא יאהבו אותי'" - כריסטינה יאנג ביטחון עצמי נחשק ע"י כולנו והוא קשור מאוד לאומץ. ושניהם מגיעים מתודעה שתומכת בכך, שאותה ניתן לפתח בעזרת תפיסת עולם ותרגול. האומץ שבפנים כולנו מכירים את הרגע של ישיבת צוות שבה יש לכם רעיון מבריק, אבל משהו עוצר אתכם מלהרים את היד או לפרוץ לשיחה. או אולי במפגש חברתי, כשאתם רוצים לגשת ולשוחח עם מישהו חדש, אבל קול פנימי משתק אתכם. זהו פחד, אותו רגש טבעי שאומר לנו "הישאר במקום המוכר והבטוח". מה מבדיל בין מי שמתמודד עם הפחד הזה לבין מי שנותן לו להשתלט עליו? התשובה אינה ביכולת נדירה או בכישרון מולד, אלא במיומנות שכל אחד מאיתנו יכול לפתח: הרגל של  אומץ וביטחון עצמי . אלה לא תכונות שרק נולדים איתן, אלא כלים שאפשר לרכוש. נלמד כיצד "לחווט מחדש" את התודעה שלנו. נראה כיצד הפחד אינו חסם בלתי עביר, אלא הזמנה לפעולה. עם כלים מעשיים המבוססים על מדע, פסיכולוגיה ומדעי המוח, שיסייעו לכם להתגבר על חוסר הביטחון, ולצעוד בביטחון אל עבר מימוש הפוטנציאל שלכם, בתח...

"גבולות השפה שלי יוצרים את גבולות עולמי" -  לודוויג ויטגנשטיין בספר בראשית, אלוהים בורא את העולם במילים. ויטגנשטיין מלמד שגם אנחנו, בוראים את עולמנו במילים ולכן יש לתת למילותינו תשומת לב מירבית. כשמילים פוגשות מציאות האם אי פעם עצרתם לחשוב: מה אם הדרך שבה אנחנו מדברים על העולם היא גם הדרך שבה אנחנו יוצרים אותו? ומה אם רבות מהבעיות הכי גדולות שלנו, בקשרים אישיים, בעבודה או אפילו בפוליטיקה, הן למעשה לא בעיות של "מציאות", אלא בעיות של שפה ? נשמע מסתורי, אבל זה בדיוק לב ליבה של אחת התובנות העמוקות והמשפיעות ביותר של המאה ה-20. הכירו את לודוויג ויטגנשטיין (1889–1951), פילוסוף אוסטרי-בריטי שנחשב לאחד הגאונים הגדולים והפחות מוכרים בהיסטוריה. ויטגנשטיין לא חיפש תיאוריות מורכבות או אידיאולוגיות נוצצות; הוא התמקד בדבר הבסיסי ביותר שמלווה אותנו בכל רגע בחיינו: השפה. הוא טען ש גבולות השפה שלנו הם גבולות העולם שלנו , ושהשפה היא לא רק כלי פסיבי לתיאור, אלא כוח פעיל שמעצב את תפיסתנו, את מחשבותינו ואת המציאות שאנו חיים בה. נגלה איך הפילוסופיה של ויטגנשטיין מציעה לנו מפת דרכים מע...

"הבעיות של היום נובעות מפתרונות לבעיות של אתמול, שיושמו" - פיטר סינג' אנחנו מוקפים במערכות, ארגונים, ממשלים וקהילות ממוקדות מטרה. המורכבויות גדולות ומאוכזבים שוב ושוב ממנהיגים שאינם מיומנים כמנהיגי מערכות. האתגרים שבמבנים המסורתיים אנו מכירים את ההרגשה של ישיבה אין-סופית שבה כולם מסכימים על הבעיה, אך לא על הפתרון. צוות אחד מתמקד ביעדים שלו, בזמן שצוות אחר פועל כנגדם, ובסופו של דבר המאמצים מתנגשים. לעיתים קרובות אנו מרגישים שפתרונות שאנחנו מציעים הם כמו "כיבוי שריפות", הם עוזרים לרגע, אבל הבעיה חוזרת שוב, אולי אפילו גדולה יותר. התסכול נובע מהניתוק: כל אחד רואה רק את החלק שלו בפאזל, אך אף אחד לא מבין את התמונה הגדולה. אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך מבנים היררכיים נוקשים, שבהם המידע זורם לאט ולפעמים גם נאבד בדרך. הבעיה, כפי שנראה, היא לא בהכרח באנשים עצמם, אלא בדרך שבה המערכות שלנו בנויות, כשהן מעודדות הפרדה ולא שיתוף פעולה. הן יוצרות תחושת חוסר אונים ומגבילות את יכולתנו לפעול כיישות אחת. יעניין אותך לקרוא:     מאמר: מניפסט הסייבורג - דונה הראוואי מהו ארגון לומד? אחרי ...