מנכ"ל 360 CEO - להפוך עסק לנכס

"במידה ובעיה ניתנת לפתרון, לא צריך לדאוג לגביה. במידה ולא ניתן להתגבר על הבעיה, לא יסייע לדאוג לגביה" - הדלאי למה כולנו חווינו את התחושה של דאגה. כשאנחנו דואגים, זה לא רק בראש שלנו. אנחנו מרגישים דאגה בגוף, בכאבים, בירידה בתפקוד ובשינוי הרגלי החיים שלנו. אנשים דאגנים, שחווים דאגה כרונית, מרגישים מועקה ולחץ שמגבירים תגובות כימיות בגוף והורמונים כמו קורטיזול, שמגבירים את דופק הלב, מרדדים את הנשימה, מעלים את רמת הסוכר בדם ודוחפים יותר דם לגפיים. זה יכול לגרום במשך הזמן למגוון בעיות רפואיות. ההשפעה הפיזית של דאגנות, מובילה פעמים רבות לפסיביות, התבשלות בתחושות ובמחשבות, וקפיאה במקום. ככל שהמצב הזה מתארך, מתקבלת השפעה שלילית יותר על הגוף, ונושאים נוספים בחיים נדחים או מוזנחים. בנוסף לכך חשוב להכיר בזאת שדאגה אינה משפיעה על התוצאה. ובמיוחד לא דאגה טיפוסית, שהיא פסיבית. לכן המוצא הטוב ביותר מהסיטואציה, היא לעבור לדאגה יוזמת, שמשפרת את הסיטואציה והסיכוי לסוף טוב. דאגה היא כלי פסיכולוגי שהטבע נתן לנו, ועלינו ללמוד להשתמש בה נכון. נהפוך את הדאגה ליוזמת, כזו שמניעה לפעולה. וכעת נפרט איך

"מטרתנו היחידה בחיים היא להיות עצמנו ולהתפתח למי שאנחנו מסוגלים להיות" - ברוך שפינוזה כל דבר זורם טוב יותר ומממש יעדים והצלחה עם שגרה ומובנות. ככל שהחיים שלנו מתקדמים, מתפתחים וזורמים, כך שגרה מובנית הופכת לחשובה יותר. כאשר אנו משאירים את הפעולה שלנו לעבר מטרות משתנה ואימפולסיבית יותר, כך אנו גורמים ליותר לחץ שנובע מכך שאין לנו תוכנית פעולה ולו"ז קבוע. אם אתם מרגישים לרוב בלחץ, חווים תחושת חרדה והצפה מכמות הכיוונים והפעולות שצריך לעשות, אלו סימנים לכך שצריך להתאים את השגרה כדי למקסם את המיקוד, התעדוף והשליטה בחייך. אם אתם חושבים ששגרה  היא דבר משמים, נוקשה ומחניק, אתה מסתכלים רק על ההיבטים השליליים ומעצימים אותם בראש שלכם. לכן יסייע אם תסתכלו על היתרונות החיוביים של קיום שגרה מובנית, כמו שיפור בתפוקה ופריון, גידול בתחושת האושר והגשמה של יעדים ומטרות. צריך להכיר בזה שאיכות חיינו תלויה לרוב באיכות ההרגלים שלנו. הרגלים שאנחנו מכניסים לשגרה הם חומרי הגלם מהם מורכבת מגמה של שיפור עצמי. באותו אופן שבו כסף שמושקע עולה בערך ע"י ריבית דריבית, ההשפעות של ההרגלים שלנו גדלות ככ

"אין לך אוהב חנופה כמו תאב הכבוד שרצה להיות ראשון ולא הצליח" - ברוך שפינוזה   כולנו פגשנו מיקרו-מנהלים. סיכוי גדול שהיו (או שיש) לנו כאלו, או שאנחנו בעצמנו היינו כאלו ונגמלנו (או שלא). מיקרו-מנהלים הם כאלו שבשגרות הניהול שלהם מעורבים יתר על המידה ומתסכלים עובדים. הם אומרים להם כל הזמן מה לעשות, מאטים אותם ע"י דרישת קשב, עדכונים ותקשורת ומפריעים להם להתקדם בזרימה מהירה ובמיוחד עוצרים לקיחת יוזמה ואחריות. באופן לא מפתיע, התסכול נפוץ לא פחות אצל המנהלים הללו. אלו שמתקראים מיקרו-מנהלים. המנהלים זועקים, למה אני צריך להתערב בכל הפרטים הקטנים! אני בכלל לא צריך להיות מעורב ברמה הזו. אבל המיקרו-מנהלים אומרים לעצמם שאם לא אתערב, משהו ייפול בין הכיסאות ויהיו כשלים ותקלות. הם שואלים את עצמם, למה הצוות לא יכול לראות את הבעיות ולתקן אותן בכוחות עצמו? לעתים קרובות תיווצר תמונת מראה של אותו הסיפור. עובד יתלונן שהבוס שלו הוא מיקרו-מנהל. וגם הבוס המיקרו-מנהל, יתאר כשלים רבים, ובעיות בביצועים אחרים שגרמו להם להתערב במצבים שהם היו מעדיפים לא להתמודד איתם. אז איך נזהה סיטואציה של מיקרו ניהול

"העין רואה רק את מה שהמוח מוכן להבין" - רוברטסון דייביס אנחנו רוצים להאמין שאנחנו מקבלים החלטות על סמך היגיון בלבד. אבל המחקר המדעי מגלה לנו שרוב הבחירות שלנו מושפעות ע"י הטיות קוגניויביות. הטיות גורמות לנו להתרחק מיצירת דעות או קבלת החלטות על פי נתונים קרים באובייקטיביות, אלא מטים את החשיבה והמעשה שלנו באופנים שכבר צפויים מראש. כלומר, אנחנו מפעילים, בלי להיות מודעים לזה, תבניות חשיבה אוטומטיות שמובנות בנו בביולוגיה, בחינוך או בהרגל, שאנחנו אפילו לא מודעים לכך שהם שולטים בנו. ישנן הרבה הטיות שמשפיעות עלינו ביומיום, בהתנהלות שלנו, בקבלת ההחלטות שלנו לגבי זוגיות או קריירה או על ההתנהלות שלנו במשא ומתן. חלק מההטיות פוגשות אותנו ומשפיעות עלינו כאשר אנחנו עומדים לפני החלטת רכישה. לכן, כאשר אנחנו בצד השני, בעמדת המוכרים, חשוב שנהייה מודעים למה שקורה, ואולי נצליח להיעזר בהכרות עם ההטיות, כדי להשפיע על התוצאה. הטיות קוגניטיביות אינן כשל חשיבתי, אלא קיצורי דרך, שברוב המקרים חוסכים לאנשים הרבה זמן ואנרגיה, במחיר של צימצום אפשרויות, התמקדות בקהילה הקרובה וטעויות שלרוב אינן קריטיות