מנכ"ל 360 CEO - להפוך עסק לנכס

"היום נמלטתי מחרדה. לא, השלכתי אותה. כיוון שהייתה בתוכי, בתפישה שלי, ולא מחוץ" - מרקוס אוריליוס קרה לכם שכל העולם השתגע סביבכם ועדיין ציפו מכם לתפקד ולדאוג לכך שהמשימות יבוצעו כמתוכנן ובזמן? לי זה קרה כמה וכמה פעמים, כמדריך, מנהל פרויקטים, כסמנכ"ל תפעול, כמנכ"ל וכיועץ למנהלי עסקים. לקוחות שמשנים פתאום את דעתם, ספקים שמאחרים או שוגים, או מהנדסים שמהססים ברגע האחרון לאשר שמוצר חדש מוכן להתקנה אצל הלקוח ..... כולם מקרים בהם הארגון והצוות נתקע, והכל על הכתפיים שלך, להניע את הדברים קדימה ולעמוד בהתחייבויות. ואז מערכות הגוף הפרימיטיביות נכנסות לפעולה. אלו שקיימות כדי להציל אותנו מאריה שמתנפל עלינו בסאוונה. הלב דופק מהר יותר, הגרון מתייבש, העיניים והאישונים נפתחים וכל הגוף מוכן לפעול במהירות ובכוח ואפילו באגרסיביות יתרה. אלו הרגעים בהם מנהלים ומנהיגים שקולים וקרי רוח מצליחים להרגיע את האווירה, לעשות בירור של כל הפרטים ולחלק משימות לאנשים שעצרו את עצמם בעקבות חוסר הבהירות איך לנהוג. אם לא נולדת עם קרח זורם בעורקים, כדאי לפתח את היכולת הזאת, את החוסן הנפשי

"קשה לגרום לאדם להבין משהו כאשר משכורתו תלויה בכך שאינו מבין זאת" -  אפטון סינקלייר רבים מאיתנו מרגישים שרק אנחנו מבינים נכון את מה שמתרחש בעולם, בקהילה שלנו או בסביבה העסקית, והאנשים שסביבנו לא מבינים (אדיוטים?), עיוורים, מתעלמים או חלק מעדר הנסחפים אחרי מנהיגים ונרטיבים שגויים או שקריים. התפיסה שאנחנו מבינים את החיים בצורה שונה, שאף אחד אחר לא מזהה טבועה בפסיכולוגיה שלנו. הנתק הזה שאנחנו מרגישים הוא אוניברסלי. המוח האנושי לא התפתח להיות טוב בהבנת האמת (זה קשה מידי ודורש המון זמן, לימוד ומחקר)  אלא התפתח להיות טוב בהבנת מה הכי שימושי עבורנו עכשיו. למרות שמה ששימושי בדרך כלל אינו אמת מוחלטת ונכונה. מצבי הרוח שלנו צובעים את החוויות שלנו. האישיות שלנו מכוונת את תשומת ליבנו. האינטרס שלנו מכתיב את הפרשנויות שלנו. וכל אלו די מקובעים, על ידי התרבות שהגענו איתה מהבית, הזיהוי הקבוצתי שלנו, תפישות העולם שפיתחנו בגיל צעיר, והתקוות והפחדים שלנו שהשתרשו כשלמדנו בבית הספר היסודי. אף אחד לא אובייקטיבי, ולא תצליחו להיות גם עם תנסו בכל הכוח. זה מה שפסיכולוגים מכנים "הטיות קוגניטיביות&qu

"למידה לא יכולה להתבצע ללא עשיית טעויות" - ליז וייסמן הרבה מנהלים עושים כמיטב יכולתם, עם הרבה מוטיבציה, אנרגיה וכוונות טובות, אך תחת השפעתם יכולות הצוות והארגון לא באות לידי ביטוי במלואם. המנהיג המצמצם פועל הרבה פעמים בשבלונות ניהול מקובלות שנראות טוב כלפי חוץ, אבל שמצמצמות את היכולת של שאר חברי הצוות להביא לידי ביטוי את האינטליגנציה שלהם. ישנם שישה (פלוס 1) טיפוסי מנהלים כאלו, שהסופרת ליז וייסמן תיארה בספרה "מכפילים" מסע אלונקות רגע לפני תיאור הטיפוסים, אני זוכר עד היום תחרויות בנשיאת אלונקות שהיינו עושים במהלך המסלול בתקופת הצבא. היו מחלקים אותנו לקבוצות של 6-8 חיילים, כשאחד שוכב על האלונקה, ארבעה נושאים את האלונקה, ובמשך מסלול המרוץ, של כ-2 קילומטר, הפנויים היו מחליפים מידי פעם את הנושאים, כדי לחלק את הכוחות. בהתחלה ובאופן טבעי ואינטואיטיבי, הקל ביותר היה נשכב על האלונקה, והארבע החזקים ביותר היו נכנסים מתחת לאלונקה ומתחילים לדהור קדימה. החזקים, באמת היו חזקים, ובכל קבוצה תמיד היו כמה חברה איטיים יותר, פחות חזקים ופחות בכושר. האלונקה

"גם במערכות יחסים טובות ויציבות, כאשר וויכוח מתחיל עם עויינות, תהיה תגובה של פעולות התגוננות" - ג'ון גוטמן שועלי הקרבות של עולמות היזמות העסקית והסטרטאפ מתייחסים למערכות היחסים החשובות שלהם, עם שותפים, עובדי מפתח ומשקיעים למערכות יחסים של זוג נשוי. הפסיכולוג ג'ון גוטמן הוא מומחה למערכות יחסים, וידוע כמי שמצליח לחזות ב-83% דיוק, גירושין תוך שנה, מצפייה ב-15 דקות וויכוח של בני הזוג. גוטמן מזהה את "ארבעת הפרשים", שאם הם מופיעים באופן קבוע בוויכוחים, מערכת היחסים הקריטית לא תחזיק מעמד. הפרש הראשון: ביקורתיות בהרבה מערכות יחסים אנשים מתלוננים אחד/ת על השני/ה.  על פני השטח, לא נראה שיש הבדל גדול בין תלונה לביקורת. תלונה, היא לרוב על מעשה, או התנהגות, אולם ביקורת כרוכה בתקיפת אישיותו או אופיו של מישהו ולא בהתנהגות ספציפית.. לומר דברים כמו "אתה תמיד חושב רק על עצמך", או "לא אכפת לך אם העסק ישרוד", אינם נוגעים לעניין ספציפי ומביעות חוסר אמון עמוק. מכיוון שאנשים לא יכולים להימנע לחלוטין מביקורת מדי פעם, הפרש הראשון תופס מקום לאורך זמן אפילו במערכות